PROFILPELAJAR.COM

יחסי טורקיה–צרפת
טורקיה	צרפת


טורקיה	צרפת
שטח (בקילומטר רבוע)
783,562	643,801
אוכלוסייה
87,580,421	66,600,068
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,108,022	3,030,904
תמ"ג לנפש (בדולרים)
12,651	45,509
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית	רפובליקה נשיאותית למחצה דמוקרטיה פרלמנטרית למחצה

יחסי טורקיה–צרפת החלו כאשר הוקמה ברית בין פרנסואה הראשון, מלך צרפת וסולימאן המפואר במאה ה-16, והם מתמשכים מאז. היחסים נותרו ידידותיים במהלך תקופה של כמעט שלוש מאות שנים, עם חידוש אינטנסיבי של הקשר בתקופת שלטונו של לואי הארבעה עשר. היחסים הפכו מורכבים יותר, עם הפלישה למצרים על ידי נפוליאון בונפרטה ב-1798, ועם תחילת העידן המודרני.

היסטוריה

הברית הפרנקו-עות'מאנית

הברית הפרנקו-עות'מאנית, הייתה ברית שהוקמה בשנת 1536 בין מלך צרפת פרנסואה הראשון והסולטן הטורקי של האימפריה העות'מאנית סולימאן המפואר. המלך פרנסואה שהיה כלוא במדריד, כאשר נעשו המאמצים הראשונים לכונן ברית. המשלחת הצרפתית הראשונה סולימאן נשלחה מיד אחרי קרב פאביה על ידי אמו של פרנסואה הראשון, לואיזה, נסיכת סבויה, אבל המשלחת אבדה בדרך בבוסניה.^[1] בדצמבר 1525 משלחת שנייה נשלחה, בראשות ז'אן פראנגיפאני, אשר הצליחה להגיע לקונסטנטינופול, ביקשה את שחרורו של המלך פרנסואה, והתקפה על בית הבסבורג. פראנגיפאני חזר עם תשובה מסולימאן, ב-6 בפברואר 1526: ברמה העליונה יחסים אסטרטגיים בין האימפריה העות'מאנית ואת ממלכת צרפת התחיל במהלך שלטונם של סלימאן המפואר ובית ולואה, בזמן פרנסואה הראשון, מלך צרפת, ברבע הראשון של המאה ה-16, בכל פעם כאשר למלך הצרפתי היה צורך קריטי של ברית, וסיוע מסולטאן האימפריה העות'מאנית. המגעים שופרו עוד יותר, במיוחד מבחינה מסחרית, עם הקפיטולציות שניתנו על ידי הסולטאן ב-1535 וזה מתחיל עם ז'אן דה לה פורסט באותה שנה, ומאז צרפת שלחה שגרירים לטורקיה. תנאי הסחר המועדפים הללו סימנו את היחסים, הן במונחים מסחריים והן מעבר לכך, עד לביטולם עם הסכם לוזאן בשנת 1923. הנציג הטורקי הראשון שבילה תקופה ארוכה בפריז, היה יירמסקיז מוחמד סלבי, בתחילת המאה ה-18, בתקופה שבה האימפריה העות'מאנית ביקשה להבין את הסיבות של אובדן גדולתה לעומת מעצמות אירופה.

שתי המדינות היו במצב של מלחמה שלוש פעמים. הפעם הראשונה הייתה במהלך המערכה של נפוליאון במצרים וסוריה ב-1798–1800. הפעם השנייה הייתה במהלך מלחמת העולם הראשונה, במיוחד במערכת גליפולי שבה הכוחות הצרפתיים היו מועטים מאשר כוחות בריטניה וכוחות ANZAC, הפעם האחרונה הייתה בשנים 1919–1921 כחלק ממלחמת העצמאות של טורקיה, במה שכונה מלחמת קיליקיה, אולם הסכסוכים היו לעיתים קרובות מקומיים ואירעו לצד משא ומתן מדיני שנוהל באותה העת. עם חתימת הסכם אנקרה ב-20 באוקטובר 1921 בין שתי המדינות, צרפת הפכה למעצמה המערבית הראשונה שנטשה את הטענות שכוננו על ידי הסכם סוור והכירה בפועל בממשלה הטורקית החדשה שבסיסה באנקרה.

