יואב פלד

יואב פלד
לידה 20 ביוני 1947 (בן 77)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדע המדינה
מקום לימודים
מוסדות
תלמידי דוקטורט משה דרור עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר החברה והפוליטיקה הישראלית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יואב פלד (נולד ב-20 ביוני 1947) הוא פרופסור אמריטוס בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי ישראלי.

חייו ופעילותו האקדמית

יואב פלד נולד לזאבה (זיקה) ומתי פלד וגדל בירושלים. אחותו היא נורית פלד-אלחנן. שירת בצבא כטנקיסט. סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים במדע המדינה וביחסים בינלאומיים ב-1972. לאחר מכן התקבל למסלול ישיר לדוקטורט ב-UCLA, קיבל את הדוקטורט ב-1982. בין השנים 1982 עד 1984 שימש כמרצה בחוג למדע המדינה שבאוניברסיטה העברית. לאחר מכן, עד 1986, הרצה במכון למורשת בן-גוריון שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מאז שנת 1986 מרצה באוניברסיטת תל אביב. סיים לימודים במשפטים וקיבל רישיון עו"ד ב-2010.

חבר באגודה האמריקאית למדע המדינה, חבר באגודה ללימודי ישראל. היה חבר מערכת בכתב העת תיאוריה וביקורת מגיליונו השני ועד ל-2006. השתתף בייסוד כתב העת של החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, המרחב הציבורי, שעורכיו הם סטודנטים, למעט שני עורכיו הראשיים, פלד ומיכאל קוצ'ין.

ב-2002 קיבל את פרס אלברט חוראני מטעם האגודה ללימודי המזרח התיכון בצפון אמריקה עבור כתיבת הספר הטוב ביותר בחקר המזרח התיכון, על ספרו המשותף עם גרשון שפיר Being Israeli: The Dynamics of Multiple Citizenship. שהוא הגרסה האנגלית של הספר "מיהו ישראלי".

פעילותו החברתית

לאחר מלחמת יום הכיפורים שהה בארצות הברית והיה ממקימי הארגון "יוזמה" בלוס אנג'לס, שקדם כרונולוגית לשלום עכשיו והיה בעל אידאולוגיה דומה. אחר כך קם בארצות הברית ארגון כללי בשם "ברירה", חברי "יוזמה" הצטרפו ל"ברירה" כסניף שלה בלוס אנג'לס. "ברירה" ספג ביקורת רבה מהממסד היהודי בארצות הברית ופורק ב-1979/80. כששב לישראל היה פעיל מאוד בשלום עכשיו בין השנים 1983 עד 1985.

יזם את המאבק נגד הפרטת בתי הסוהר[דרוש מקור], כאשר הרעיון עלה בזמן ממשלת העבודה ב-1999. אחר כך מי שהיה תלמידו, עו"ד אביב וסרמן, המשיך במאבק זה, לאחר ששמע עליו מפלד. וסרמן יזם את העתירה לבג"ץ של חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים נגד הפרטת בתי הסוהר (בג"ץ הפרטת בתי הסוהר).

מחקרו המוקדם

אוטונומיה תרבותית ומאבק מעמדי

עבודת הדוקטורט של יואב פלד, אותה סיים ב-1982, התפרסמה באנגלית ב-1989 ובעברית ב-1997 תחת השם, אוטונומיה תרבותית ומאבק מעמדי: התפתחות המצע הלאומי של הבונד 1893-1905. הספר דן בוויכוח על שאלת הלאומיות היהודית בין הבונד, לנין ובורוכוב.

יואב פלד מתעמק בשילוב בין סוציולוגיה לאידאולוגיה ובוחן את הסוגיה כיצד מצליחה המפלגה לגייס אנשים. עד 1917 התנועה היחידה שעלה בידה לגייס מספר גדול של פועלים יהודים ולהפוך לתנועת המונים הייתה הבונד. חברי תנועת הבונד התפארו בכך שאין להם תאוריה, ופלד מנסה להסביר מדוע התאוריה אינה קוהרנטית. הבונד הפכו את חוסר הקוהרנטיות לאידאולוגיה בגלל המצב המיוחד של הפועלים היהודים בשוק העבודה. התופעה הכי משמעותית באותה תקופה, הייתה דחיקתם של הפועלים היהודים משוק העבודה, שהלכה בד בבד עם תהליך התיעוש. בעלי בתי-החרושת, שהיו מרביתם יהודים, החליפו את פועליהם היהודים בפועלים רוסים כאשר התעשייה הפכה להיות ממוכנת. התנועה הציונית ובתוכה ציונים-סוציאליסטים כמו בורוכוב, כשלה בגיוס ההמונים היהודים כי אלה לא יכלו לדגול בסולידריות יהודית כשבעלי בתי החרושת היהודים מפטרים אותם מעבודתם. הסוציאליסטים הרוסים ובראשם לנין כשלו כי לא ניתן להטיף לסולידריות מעמדית, כשהפועלים הלא-יהודים מחליפים את אלו היהודים במקום העבודה.

