ב-1968 נישא לנעמה ישעיהו, בתו של יו"ר הכנסת, ישראל ישעיהו.[1] מנישואים אלה נולדה בשנת 1969 בתם לילך עין הבר,[2] אך הנישואים לא עלו יפה ובני הזוג התדיינו רבות בבתי המשפט. הוא עזב את ישראל בשנת 1973, לאחר מכן נמכרו נכסיו בישראל ועוקלו תמלוגיו לצורך תשלום המזונות, אך אלו לא הספיקו לכסות את חובו שתפח. ב-1995 התגרשו בני-הזוג. בספטמבר 2013 הוכרז גמזו כפושט רגל הפטור מתשלום חוב המזונות. לאחר הליך מורכב של מעל עשור שכלל דיונים רבים בהלכות פשיטת רגל, על מזונות[3][4] וערעור על פסק הדין, נדחה פסק הדין על ידי בית המשפט העליון.[5]
ב-1973 עזב יוסי גמזו את הארץ ונדד בין ארצות הברית, דרום אפריקה ואוסטרליה. ב-1993 חזר לארץ, גר באילת ולימד במכללה האקדמית בעיר, בתחילת שנות 2000 עבר לקצרין ולימד במכללת ״אוהלו״ שבעיר[6]. בשנת 2016 עבר לחיפה.
בשנים האחרונות לחייו בלט במראהו עם שפם מפואר וכובע קסקט נצחי לראשו. הוא השתתף במפגשים ספרותיים ותרבותיים שהתקיימו בחיפה[7].
גמזו נפטר ב-2020 בעקבות פציעה, לאחר שנפל ונחבל באופן אנוש.[8]
יצירות
עוד כילד בלט גמזו בכישרונו הספרותי ושירו הראשון נתפרסם שלא בידיעתו ב"משמר לילדים" כאשר היה בן תשע. את שיריו הראשונים פרסמו אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן. המשיך בכתיבה בעלון המוסד החינוכי בקיבוץ מעברות, ובשאר ביטאוני נוער וילדים. כן פרסם שירים ליריים ב"דבר", "הארץ", "על המשמר", "מעריב" ועוד. לאחר מכן באו טורים מחורזים בעניינים אקטואליים ב"על המשמר" - ב"מפייט ומחוץ", וב"דבר" - "על ספסל בשדרה". בסוף 1958 יצא ספרו "אתם נוער אתם?", שהוא אסופת הומורסקות וסאטירות.[9] חיבר פזמונים רבים שכתב ללהקות ולתוכניות בידור ברדיו. בין השירים שכתב: "הכותל", "איפה הן הבחורות ההן", "סימן שאתה צעיר", "אילו כל האוהבים", "זוהי יפו", "לילך רוצה לקטוף את הירח", "ירושלים האחרת", "סתם יום של חול", בשעריך ירושלים, "לי לך" ו"מה הוא עושה לה" (גרסה לשיר האיטלקי "מרוצלה"). ב-1965 כתב גמזו את המילים ללחן הראשון שפרסם יאיר רוזנבלום "חופשה רבע שנתית" עבור להקת הנח"ל.
בד בבד עם קריירה מצליחה של פזמונאי, כתב גם שירה לירית רצינית, ופרסמה תחת שמות עט שונים.
בשנים 1971–1972 היה גם עורכו ומוציאו לאור של השבועון פופאי/חבריה, שהיה מורכב משני חלקים: החלק החיצוני, "פופאי", כלל קומיקס מתורגמים, בדרך כלל מסיפורי פופאי המלח וחבורתו (סויפי, אוליב-שמן זית, בלוטו-ברוטוס, וימפי, סבתא זרש ועוד), פרופסור חרטומי הממציאן הלא-יוצלח, ועוד. בחלק הפנימי, "חבריה", נכללו שירים וסיפורים לילדים. כן ערך והוציא לאור כתב עת ספרותי בשם "אופק", שממנו יצאו שני גליונות. בגליונות אלה נדפס מחזור שיריו, שכתב תחת שם בדוי, פעמוני עין כרם. יש הטוענים שבשירים אלו תינה את צרותיו האישיות והמשפחתיות הקשות.
בשנת 1973 עבר לאוסטרליה בה קיבל משרת הוראה. כעשרים שנה עשה בארצות הברית ובאוסטרליה, שם לימד ספרות עברית כפרופסור באוניברסיטאות שונות. בשנת 1993 חזר לישראל ולימד במכללה האקדמית של אילת. משם החל לפרסם שוב שירה אירונית סאטירית וביקורתית מאוד. שיריו נתפרסמו מאז בכתבי עת שונים: "צפון", "מהות", ועוד. כן נתפרסמו שיריו, תחת שם העט "פ. קול", בכתב העת לשירה "הליקון", ובמוסף לספרות של עיתון "הארץ".
