יחסי טאיוואן–רוסיה
טאיוואן	רוסיה
טאיוואן	רוסיה
שטח (בקילומטר רבוע)
35,980	17,098,242
אוכלוסייה
23,171,500	144,474,856
תמ"ג (במיליוני דולרים)
	2,021,421
תמ"ג לנפש (בדולרים)
	13,992
משטר
דמוקרטיה נשיאותית	רפובליקה פדרלית נשיאותית

היחסים הדו-צדדיים בין קודמתה של הפדרציה הרוסית, איחוד הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות והרפובליקה של סין, התקיימו משנת 1922 עד 1949, אז הכירה ברפובליקה העממית של סין (ובאותה שנה כוננה ה-ROC יחסים דיפלומטיים עם דרום קוריאה).

בעקבות הסכם שימונוסקי בשנת 1895, שסיימה את מלחמת סין–יפן הראשונה, הועברה טאיוואן ליפן והפכה מייד למושבה יפנית. קונסוליות זרות חידשו את פעילותן בפורמוזה, בהן 2 קונסוליות רוסיות בשנת 1896. הקונסול הרוסי הראשון היה היליד הגרמני פול שברט. הרפובליקה של סין וגם ברית המועצות היו החברות המייסדות של האומות המאוחדות ומועצת הביטחון בשנת 1945.

לאחר תום מלחמת קוריאה בשנת 1954 חתמה ארצות הברית על חוזה ביטחוני עם ממשלת הרפובליקה של סין, שכלל סעיף הקובע השתתפות אמריקאית בפעולה צבאית במקרה של עימות עם סין היבשתית. בהצהרה של שר החוץ של ברית המועצות הוא הצהיר כי ההסכם הוא "הפרה גסה של הסכמים בינלאומיים, ריבונות ושלמות טריטוריאלית של מדינה ריבונית."

כל הקשר בין ברית המועצות לרפובליקה של סין שהוגדר על ידי הסכם ידידות מ-1945 נותק. ההכרזה על הפרידה פורסמה ב-3 באוקטובר 1949 לאחר שברית המועצות הפכה למדינה הראשונה שהכירה ב PRC באוקטובר.

אף על פי שהיו כמה נטיות חלשות לשינוי בסטטוס קוו מאז סוף שנות ה-50, עד היום, הפדרציה הרוסית לא קיימה יחסים רשמיים עם טאיוואן. ברית המועצות דבקה תמיד במדיניות "סין האחת" אך התעקשה על פתרון מדיני להתמודדות עם המשבר, שלא כמו כמה ממנהיגי בייג'ינג ששקלו פעולה צבאית בשנת 1954 וב-1958. ייתכן שזו הייתה אחת הסיבות להתקררות יחסי סין ברית המועצות בסוף שנות החמישים.

קשר בלתי רשמי בין ברית המועצות לטאיוואן החל בסוף שנות ה-60, לאחר שהמגמה להתקרבות ארצות הברית-PRC התבררה. ידוע כי ביקוריהם של ריצ'רד ניקסון והנרי קיסינג'ר הביאו לחתימתו של מה שנקרא הודעת שנחאי בשנת 1972, כאשר הוכרז כי ארצות הברית "מכירה במדיניות סין האחת וטאיוואן היא חלק מסין." בינתיים קיוותה טאיוואן כי התקרבות סובייטית-טאיוואנית תמנע את התגברות המגעים הסינו-אמריקאים. ייתכן שברית המועצות, בתורה, חשבה כי שחזור היחסים עם ה-ROC יעזור להאט את החמרה ביחסיה עם סין. טאיוואן הייתה להוטה להתפשר שכן לאחר היחלשות היחסים עם ארצות הברית, לא היה לה מה להפסיד. עם זאת, ברית המועצות הקפידה מאוד על מדיניותה כלפי ה-ROC, וסחרה עמה דרך הונג קונג, יפן, מערב גרמניה ובעלות בריתה במזרח אירופה.

לשכת נציגות ה-ROC ברוסיה, "הנציגות במוסקבה לוועדת התיאום הכלכלי והתרבותי של טאיפיי-מוסקבה", נפתחה ב-12 ביולי 1993 על ידי משרד החוץ של ה-ROC. לשכת הנציגות הרוסית בטאיוואן, "הנציגות בטאיפיי לוועדת התיאום במוסקבה-טייפה לשיתוף פעולה כלכלי ותרבותי", נפתחה ב-15 בדצמבר 1996 על ידי משרד החוץ של רוסיה.^[1]

עד שנת 2002 בוטלו גבולות מונגוליה החיצונית מהגדרת הגבול של ה-ROC בה שולבה רפובליקת טובה.

בשנת 2005 היה סך המסחר בין שתי המדינות כ-2.2 מיליארד דולר. רוסיה שמרה על איזון חיובי ביחסי המסחר שלה עם טאיוואן בזכות נפט גולמי, ברזל יצוק ופלדה, מתכות אל ברזליות, מוצרים פטרוכימיים, סגסוגות ברזל, פחם קוקס, עץ ודשנים כימיים. רוסיה מייבאת בעיקר רכיבים אלקטרוניים, מחשבים וחלקי מחשב ומכשירי חשמל ביתיים.

מדיה וקבצים בנושא יחסי טאיוואן–רוסיה בוויקישיתוף