היחסים במהלך היחלשות האימפריה העות'מאנית

האינטנסיביות של הקשר באה לידי ביטוי על ידי פתיחה של עד ארבעים קונסוליות צרפתיות, שהתמקדו לעיתים קרובות ביחסי הסחר, ברחבי האימפריה העות'מאנית במהלך המאה ה-18.

היחסים כיום

בנובמבר 2019, נשיא צרפת עמנואל מקרון מתח ביקורת על המתקפה הטורקית על כורדיסטן הסורית, ותיאר את המתקפה כתורמת ל"מוות לקשרים האסטרטגים בנאט"ו על ידי ערעור התיאום בין בעלות הברית". נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן השיב בטענה שלמקרון יש הבנה רדודה בנאט"ו והוסיף כי מקרון עשוי להיות "מת במוח".

באוקטובר 2020, לאחר שראשו של סמואל פאטי נערף על ידי מחבל איסלאמיסטי על שהציג קריקטורות של מוחמד במהלך הרצאה בנושא חופש הביטוי, שני הנשיאים התנגשו שוב בהערותיהם על הרצח. מקרון התייחס לרצח כאל אינדיקציה ל"הפרדה איסלאמית רחבה יותר בה תתמודד המדינה הצרפתית", ואילו ארדואן הגיב בפומבי והציע כי מקרון יזדקק לטיפול נפשי. בעקבות הערה זו, החזירה צרפת את שגרירה מטורקיה. ארדואן קרא אז לאזרחי טורקיה להחרים מוצרים צרפתיים.

בשנת 2021 אמר נשיא צרפת בראיון כי טורקיה תנסה להתערב בבחירות לנשיאות צרפת בשנת 2022 על ידי "משחק על דעת הקהל". הוא הוסיף כי טורקיה עיוותה את הערותיו על האסלאם והפיצה שקרים מהתקשורת שבשליטת טורקיה וקטר. טורקיה דחתה את הטענות בדבר התערבות הבחירות. באוקטובר אותה שנה, איימה טורקיה לגרש את שגריר צרפת בעקבות תמיכתו בשחרור עות'מאן קבאלה, שהשתתף בניסיון ההפיכה בטורקיה מהכלא הטורקי.

התפשטות השפה הצרפתית בטורקיה

צרפתית היא השפה הקשורה לתקופת הטנזימאט תקופה של רפורמות (1839–1876) בהיסטוריה של טורקיה. מלבד העוסקים בפוליטיקה ודיפלומטיה, גם המחברים והקהל המיידי שלהם בשלבים השונים ברציפות של הספרות הטורקית המודרנית היו בשפה הצרפתית כמייחסים המערביים העיקריים שלהם. חשיבותה כשפה הזרה הראשונה שנרכשה על ידי חברי הכיתות המשכילות בטורקיה, נמשכה עד לתקופת הרפובליקה של טורקיה, ולמעשה, עד ממש לעת האחרונה. אף על פי שיש פחות טורקים היום הלומדים צרפתית כשפה זרה בלעדית, הידע שלה עדיין מיוצג היטב בקרב האינטליגנציה, וככזה, הוא מוערך מאוד. לדברי דו"ח הנציבות האירופית לשנת 2006, 3% מהתושבים הטורקים מסוגלים לנהל שיחה בצרפתית. לאחרונה גדלו קהילות המהגרים ממוצא טורקי, בכל הרמות של החברה, בצרפת, בלגיה, שווייץ וקנדה לחזק את מעמד ידיעת הצרפתית בטורקיה, מבחינה איכותית וכמותית.