מכאן נשאלת השאלה, על איזה בסיס כן ניתן לארגן את הפועלים היהודים? הבונד הציעו אוטונומיה לאומית-תרבותית. היהודים הם לאום, אך לא כל היהודים, אלא היהודים דוברי היידיש של מזרח אירופה. בתור לאום מגיעה להם הגדרה עצמית לאומית, שתתבטא באוטונומיה. הדבר שהשתמע מכך זו מערכת חינוך אוטונומית ביידיש. התפישה הזו הייתה מלאה בסתירות, ושני הצדדים טרחו להראות להם את הסתירות, הן לנין והן בורוכוב.

תשובת הבונד הייתה כי אנו איננו תאורטיקנים, אנחנו אנשי מעשה. לכם תאוריה יפה ולנו עשרות אלפי פועלים יהודים שהצלחנו לגייס במחתרת. המסקנה מכל זה היא שעל מנת להצליח פוליטית לא צריך תאוריה, אלא נוסחה מגייסת (גם תנועת ש"ס פעלה כך, ולכן הצליחה בצורה דומה) הבונד מצאו את הנוסחה המגייסת לקהל שאותו רצו לגייס.

חקר החברה הישראלית

מחקרו של יואב פלד בעשרים השנים האחרונות עוסק בחברה ובפוליטיקה הישראלית. פלד אינו עושה הבחנה בין חברה לפוליטיקה. הוא חוקר את החברה הישראלית בעיקר דרך הפרספקטיבה של האזרחות. במסגרת זו הוא מתמקד באזרחות של קבוצות מיעוט (קבוצות "שוליות" או "מודרות" בשפתו), בראש ובראשונה ערביי ישראל, ופרט להם גם המזרחים.

זרים באוטופיה

בין מאמריו של יואב פלד שקיבלו תהודה היה מאמרו משנת 1993 זרים באוטופיה: מעמדם האזרחי של הפלסטינים בישראל, שפורסם בכתב העת תיאוריה וביקורת. המאמר עוסק באזרחותם של האזרחים הערבים. פלד עושה במאמר זה הבחנה בין שני סוגי אזרחות: אזרחות ליברלית ואזרחות רפובליקנית. טענתו היא שליהודים ישנה אזרחות רפובליקנית, שהיא הרבה יותר משמעותית ואילו לערבים יש אזרחות ליברלית, הווי אומר, יש להם זכויות כלשהן כאזרחים, אך אין להם אפשרות להשתתף בקביעת סדר היום החברתי המשותף. פלד הכניס למחקר את ההבחנה בין שני סוגי האזרחות הללו, שמאז מרבים להשתמש בה.

ש"ס והפרוגרמה האינטגרטיבית

פלד פרסם את המאמר האקדמי הרציני הראשון על ש"ס.[1] במאמרו על ש"ס שואל פלד את השאלה: מדוע הצליחה ש"ס לארגן את המזרחים מבחינה פוליטית, במקום שאף אחד אחר לפניה לא הצליח לעשות זאת? ש"ס עשתה נפשות לא בקרב המזרחים כולם, כי אם סחפה לשורותיה את המזרחים העניים. טיעונו של פלד הוא שש"ס הצליחה כי היא הציעה להם פרוגראמה אינטגרטיבית ולא בדלנית. בניגוד לאליטה האשכנזית שטענה אחרת, כל הסיסמאות של המפלגות המזרחיות היו אינטגרטיביות – אולם הן נתפשו כנבדלות. ש"ס לא הציעה להחזיר את עטרת המזרחיות ליושנה, כי אם את עטרת היהדות. ש"ס המציעה הזדהות יהודית היא נוסחה מוצלחת, כי היא אינה מחייבת לבחור בין זהות מזרחית לזהות ישראלית. זו אינה זהות מזרחית שמיוצגת אל מול הישראלית, כפי שנתפשו מצעיהם של תנועות הפנתרים השחורים או תמ"י, זו נוסחה שמאפשרת להזדהות כמזרחים וכישראלים בעת ובעונה אחת.

