יהודה אבן קֻרַיְש (בכתיב מלא: קורייש; בערבית: قريش) היה מדקדק עברי שחי ופעל בצפון אפריקה במפנה המאה העשירית בקירוב, מחלוצי הבלשנות השמית.
חייו
לפי עדותו של רבי אברהם אבן עזרא, יהודה אבן קריש נולד בתאהרת (אנ') שבצפון אפריקה (בערבית: تيارت; כיום באלג'יר).[1] על זמנו אין עדויות מפורשות. חוקרים רבים התבססו על ציטוט מדברי יונה אבן ג'נאח המעיד על מפגש בין אבן קריש ל"איש הדני", וקבעו של אבן קריש חי בימי אלדד הדני. משה כ"ץ הסתמך על כך, ולאחר מחקר על זמנו של אלדד הדני, קבע את פעילותו של אבן קריש לסוף המאה השמינית, לשנים ד'תק"ל–ד'תק"ס (770–800) בקירוב.[2] דן בקר דחה את דברי כ"ץ וטען שזיהוי "האיש הדני" עם אלדד הדני אינה ודאית, וגם קביעתו באשר לזמן פעילות אלדד הדני אינה מוסכמת. מאידך גיסא, אבן קריש מצטט שיר של המשורר העיראקי אבו אל-עתאהיה, שפעל בראשית המאה ה-9, ושיריו התפשטו רק בעשורים הבאים. אבן קריש בעצמו מצוטט בידי מנחם בן סרוק בסוף המאה העשירית, וע"פ זאת קובע בקר את זמנו של אבן קריש לסוף המאה ה-9 או תחילת המאה ה-10. ראיה נוספת לכך היא הקרבה בין אבן קריש למילונאי הקראי דוד בן אברהם אלפאסי, המצטט את רס"ג, קרבה המעידה על הספעה הדדית ביניהם. גם ר' אברהם אבן עזרא מונה את אבן קריש ברשימותיו אחרי רס"ג ולפני מנחם בן סרוק.[1] חוקרים אחרים מצאו ראיות להשפעה הדדית בין רס"ג ואבן קריש.[3]
חיבורו
היה הראשון שעסק בהשוואה בין הלשונות השמיות עברית, ארמית וערבית.
השוואתו התבטאה בחלק מאוצר המילים של הלשונות, ובחלק מכללי הדקדוק המשותפים להן. את השגותיו על שלוש־הלשונות והשוואתן הוא מפרט בחיבורו, שנכתב בערבית בצורת איגרת השלוחה לקהילת יהודי העיר פאס שבמרוקו.
אבן קריש כינה את חיבורו בשם "רסאלה", כלומר: איגרת שלוחה. ספר זה הוזכר בדרך כלל[4] בשם עברי, "ספר אב ואם". על ספר זה כותב רבי אברהם אבן עזרא - שמזכיר בפירושיו פעמים אחדות את חיבוריו של אבן קריש, לעיתים על מנת להשיג עליהם[5] - כי ”ראוי לנהוג בו דרך כבוד”[6].
את חיבורו חילק אבן קריש לשלשה חלקים עיקריים: בראשון, עסק בהשוואה בין מילים עבריות מן המקרא, שאין לעמוד על משמעותן האמיתית, אלא על ידי השוואתן למילים קרובות להן בארמית.
בחלק השני עסק בהשוואה בין מילים עבריות מן המקרא לבין מילים קרובות להן בעברית של חז"ל; הוא משווה בין 17 מילים בלבד, ואגב דיון עליהן הוא עוסק גם בעניינים שאין להם קשר ישיר להשוואה, כמו על עניין "דברה תורה בלשון בני אדם" וכולי.
החלק השלישי שונה במבנהו משני החלקים הראשונים, כי בהם עסק במילים בודדות יחידאיות, ובו הוא מביא מילים רבות שכיחות, ואגב השוואתן למילים ערביות הוא רוצה להבליט את הקִרבה בין שתי הלשונות.
תוך דיון על שלוש הלשונות והשוואתן, דן אבן קריש על ענייני דקדוק שונים, כגון: חילופי אותיות קרובות במבטא (משתאה - משתהה, מזלות - מזרות, אלמנותיו - ארמנותיו וכו'); מוקדם ומאוחר באותיות (כשבה - כבשה, שמלה - שלמה וכו'); השמטת האות נו"ן בשורש בתחילתו ובאמצעו (אף - אנף הערבי, בת - בנת הערבי וכו'); שינויים החלים באותיות ז, ס, צ, ש בגזירת בניין התפעל; אותיות אית"ן וצרופן בזמן עתיד; זכר ונקבה בשמות מספר; תוספת ו"ו בסוף המילה וכולי.
אחרי שלשת החלקים העיקריים של חיבורו צורף חלק נוסף המוקדש להשוואה בין ענייני דקדוק המשותפים לערבית ולעברית. בחלק הזה דן אבן קריש על חילופי אותיות בין הערבית לבין העברית: א - ע, ע - ע, ז - ד, צ - ט, ג - ג, ש - ס, ש - ש, ש - ת וכו'; על אותיות אית"ן בעתיד המשותפות לשלוש הלשונות וכו'.
בסוף חיבורו דן אבן קריש על מילים מקראיות, שלפיו, מקורן אינו שמי, תוך הבאת דוגמאות מספר.
הספר תורגם לראשונה לעברית בשנת 1952 על ידי משה כ"ץ, שהוסיף לו מבוא והערות.
לקריאה נוספת
- משה כ"ץ (צירף מבוא והערות), אגרת רבי יהודה בן קוריש, הוצאת דביר, תל אביב, תשי"ב
- אברהם בר יוסף, מבוא לתולדות הלשון העברית, תשמ"ב-1981.
- שמעון אפנשטיין, השוואת הלשון העברית לערבית מאת יהודה אבן קוריש, עיון וחקר, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ו.
- דוד ילין, תולדות התפתחות הדקדוק העברי, ירושלים, תש"ה עמ' 41-48
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 דן בקר, הרסאלה של יהודה אבן קוריש: מהדורה ביקורתית, אוניברסיטת תל אביב תשמ"ד, מבוא, עמ' 10–12, באתר אוצר החכמה.
- ^ משה כ"ץ, אגרת רבי יהודה בן קוריש, תל אביב תשי"ב, מבוא, עמ' 4–9, באתר אוצר החכמה.
- ^ יוסף טובי, ה'רסאלה' והמחקר המשווה של העברית והערבית, פעמים 29 (תשמ"ז 1986), 148–152.
- ^ כמו אצל החיד"א בספרו שם הגדולים, ריש חלק ב'.
- ^ ראו: פירוש האבן עזרא שמות, פרק א פסוק טז; עמוס, פרק ו פסוק י.
- ^ משה כ"ץ, מבוא לאגרת רבי יהודה אבן קוריש, עמ' 9.
