PROFILPELAJAR.COM

יונקים ימיים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
תת־מחלקה:	יונקי שליה
סדרות
	ראו בטקסט

אין לבלבל ערך זה עם הערך "יונקים מימיים".

עיינו גם בפורטל

פורטל היונקים המימיים הוא שער לכל ערכי היונקים המימיים (התחשאים, הדובים, הלווייתנים והדולפינים) בוויקיפדיה העברית. הפורטל מציג את ההתפתחות האבולוציונית של היונקים המימיים, סרטונים, צלילים ותמונות של יונקים מימיים, מידע מפורט על כל הסדרות הטקסונומיות של היונקים המימיים ומידע על שימורם.

יונקים ימיים (באנגלית: Marine mammal) היא קבוצה פוליפילטית לא-טקסונומית של יונקים השוכנים בעיקר בים או שמשיגים את מזונם בים, להבדיל מיונקים מימיים (Aquatic mammal) השוכנים בסביבות מקווי מים בכלל ולא רק בים. היונקים התפתחו לראשונה על היבשה ומאוחר יותר יונקים ימיים התפתחו בהתאמה לחיים בים.

יונקים אלה מגוונים בגודלם מגודלה של הלוטרה הימית שאורכה עד 113 ס"מ ומשקלה עד 8 ק"ג ועד למשקלו של הלווייתן הכחול שאורכו מעל 33 מ' ושוקל מעל 170 טון.

קבוצות היונקים הימיים

סדרת התחשאים
- משפחת תחשיים (Dugongidae)
  - סוג ומין יחיד תחש המשכן (Dugong dugon)
- משפחת תחשי הנהרות (Trichechidae)
  - מין תחש נהרות קריבי (Trichechus manatus)
  - מין תחש נהרות אפריקני (Trichechus senegalensis)
סדרת הטורפים
- משפחת דוביים (Ursidae)
  - מין דוב קוטב (Ursus maritimus)
- משפחת סמוריים (Mustelidae)
  - מין לוטרת הים (Enhydra lutris)
  - מין לוטרה ימית (Lontra felina)
- משפחת ניבתניים (Odobenidae)
  - סוג ומין יחיד ניבתן (Odobenus rosmarus)
- משפחת אוטריים (Otariidae) - בה 7 סוגים ו-16 מינים
- משפחת כלבי ים (Phocidae) - בה 13 סוגים ו-18 מינים
סדרת לווייתנים (Cetacea)
- משפחת בלניים מפותחים (Cetotheriidae)
  - סוג ומין יחיד בלנית (Caperea marginata)
- משפחת לווייתנים אפורים (Eschrichtiidae)
  - סוג ומין יחיד לווייתן אפור (Eschrichtius robustus)
- משפחת בלניים (Balaenidae) - בה 2 סוגים ו-4 מינים
- משפחת לווייתני ענק (Balaenopteridae) - בה 2 סוגים ו-9 מינים
- משפחת ראשתניים (Physeteridae)
  - סוג ומין יחיד ראשתן גדול-ראש (Physeter catodon)
- משפחת ראשתנים ננסיים (Kogiidae) - בה סוג אחד ו-2 מינים
- משפחת חדשיניים (Monodontidae) - בו 2 סוגים ו-2 מינים
- משפחת לווייתני מקור (Ziphiidae) - בה 6 סוגים ו-21 מינים
- משפחת פוקניים (Phocoenidae) - בה 3 סוגים ו-7 מינים
- משפחת דולפיניים (Delphinidae) - בה 17 סוגים ו-36 מינים

יונקי ים קדומים

הסדרה היחידה של יונקים ימיים ללא נציגים עכשוויים היא סדרת הדסמוסטיליים, מסוף תקופת האוליגוקן. לא ברור אם הם היו צמחוניים או היו אוכלי צדפות. כנראה הם התפתחו מהפרסתנים, כמו התחשאים והפילים. יונקים ימיים נוספים היו העצלנים הקדומים תאלסוקנוס ודמוי-הדוב קולפונומוס.

התפתחות

מאחר שהקבוצות השונות של היונקים הימיים התפתחו מאבות קדמונים שונים מדובר באבולוציה מתכנסת. היונקים הימיים הם דוגמה לקבוצת בעלי חיים שביצעה מעבר קיצוני מסביבת חיים אחת לאחרת. מעבר קיצוני מסוג זה, המעבר מהיבשה לים, הוא נדיר למדי במהלך האבולוציה. לעומתו המעבר חזרה מהיבשה למים הוא יחסית נפוץ מבין המעברים הקיצוניים. מעבר זה בוצע מספר פעמים על ידי הזוחלים (על ידי כמה לטאות, נחשים, צבים ותנינים)^[^{דרוש מקור]} ועל ידי העופות (כגון הפינגווינים)^[^{דרוש מקור]} והיונקים הימיים, בעיקר הלווייתנים והתחשאים שבשום שלב מחייהם אינם עולים ליבשה. זהו מעבר מורכב משום שהאבולוציה אינה הפיכה והיה עליהם למצוא פתרונות להתאים את עצמם מחדש לחיים בסביבה ימית. החזרה למים של היונק, שהוא קבוצה עילאית הכריחה אותו לעבור שינויים. הן שינויים במערכות הגוף והן שינויים התנהגותיים.

