הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
אפנשטיין נולד בקרוטושין (אז בפרובינציית פוזן בממלכת פרוסיה, כיום בפולין) לאביו, ר' שלמה ב"ר אברהם אריה, שהיה סוחר לפרנסתו, אך גם דיין וחזן. את השכלתו הראשונית רכש בבית הספר היהודי בעיירתו, והמשיך בלימודים בגימנסיה וילהלם בקרוטושין (גר'). הוא התמחה בשפות קלאסיות, יוונית, ולטינית, והשלים את בחינות הבגרות בשנת 1883. במקביל ללימודיו הכלליים, רכש השכלה תורנית מאביו, והתעמק בלימוד עברית.
בשנים 1889–1911 שימש אפנשטיין כרב בברייזן (גר') (כיום וומברזנו (אנ'), פולין) שבפרוסיה המערבית, שם ניהל גם בית ספר יהודי. בתקופה זו, שבה קהילתו הייתה קטנה, הקדיש זמן רב לעיסוק במחקר.
אפנשטיין דגל בציונות דתית והיה חבר בתנועת המזרחי. הוא שילב את השקפותיו הציוניות בעבודתו החינוכית והדתית. בבית המדרש לרבנים בברלין העביר הרצאות בשפה העברית, במטרה לעודד את תחיית השפה ולהדגיש את חשיבות שימושה במדעי היהדות.
חיים אישיים ומשפחתו
בשנת 1888 נישא לאלמה, לבית נייסר, מקרוטושין, שהייתה מנהלת פנסיון בברלין. לבני הזוג נולדו שישה ילדים; ארבעה בנים ושתי בנות.
הרב אפנשטיין נפטר לאחר מחלה קשה בחורף 1920, בגיל 56.
בכורו נפטר בצעירותו. בתו הגדולה נישאה לרב חיים לאואר (גר') והתגוררה בשווייץ. אחד מבניו שימש כרב בקהילה קטנה בטמפלהוף, בברלין עד שנת 1939, ואח"כ עלה לארץ ישראל. גם שאר ילדיו עלו לארץ.
סבו היה הרב יהודה לייב בלשקה, שנודע כרבה של שנלאנקה[6].
בן אחותו היה הרב מקס דינמן.
מחקריו וחיבוריו
אפנשטיין התרכז בעיקר במחקר תקופת הגאונים ובפרשנות המקרא. עבודתו המרכזית, Beiträge zur Geschichte und Literatur im geonäischen Zeitalter (תרומה להיסטוריה ולספרות בתקופת הגאונים), פורסמה ב-1913 ונחשבת לחיבור בסיסי בתחום. בנוסף, הוא חקר והוציא לאור כתבים של פרשני מקרא, בהם פירושיו של רבי יוסף קמחי, רבי יוסף קרא ורבי שלמה אסטרוק.
ביבליוגרפיה מקיפה נערך בידי ע' פוזנר: Zwei Bibliographien, ספר היובל לר׳ יעקב פריימן, 1937, עמ' 177 — 171 (חלק לועזי) (בגרמנית)
להלן מובאים מבחר מחיבוריו, במיוחד כאלה שנגישים באינטרנט.