שירי "פ. קול" המסתורי זכו להערכה רבה.
בשנת 2006 לימד ספרות עברית במכללת אוהלו שבקצרין, ויצירותיו זכו, על פי רוב בעילום שם, בפרסים רבים וחשובים.
בשנת 2007 כתב פזמון חדש, לאחר שנים רבות, לצמד הפרברים. שם השיר: "תם ולא נשלם". יוסי גמזו הוא זוכה פרס אקו"ם על מפעל חיים בזמר העברי לשנת 2013 וכן אות הוקרה מטעם עמותת "שירת רבים".
בשנת 1968 זכה בפרס יציב לספרות ילדים על ספרו "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע!".[10] בשנת 2016 זכה בפרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים.
גמזו מקריא שיר שכתב במועדון הזמר עמק הירדן בתוכנית שהוקדשה לשיריו
פעמוני עין כרם, שירים מתוך יומן-סתרים, מאת הנזיר אנדריאס אנג’לו דונאטי [=יוסף גמזו], תרגם והוסיף פתח-דבר וביאורים יוסף גמזו, איורים ותחריטים אמנותיים דוד משולם, תל אביב, לילך, תשל"ד, 1973.
אתם נוער אתם?!, הזדמנות בלתי-חוזרת להכיר (ולו כזרת) עד כמה בלתי איום הוא ה"סברה" של היום / מעטר ומשפץ בידיו של שמוליק כץ, תל אביב, מסדה, 1959.
אופק, אופק לספרות, כתב עת להגות ולביקורת, העורך - יוסי גמזו, תל אביב, צ'ריקובר, 1970.
ארצות הצמאון, שירים, איורים מרסל ינקו, תל אביב, ספרית פועלים, תשל"א 1971.
בלוריות ברוח, סיפוריהם של 20 צעירים וצעירות בישראל שנולדו בירושלים, רמת-גן, תוניס, יוהנסבורג, קהיר, פריז, גרמניה, יוון, עיראק וקפריסין, ביום לידת מדינת ישראל ה’ באייר תש"ח, תל אביב, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, הוועדה לחגיגות שנת ה-20 למדינת ישראל, (תש"ל 1969).
כליל החורש, כליל סוניטות, הרישומים יחזקאל קמחי, תל אביב, רשפים, 1971.
לילך ואביב הזוג החביב, לילדים, ציורים אבי מרגלית, מסדה, 1980.
עמק בלילה, עמק בירושלים תשעה שערי עיר ושיר, סידני, הגשר, [תשל"ז]. הוצאה מחודשת עם ציורים של מוטי דריאל, הוצאת צבעונים 2020
קסטניטות בדם : רומנסרו מכסיקני, שירים, תל אביב, צ'ריקובר, 1976.
תלתלי עשן, סיפורים, בלווית ארבעה חיתוכי-עץ מעזבונו של האמן יעקב שטיינהרדט, תל אביב, צ'ריקובר, 1969.
לא רוצים לישון - רוצים להשתגע!, סיפור הרפתקאות מימי ה’סליקים’ והמחתרת ועד פריצת הצנחנים לעיר העתיקה, או: תקראו בעצמכם, עיטורים ועטיפה מיכה אולמן, צ'ריקובר, תל אביב, 1968. (זיכה את גמזו בפרס יציב)
כל הכבוד!, ספורה הבלעדי של ישראלה ישראלי ..., מעוטר ומצויץ בידיו של שמואל כץ, צ'ריקובר, תל אביב, 1968.[11]
ירושלים חלילי געגוע, שירים, הוצאת הפדרציה היהודית, קולומבוס, אוהיו, 1974.
בשש אחרי המלחמה, הוצאת "מערכות", 1968.
ממאמריו
בין ויזתא לפסטריגתא, לבחינת ראייתו הדו-פוקאלית של איציק מאנגר את סיפור מגילת-אסתר, נדפס בהדאר, 70, י"ז, תשנ"א 1991.
ה"היפי" הראשון של הספרות העברית, על נ'ה אימבר, נדפס בהדאר, 71, ב', תשנ"ב 1992.
התנ"ך של איציק מאנגר, במלאת עשור לפטירתו של המשורר, נדפס בהדאר, נ"ט, ג', תש"ם 1980.
.jpg)
.jpg)