תנועת היונקים הימיים היא תנועה אנכית הנובעת מעצם התפתחותם על היבשה. עמוד השדרה התפתח קודם כהתאמה לסביבה יבשתית כמו שאר היונקים ורק לאחר מכן חלה ההתפתחות לחיים בסביבה ימית. לכן צורת השחייה האופיינית היא בהזזת הגב מעלה ומטה בניגוד לשאר הדגים המניעים את זנבם לצדדים בתנועה של ימינה ושמאלה. מסיבה זו מבנה זנב הדגים הוא בעיקר אנכי בעוד שמבנה זנבם דמוי הסנפיר של היונקים הימיים הוא אופקי.

ההבדלים העיקריים בין היונקים הימיים לבעלי חיים ימיים אחרים:

היונקים הימיים נושמים אוויר באמצעות ריאות, בעוד שבעלי חיים ימיים אחרים משיגים את החמצן לנשימה מהמים (כמו זימים למשל).
ליונקים ימיים שיער, ללווייתנים יש מעט מאוד שיער או שהם חסרי שיער אך בדרך כלל מספר זיפים מועט שנותר סביב הראש או הפה. לכל הטורפים מעטה פרווה או שיער, זהו שיער מאוד עבה החשוב לשמירת חום הגוף אצל הלוטרות ודובי הקוטב יותר מאשר בכלבי הים או אריות הים. שכבת שיער עבה היא חיסרון ליונק ימי השוחה במים, היא גורמת להתנגדות בזמן השחייה ובכך מאטה את בעל החיים בזמן השחייה.
ליונקים ימיים שכבת שומן עבה מבודדת ומונעת מהם לאבד חום. יוצאי דופן הם דובי הקוטב ולוטרת הים, שני אלה נעזרים בפרוותם העבה ובהתנהגות כדי להימנע מהיפותרמיה.
יונקים ימיים ממליטים ולדות חיים. רוב היונקים הימיים ממליטים ולד אחד בהמלטה ואינם מסוגלים להמליט תאומים או שגר הגדול מכך.
יונקים ימיים ניזונים מחלב בתחילת חייהם. לכן, טיפול האם חשוב ביותר לשרידותו של הצאצא הזקוק להתפתחותה של שכבת השומן המבודדת. החלב מקורו מבלוטות חלב ומכיל כ 40-50% שומן, שומן החיוני להתפתחותה של שכבת השומן בוולד.
בניגוד לבעלי חיים ימיים אחרים, היונקים הימיים שומרים על טמפרטורת גוף גבוהה מסביבתם.

שכבת השומן העבה, הפרווה העבה, בועות אוויר בין העור למים, החלפת זרם נגדי והתנהגות כמו יציאה אל פני הים או אל היבשה הן התאמות חיוניות של היונקים הימיים על מנת לשמור על חום גופם.

בנוסף, ליונקים הימיים מאפיינים פיזיולוגיים כמו לשאר יונקי השליה: לב בעל ארבעה מדורים, מוח קדמי מוגדל, סרעפת, מערכת הפרשה אופיינית ליונקים, אברי מין, מבנה שלד ומפרק לסתות.

דוב קוטב מבלה את רוב זמנו בסביבה ימית, אף על פי שהיא קפואה. כשהוא שוחה בים הפתוח הוא שוחה במומחיות רבה. לפי תצפיות הוא שוחה כ-74 ק"מ ביום. מסיבות אלה סיווגוהו המדענים כיונק ימי.