בשנת 2001 ערך ספר ובו אוסף מאמרים על ש"ס שנקרא ש"ס: אתגר הישראליות.

מיהו ישראלי

את הספר מיהו ישראלי כתב יואב פלד ביחד עם גרשון שפיר. ספר זה משתמש באותה הפריזמה שבה בחן את ש"ס על מנת לנתח את החברה כולה. בין הקבוצות הנבחנות בספר הן: המזרחים, הערבים, העולים של שנות ה-90 ומהגרי העבודה. הספר מנסה להראות כיצד הקבוצות החברתיות מתמקמות, כשהמפתח להראות זאת הוא באמצעות סוגיית האזרחות, במשמעות הרחבה ביותר שניתן להעניק למילה, הכוללת את אופן ההשתלבות של הקבוצה בחברה ותנאיה החברתיים. בספר הוא דן במובנו של המושג אזרחות כסך כל האופנים שבהם הקבוצה משתלבת בחברה[2].

הספר זכה בגרסתו האנגלית לפרס בשנת 2002 מטעמה של האגודה ללימודי המזרח התיכון בצפון אמריקה.

הדתת החברה הישראלית

בשנת 2019 פרסם פלד יחד עם האומנית וחוקרת התרבות הורית הרמן פלד, את הספר "הדתת החברה הישראלית". הספר מנתח את הסיבות להדתה של החברה הישראלית. לפי הספר הדת היהודית, היא חלק בלתי נפרד מהלאום היהודי, והייתה נטועה בציונות מראשיתה במאה ה-19. עם זאת האינטרס של בניית מדינת לאום מודרנית גרם לריסון הדת, במשך כמה עשרות שנים. לפי הספר, ההדתה בישראל החלה במלחמת ששת הימים והיא מואצת מאז שנת 2000. המחברים מציגים את ההדתה במספר תחומים חברתיים מרכזיים: בצה"ל, במערכת החינוך, באמצעי תקשורת ההמונים, בתנועת החזרה בתשובה, בתנועה להתחדשות יהודית, וכן בפמיניזם דתי. הספר מתייחס גם להדתה של תחום האמנות החזותית.[3]

ספרים שכתב

  • Yoav Peled, Class and Ethnicity in the Pale: The Political Economy of Jewish Workers' Nationalism in Late Imperial Russia. London: Macmillan and New York: St. Martin's Press, 1989.
  • Gershon Shafir, Yoav Peled, Being Israeli: The Dynamics of Multiple Citizenship. Cambridge: Cambridge Univeristy Press, 2002.
  • Yoav Peled, The Challenge of Ethnic Democracy: The State and Minority Groups in Israel, Poland and Northern Ireland. Routledge, 2013.
  • Yoav Peled, Horit Herman Peled, The Religionization of Israeli Society. Routledge, 2019.

ספרים שערך

  • Yoav Peled, Noah Lewin-Epstein, Guy Mundlak, Jean Cohen (eds.) Democratic Citizenship and War, London: Routledge, 2010.
  • Shlomo Ben-Ami, Yoav Peled and Alberto Spektorowski (eds.), Ethnic Challenges to the Modern Nation State. Basingstoke: Macmillan, 2000.
  • Gershon Shafir, Yoav Peled (eds.), The New Israel: Peace and Economic Liberalization/ Boulder: Westview, 2000,
  • John Ehrenberg, Yoav Peled, Israel and Palestine: Alternative Perspectives on Statehood. Rowman and Littlefield, 2016.
  • יואב פלד (עורך), ש"ס: אתגר הישראליות. תל אביב: ידיעות אחרונות, 2001.
  • יואב פלד ועדי אופיר (עורכים), ישראל: מחברה מגויסת לחברה אזרחית?. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2001.

