יחסי לבנון–רוסיה (ברוסית: Российско-ливанские отношения, בערבית: علاقات روسية-لبنانية) הם היחסים הבילטרליים בין לבנון לרוסיה. ללבנון יש שגרירות במוסקבה ולרוסיה יש שגרירות בביירות. בין שתי המדינות מתקיימים יחסי ידידות.
היסטוריה
האימפריה הרוסית ניסתה להשפיע על האזור המוכר כיום כלבנון.[דרושה הבהרה] לאחר הסכם אדריאנופול בשנת 1829, הייתה רוסיה בעלת החסות של הכנסיות היווניות האורתודוקסיות והארמניות בתוך האימפריה העות'מאנית. דיפלומטים רוסים ניסו להגדיל את ההשפעה הרוסית בלבנון וסוריה ביחד עם הרשויות העות'מאניות.[1]
כתוצאה מהסכם סייקס–פיקו הייתה לבנון שבין מלחמות העולם אזור בשליטה צרפתית ישירה.
לאחר שלבנון קיבלה עצמאות בסוף 1943, היא ביססה את היחסים הדיפלומטים עם ברית המועצות ב-3 באוגוסט 1944. במשך השנים, שתי המדינות חתמו על מספר הסכמים, ביניהם הסכם על מסחר ותשלומים (ה-30 באפריל 1954 וה-16 ביולי 1970), הסכם תנועה אווירית (ה-8 בפברואר 1966), על שיתוף פעולה בתעשיית התיירות (ה-8 ביוני 1970), על תהליכים לקידום משלוחי דואר דיפלומטי ללא ליווים של שליחים דיפלומטים (ה-2 בפברואר 1962, וה-15–22 בפברואר 1971).[2]
בשנת 1985, נחטפו ארבעה דיפלומטים רוסים, וארגון בשם "ארגון השחרור האיסלאמי", שהכריז על עצמו כפלג של האחים המוסלמים, נטל אחריות על החטיפה. היחידה המיוחדת אלפא של ה-ק.ג.ב. נשלחה ללבנון ושחררה את השבויים.[3][4][5][6]
לאחר התפרקות ברית המועצות, הייתה לבנון בין המדינות הראשונות להכיר בפדרציה הרוסית כאומה עצמאית בדצמבר 1991.[7]
במרץ 1995, ביקרה בלבנון משלחת רוסית בראשות שר החוץ הרוסי אנדריי קזיירב. שתי המדינות חתמו אז על ברית שיתוף פעולה בסחר ובכלכלה.
בנוסף, בשנת 2008 הוכרז שרוסיה תעניק ללבנון 10 מטוסי קרב משומשים מדגם מיג-29. תוכנן שהמתנה תהיה חלק מעסקת שיתוף פעולה ביטחוני בין רוסיה ללבנון. המתנה הייתה כנראה השדרוג הגדול ביותר לכוחות הביטחון הלבנונים מאז סוף מלחמת האזרחים בלבנון. עקב בקשות של הממשלה הלבנונית, העסקה שונתה מאוחר יותר למסוקי קרב רוסים.[13][14][15][16]
בשנת 2009, משלחת צבאית רוסית ביקרה בלבנון בשביל לפקח על יכולתם של נמלי התעופה הצבאים הלבנונים לאחסן מטוסי קרב מדגם מיג-29.[17]
בשנת 2010, הכריז ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, שרוסיה תיתן ללבנון במתנה, ללא כל מחיר או תנאים, נשק ואספקה צבאית כדי לחזק את צבא לבנון. המתנה כללה שישה מסוקי קרב מדגם מיל מי-24, 31 טנקי T-72, 36 תותחי ארטילריה (130-מילימטר) וכ-500,000 פגזים לשימוש הארטילריה הלבנונית. עיתונאים ישראלים ציפו שבעקבות משלוח זה רוסיה תנצל את ההזדמנות ותשלח יועצים ומדריכים כדי ללמד את הלבנונים כיצד להשתמש בציוד הצבאי החדש.[18]
בשנת 2010 דנו נציגים של רוסיה ולבנון על האפשרות לבנות מספר תחנות כוח מונעות-גז בלבנון שיהיו מחוברות דרך צינור הגז הערבי, במימון רוסיה.[19]
יחסי מסחר
בשנת 2013 היה סך המסחר הבילטרלי מעל 500 מיליון דולר: רוסיה ייצאה ללבנון בעיקר חומרי גלם (שמן ומצרכים עתירי פחמימות), ולבנון סיפקה לרוסיה בעיקר תוצרת חקלאית, לרוב טבק.[20] לאחר הסנקציות שרוסיה הטילה חזרה נגד האיחוד האירופי ונאט"ו עם התערבותה באוקראינה, יחסי המסחר בין רוסיה ללבנון צברו תאוצה. בשנת 2014 הועמד סך היצוא של רוסיה ללבנון על כ-900 מיליון דולר.[21]
למספר פוליטיקאים רוסים יש יחסי ידידות עם חלק ממפלגות מחנה ה-8 במרץ.[22]
תנועה פוליטית אחת אשר תואמת את האינטרסים הפוליטיים של רוסיה בלבנון היא מפלגת השמאל, המפלגה הלאומית-סוציאליסטית הסורית בלבנון, אשר לה שני מושבים בפרלמנט הלבנוני. המפלגה הוקמה בשנת 1932 על ידי אנטון סעאדה, יווני אורתודוקסי שהתגורר מחוץ לביירות. כיום חלק רב מחברי המפלגה הם נוצרים.[23] בדצמבר 2014 פגש סגן שר החוץ הרוסי, מיכאיל בוגדנוב, את ראש המפלגה, אסאד חרדן.[24]
המיליציה השיעית חזבאללה מצוידת בעיקר בנשק רוסי. בנוסף, ידוע שארגון חזבאללה גייס בעבר לשורותיו אנשים מרוסיה.[25] עם תחילת התערבותה של רוסיה במלחמת האזרחים בסוריה, טענו גופי תקשורת המקושרים לחזבאללה שחיילים רוסים משקיעים את מאמצם בלחימה נגד לוחמי חזבאללה במקום במלחמת האזרחים בסוריה.[26] בכירים בחזבאללה קדמו בברכה את התערבות רוסיה בשכנתה סוריה.[27] רוסיה לא מכירה בחזבאללה כארגון טרור ומציידת את הארגון בנשק.[28]
^Chris Zambelis: Assad's Hurricane: A Profile of the Paramilitary Wing of the Syrian Social Nationalist Party, in: The Jamestown Foundation Terrorism Monitor, Volume: 12, Issue: 6, 20 March 2014.