יונקים ימיים בישראל

בתצפיות מול חופי הים התיכון בישראל נצפו כעשרה מינים של יונקים ימיים. השכיח ביותר הוא הדולפינן המצוי. מין נפוץ נוסף שנצפה הוא סטנלה מפוספסת אשר בתחילת שנות התשעים סבל מתמותה גבוהה במערב הים התיכון מנגיף עקב פגיעה במערכת החיסונית שנגרמה מזיהום סביבתי. יש מינים נוספים אותם ניתן לראות בחופי הים התיכון של ישראל, אך הם פחות נפוצים ואף נדיר לראותם הם: דולפין תלום-שן, דולפין מצוי קצר-חוטם, גרמפוס אפור, זיפיוס חלול-חרטום, עבשן קטלני, סוסא גיבן, ראשתן גדול-ראש ולווייתן גוץ. בנוסף בעבר היה חי בחופי הים התיכון כלב ים נזירי שנכחד מאזורנו. כלב ים נזירי מצוי נראה בארץ בשנת 2012 על ידי דייגים בחוף הבונים ופעמים נוספות בחוף ראש הנקרה בשנים 2014 ו-2015.^[1]^[2] בשנת 2010 הגיע לחופי ישראל לווייתן אפור, שככל הנראה הדרים מכיפת הקרח הצפונית מזרחית ליבשת אמריקה (במקום מערבה ליבשת). פחות נדירים הם פרטים של לווייתן מצוי, שפוקדים את חופינו ולעיתים אף מחיפים.

מינים שנראים מדי פעם במפרץ אילת: גרמפוס אפור, עבשן קטלני, דולפינן אנקולי, סטנלה ברודה וסטנלה ארוכת-חרטום, אשר נצפתה לראשונה בשנת 1995 במפרץ אילת. מבין משפחת התחשאים, ניראה בעבר תחש המשכן במפרץ אילת, אף על פי שבשנים האחרונות נדיר לראותו, עקב צייד בלתי פוסק של דייגים מהארצות השכנות.^[^{דרוש מקור]}

דלפיס עורכת סקרים ימיים לעיתים תכופות, כדי להעריך את ולעקוב אחר האוכלוסייה המקומית של היונקים הימיים. מתנדבי דלפיס ומחמל"י מוזעקים לכל אירועי ההחפה של יונקים ימיים בים התיכון ובים האדום.

סכנת הכחדה

מינים רבים מהיונקים הימיים נמצאים בסכנת הכחדה, מינים אלה פגיעים מאוד משום שקצב הריבוי שלהם הוא איטי (ולד בודד, בגרות מינית מאוחרת והריון ארוך). פעילות האדם פגעה בגודל אוכלוסיית היונקים הימיים פגיעה אנושה.

פעילות האדם המאיימת על היונקים הימיים:

ציד לווייתנים - ציד לווייתנים מסחרי החל במאה ה-19 במהלכו ניצודו מיליוני לווייתנים ממינים שונים. הלווייתנים ניצודו בשל בשרם ובשל שומנם העבה. בשנת 1975 החל ארגון גרינפיס מאבק בציד הלווייתנים וכיום ישנו פיקוח על ציד זה אך עדיין ישנה אוזלת יד מצד ממשלות של מדינות שונות. ציד לווייתנים כיום עדיין מתקיים ביפן, גרינלנד האיים הקריביים ונורווגיה.
רעלים - במחקרים שונים נמצאו ריכוזי מזהמים גבוהים בדולפינים ולווייתנים. חומרים אלו פוגעים בין היתר, במערכת החיסונית ובמערכת הרבייה. המקור העיקרי לזיהום הים ברעלים אלו הוא הזרמת שפכים של התעשייה הכימית ושימוש בחומרי הדברה. מקור זיהום נוסף הוא ספינות הפולטות שמן ודלק הגורמים לזיהום בתרכובות אורגניות.
דיג טונה - אלפי דולפינים נהרגים בשנה במהלך ציד הטונה. דגי הטונה שוחים מתחת ללהקות דולפינים זוכים לשיירי מזון והגנה. הדייגים מאתרים את הדולפינים שעולים לפני המים לנשום, הם מקיפים אותם ברשתות גדולות ומעלים את דגי הטונה. הדולפינים שמסתבכים ברשת, נחנקים למוות.
פגיעה בלתי מכוונת - היונקים הימיים מסתבכים וטובעים (אם אינם מצליחים לעלות מעל פני המים כדי לנשום), או נפצעים מסוגים שונים של ציוד דיג הכוללים רשתות דיג עומדות, רשתות הקפה, רשתות "פנטום" נודדות שננטשו בים, רשתות מכמורתנים ומלכודות סרטנים. כל אותם מתקני דיג הם תוצר אדם אשר לא יועדו ללכידות דולפינים ולווייתנים. אולם אבולוציונית הלווייתנאים עדיין לא התאימו עצמם להישרדות מול אותם סוגי ציוד דיג.
דיג יתר- דיג בכמויות העולות על תוצרי הרבייה של החי הימי ועל כן גורם לפגיעה בגודל האוכלוסיות. גורם להדלדלות בדגה המהווה את מזונם של היונקים הימיים ולפגיעה במארג המזון הימי.