מאמרים בעברית

  • יואב פלד, "זרים באוטופיה: מעמדם האזרחי של הפלסטינים בישראל", תיאוריה וביקורת, 3, 1993, עמ 21–35.
  • ז'וזה ברונר ויואב פלד, "על אוטונומיה, יכולות ודמוקרטיה: ביקורת הרב-תרבותיות הליברלית", בתוך מנחם מאוטנר, אבי שגיא ורונן שמיר (עורכים) רב-תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית: ספר הזיכרון לאריאל רוזן-צבי ז"ל. תל אביב: רמות אוניברסיטת תל אביב, 1998, עמ' 107–131.
  • יואב פלד, "האם תהיה ישראל מדינת כל אזרחיה בשנת המאה שלה?", מחקרי משפט י"ז:1, 2001, עמ, 73–89.
  • יואב פלד, "הפשע משתלם: מה ניתן ללמוד מהניסיון האמריקאי בהפרטת בתי סוהר?", הסניגור 82, 2004, עמ' 5–9.
  • יואב פלד, "אזרחות", בתוך ניצה ברקוביץ' ואורי רם (עורכים), לקסיקון ל (אי|) שוויון. באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון, 2006, עמ' 31–37.

מאמרים באנגלית

  • Y. Peled, N. Rouhana, "Transitional Justice and the Right of Return of the Palestinian Refuges", Theoretical Inquiries in Law, 5:2, 2004, pp. 317-332.
  • Y. Peled, "Profits or Glory? The 28th Elul of Arik Sharon", New Left Review, 29, September-October 2004, pp.47-70.
  • Y. Peled, "The Or Commission and Palestinian Citizenship in Israel", Citizenship Studies, 9:1, 2005, pp. 89-105.
  • Y. Peled, D. Navot, "Ethnic Democracy Revisited: On the State of Democracy in the Jewish State", Israel Studies Forum, 20:1, 2005, pp. 3-27.
  • Y. Peled, "From Zionism to Capitalism: The Political Economy of the Neoliberal Warfare State in Israel", in J. Beinin and R. Stein (eds.), The Struggle for Sovereignity: Palestine and Israel, 1993-2005, Stanford University Press, pp. 38-53.
  • Y. Peled, "The End of Palestine? Debating Middle East Solutions", New Left Review, 38, March-April 2006, pp. 21-36.
  • Y. Peled, "No Arab Jews There: Shas and the Palestinians", Palestinian Review of Society and History, 1, 2006, pp. 112-136, in Arabic.
  • Y. Peled, "Towards a Post-Citizenship Society? A Report from the Front", Citizenship Studies, 11:1 (10th anniversary issue), 2007, pp. 95-104.
  • Y. Peled, "Citizenship Betrayed Israel's Emerging Immigration and Citizenship Regime", Theoretical Inquiries in Law, 8:2, July 2007, pp. 333-358.
  • Y. Peled, “Ethnic Democracy and the Contraction of Minority Citizenship: Jewish Citizens in Inter-War Poland and Palestinian Citizens in Israel”, Ethnic and Racial Studies, 34:1, 2011.
  • D. Navot, Y. Peled "Towards a Constitutional Counter-Revolution in Israel?" Constellations, 16:3, 2009, pp. 429-444. * Y. Peled "The Evolution of Israeli Citizenship: An Overview," Citizenship Studies, 12:3, 2008, pp. 335-345.
  • Y. Peled, D. Navot, "Private Incarceration: Towards a Philosophical Critique," Constellations, 19:2, 2012, pp. 216-234.
  • Y. Peled, “The Viability of Ethnic Democracy: Jewish Citizens in Inter-War Poland and Palestinian Citizens in Israel,” Ethnic and Racial Studies, 34:1, 2011, pp. 83-102.
  • H. Herman Peled, Y. Peled, “Post-Post-Zionism? Confronting the Death of the Two-State Solution” New Left Review 67, 2011, pp. 97-118.
  • D. Navot, Y. Peled, "Towards a Constitutional Counter-Revolution in Israel?" Constellations, 16:3, 2009, pp. 429-444.
  • Y. Peled, "The Evolution of Israeli Citizenship: An Overview," Citizenship Studies, 12:3, 2008, pp. 335-345.
  • Y. Peled, “Citizenship Betrayed: Israel’s Emerging Immigration and Citizenship Regime,” Theoretical Inquiries in Law, 8:2, 2007, pp. 333-358.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יואב פלד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Peled, Yoav, "Towards a Redefinition of Jewish Nationalism in Israel? The Enigma of Shas", Ethnic and Racial Studies, 21:4, 1998, pp.703-727
  2. ^ שרה אוסצקי-לזר, עוד לא פתרנו את השאלה "מיהו יהודי" וכבר יש אחרת: "מיהו ישראלי?", באתר הארץ, 25 בספטמבר 2005
  3. ^ יואב פלד והורית הרמן-פלד, The Religionization of Israeli Society, אוקספורדשייר: ראוטלג', 2018