יחסי בלגיה–לוקסמבורג
בלגיה	לוקסמבורג
בלגיה	לוקסמבורג
שטח (בקילומטר רבוע)
30,528	2,586
אוכלוסייה
11,747,076	676,136
תמ"ג (במיליוני דולרים)
632,217	85,755
תמ"ג לנפש (בדולרים)
53,819	126,831
משטר
מונרכיה חוקתית	מונרכיה חוקתית

בין ממלכת בלגיה לבין הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. כמו כן השתיים חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.

באזור הולנד ובלגיה של היום, חיו לפני כאלפיים שנה שבטים קלטים וגאלים. בשנת 57 לפנה"ס הרחיב יוליוס קיסר את כיבושי האימפריה הרומית והגדיל את שטחה עד לאזור "גאליה-בלגיקה", אזור החופף לשטחי בלגיה והולנד של היום, אך במאה הרביעית מסר הקיסר יוליאנוס את גאליה-בלגיקה לפרנקים. במאה השביעית הומרה דתם של תושבי המקום לנצרות, ובמהלך ימי הביניים נשלטה בלגיה יחד עם שאר ארצות השפלה בידי ממלכות סמוכות שונות.

במאה ה-14 הגיע תור הזהב של המדינות באזור, תחת שליטתו של הדוכס לבית בורגון הצרפתי. בתקופה זו פרחו הכלכלה, התעשייה והאומנות. הערים הפלמיות איפר, ברוז' וחנט שגשגו בזכות ייצור האריגים והבגדים, ובזכות הסחר בהם. בהמשך הפכה אנטוורפן לעיר נמל חשובה שאפשרה העברת סחורות לכל אירופה מהאיים הבריטיים ואליהם. באמצע המאה ה-15 הגיעה השקיעה. ארצות השפלה עברו לידי ספרד ההבסבורגית, ותושביהן פתחו במאבק ארוך נגד שלטונם של הספרדים הקתולים.

בשנת 1568 פרצה מלחמת העצמאות של מדינות השפלה, "מרד ארצות השפלה". מלחמה זו ארכה 80 שנה, ובסופה גירשו הולנד והמחוזות בני בריתה את הספרדים מעל אדמתם, ואילו בלגיה ולוקסמבורג נותרו בשליטת ספרד הקתולית ונודעו כארצות השפלה הדרומיות או ארצות השפלה הספרדיות. במסגרת חוזה אוטרכט (1713), שסיים את מלחמת הירושה הספרדית, עברו ארצות השפלה הספרדיות לידי אוסטריה. בעקבות המהפכה הצרפתית פלשו הצרפתים לאזור, ובשנת 1794 כבשו את ארצות השפלה האוסטריות. הכיבוש הצרפתי היה הזרז להתבססות התנועה הלאומית הפלמית, שהתנגדה לשלטון צרפת. ארצות השפלה לשעבר הפכו לחלק אינטגרלי מצרפת, שחילקה אותן מחדש לתשעה חבלים.

בקונגרס וינה, אחרי תבוסת נפוליון בשנת 1815, האזור ניתן לשליטת וילם הראשון, מלך הולנד כהממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, ושטחי לוקסמבורג היו תחת שלטונו באוניה פרסונלית. כעבור 15 שנה, בשנת 1830, התרחשה המהפכה הבלגית: המחוזות הדרומיים (הקתולים) של ארצות השפלה מרדו בשלטון ההולנדי הפרוטסטנטי. הם זכו בעצמאות, והקימו את ממלכת בלגיה, שכללה כשני שלישים של הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג.

בשנת 1914 פלשו הגרמנים לבלגיה וללוקסמבורג וכבשו אותם, ובלוקסמבורג אף התמקם המטה הכללי הגרמני.

בשנת 1940 נכבשו שתי המדינות על ידי גרמניה במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, ונותרו תחת כיבוש גרמני עד לשנת 1944. בדצמבר 1944 התחולל בשטחי בלגיה הקרב על הבליטה, שבו ניסו הגרמנים להתקדם לעבר אנטוורפן מחדש, אך נבלמו על ידי בעלות הברית.

לאחר המלחמה הצטרפו לוקסמבורג ובלגיה לנאט"ו, ובשנת 1958 הקימו יחד עם הולנד את בנלוקס, שהיוותה את הבסיס שעליו קם מאוחר יותר האיחוד האירופי. כיום היחסים בין שתי המדינות מוגדרים "מצוינים", ונהנים מקשרים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים.

שתי המדינות חברות בנאט"ו, באיחוד האירופי ובארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, ומשתפות פעולה ביניהם במגוון תחומים. מכיוון ששתי המדינות חתומות על אמנת שנגן, המעבר בין הגבולות חופשי ואין שום הגבלת מעבר ביניהם.

לוקסמבורג מחזיקה בבלגיה שגרירות בבריסל, ו-5 קונסוליות באנטוורפן, גנט, ליאז', נאמור ואוסטנד. מאידך, בלגיה מחזיקה בלוקסמבורג רק שגרירות בלוקסמבורג ^[1].