צירוף טורקיה לאיחוד האירופי

בשנת 2004, הנשיא ז'אק שיראק, אמר כי צרפת תקיים משאל עם על כניסתה של טורקיה לאיחוד האירופי עם עליית הנושא, וכל הרחבה נוספת של האיחוד תהיה כפופה להצבעה פופולרית.^[2]

ב-2007, נשיא צרפת ניקולא סרקוזי הצהיר, כי "לטורקיה אין מקום בתוך האיחוד האירופי." סרקוזי המשיך, "אני רוצה לומר כי אירופה חייבת לתת לעצמה גבולות, שלא לכל המדינות יש ייעוד להיות חברות באירופה, החל מטורקיה שאין לה מקום בתוך האיחוד האירופי." ^[3]

יחסי סחר

עם תנאי השוק הפתוח (עבור מוצרים תעשייתיים) שיצאה לדרך עם איחוד המכס של האיחוד האירופי-טורקיה החל משנת 1996, נתוני המסחר בין צרפת לטורקיה התגברו פי שניים וחצי במהלך חמש השנים שלאחר מכן, והגיעו ל-58 מיליארד דולר בשנת 2000, כאשר צרפת רושמת עודף ברור. טורקיה הפכה לשותפה הסחר השלישית בגודלה של צרפת מחוץ לאיחוד האירופי, וצרפת הפכה לשותפה השלישית בגודלה של טורקיה בסך הכל. אובדן התנופה שנגרם כתוצאה מהתקלות הכספיות בשלהי 2000 ותחילת 2001 השפיע כבר ב-2002.

עד לאחרונה, טורקיה עדיין משכה נתח צנוע במגמות השקעות זרות ישירות בעולם, אם כי צרפת ושמות המותגים הביתיים שלה היו נוכחים באופן ניכר במניה זו מאז שנות ה-60. ה-FDI הצרפתי עלה החל מהמחצית השנייה של שנות ה-80 במהלך שנבלם באופן זמני על ידי אותם משברים פיננסיים של 2000–2001. בתקופה של 1980–2000 הייתה צרפת באופן מצטבר המשקיעה הזרה הראשונה בטורקיה, והשקיעה שווי של 5.6 מיליארד דולר. בשנת 2003, לטענת האוצר הטורקי, היו בטורקיה 270 מפעלים צרפתים, התואמים נתחי שוק משמעותיים בתחום הרכב, הבנייה — בעיקר לייצור חשמל, מלט, ביטוח, הפצה ותעשיית התרופות.^[4]

רצח העם הארמני

לאחר אישור הצעת חוק צרפתית ב-22 בדצמבר 2011 שהגדירה את הכחשת רצח העם הארמני פשע שדינה עד שנה מאסר וקנס בסך 45,000 אירו (על $61,387), הממשלה הטורקית הקפיאה את היחסים הדו-צדדיים והפגישות הפוליטיות עם צרפת. טורקיה גם ביטלה את הרשות לספינות צרפתיות לעגון, ולמטוסי הצבא הצרפתי לנחות בטורקיה, וכל מטוס צבאי צרפתי יצטרך לבקש אישור לכל טיסה על מנת להשתמש במרחב האווירי הטורקי.^[5]^[6] ממשלת טורקיה הזהירה בעבר את ממשלת צרפת כי העברת הצעת החוק בסנאט, על פיה היא תהפוך לחוק, תפגע באופן רציני ביחסים הדו-צדדיים.^[7]

מאחר שטורקיה סגרה את הגישה לכוחות צרפתיים אל המרחב האווירי שלה ואל נתיבי הים שלה, צרפת נאלצה להתמודד עם בעיה לוגיסטית צבאית, והתקשתה להביא את חייליה אל אפגניסטן וממנה, שכן כל דרך אחרת נחשבה כמסוכנת וגם "יקרה מדי", לדברי שר הביטחון הצרפתי ז'ראר לונגואה.^[8]

ב-28 בפברואר 2012, המועצה החוקתית של צרפת קבעה כי החוק החדש אינו חוקתי ולא ביטל את החוק.^[9] עם זאת, צרפת העבירה ב-1990 את חוק גיסוט שהפך לבלתי חוקי לפקפק בקיומם של פשעים נגד האנושות, שנועדו להיות מכוונים להשואה.^[10]