יגאל מרזל

לידה	16 במאי 1972 (בן 52) ישראל ישראל
מדינה	ישראל

יגאל מרזל (נולד ב-16 במאי 1972) הוא משפטן, שכיהן כשופט, כמנהל בתי המשפט ומנהל המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים^[1].

מתחילת 2023 משמש מרזל מנכ"ל יד הנדיב (קרן של משפחת רוטשילד)^[2].

נולד בירושלים (1972) וגדל בשכונת בית הכרם. הוריו, ניצולי השואה שניהם, עלו מצרפת בשנת 1970. אביו פרופ' לרפואת שיניים ואמו שיננית. למרזל אחות ואח, אלי מרזל, שכיהן כמנכ"ל משרד מבקר המדינה. למד בבית הספר הממלכתי דתי בית הכרם. לאחר מכן למד בתיכון הימלפרב בשכונת בית וגן בירושלים^[3].

שירת בצה"ל בחיל המודיעין. בשירות המילואים קיבל דרגת סגן אלוף, והוא בעל מינוי של שופט בבית הדין הצבאי לערעורים^[1].

למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בה עשה שלושה תארים במשפטים, הראשון והשני בהצטיינות יתרה. עבודת הדוקטורט שלו, בנושא "מעמדן החוקתי של מפלגות פוליטיות", בהנחייתו של פרופ' קלוד קליין, פורסמה בשנת 2002^[3].

בשנת 1996 התמחה אצל השופט אהרן ברק בהיותו נשיא בית המשפט העליון ואצל השופט אלון גילון בהיותו רשם בית המשפט העליון^[1]. לאחר שקיבל רישיון עריכת דין, בשנת 1997 החל לשמש עוזר משפטי של הנשיא ברק, תפקיד אותו מילא עד 2003.

לאחר שנה, בה שהה כחוקר אורח באוניברסיטת ניו יורק בלימודי פוסט דוקטורט (2003–2004), החליט מרזל שלא להמשיך במסלול הקידום האקדמי ובחר בשפיטה כאורח חיים.

בשנת 2004 מונה מרזל לכהונת רשם בבית המשפט העליון.

ב-2005 מונה לכהן, במקביל לתפקידו כרשם, כשופט שלום. בתפקידו זה היה אחראי מלבד עבודת הרשמות בהיקפים המשמעותיים של בית המשפט העליון, גם על מינהל בית המשפט העליון כולו.

החל מ-2008 ואילך היה שותף בהקמת מחלקת המחקר של הרשות השופטת; חבר בוועדת ההיגוי של מחלקת המחקר.

ב-28 באוגוסט 2009 מונה לשופט בית המשפט המחוזי בירושלים^[4]. בין השנים 2017–2018 היה מנהל המרכז להכשרה ולהשתלמות שופטים, וישב בדין בסוגים רבים של הליכים ובעיקר בתיקים מינהליים ואזרחיים כמו גם בהרכבי ערעורים.

מרזל ייצג את ישראל בארגון הבינלאומי להשתלמות שופטים - IOJT, המאגד בתי ספר לשופטים מכל העולם. הוא מילא בארגון תפקידים שונים, סגן מזכיר כללי, מזכיר כללי, ובשנת 2017 נבחר לכהן כסגן נשיא הארגון^[5].

בין השנים 2012–2006 שימש חבר בוועדת האתיקה של השופטים, שהחלה לפעול לפי הדין החדש בנדון, בשנת 2007^[6].

במשוב של לשכת עורכי הדין (היחיד שנערך בשנת 2015) הגיע מרזל למקום הראשון מבין שופטי המחוזי בירושלים ולמקום השני בכל הארץ בדירוג^[7].

באפריל 2018 מונה מרזל למנהל בתי המשפט^[1]. במסגרת תפקידו משמש מזכיר הוועדה לבחירת שופטים^[8].

בתפקידו כמנהל בתי המשפט, הוביל מרזל שורה ארוכה של מהלכים ברשות השופטת^[9]. מרזל הכניס שיטות ניהול מתקדמות^[10][11]. הוא יזם הקמה של יחידה לפיתוח ארגוני בהנהלת בתי המשפט ופיתח באמצעותה הכשרות ניהוליות ממוקדות לנשיאי בתי המשפט ובתי הדין לעבודה ולסגניהם. הוא הוביל מהלך של תכנון שנתי ורב שנתי ברשות השופטת^[12].

מרזל מקדם שורה של שיפורים בשירות בתי המשפט^[13] תוך דגש על טרנספורמציה דיגיטלית^[14][15] והנגשת השירות המשפטי מרחוק^[16]. קידם גם את כניסתן והטמעתן של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות בבתי המשפט^[17], קידם את המדידה של העומס השיפוטי על בתי המשפט^[18], והצורך בתוספת שופטים למערכת^[19], תוך מהלכים משלימים לשיפור יעילות בתי המשפט.

באוקטובר 2021 נמנה בין המועמדים אשר הוועדה לבחירת שופטים בוחנת למשרת שופט בבית המשפט העליון^[20]. בהמשך דווח כי הוא נמנה עם מועמדיה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות^[21]. במהלך תקופה זו המשיך מרזל לנהל את הוועדה לבחירת שופטים למרות היותו מועמד לבית המשפט העליון^[22].

לאחר שלא נבחר לבית המשפט העליון הודיע מרזל על רצונו לסיים את תפקידו ולפרוש^[23]. מתחילת 2023 משמש מרזל מנכ"ל יד הנדיב (קרן של משפחת רוטשילד)^[2].

עשייתו השיפוטית של השופט מרזל משתרעת על פני תקופה של 13 שנה. היא כוללת 5 שנים כרשם בית המשפט העליון ולאחר מכן 8 שנים כשופט של בית המשפט המחוזי בירושלים. מדובר בפסיקה בתחומים שונים: משפט אזרחי, פלילי, מינהלי, סדרי דין, ועוד.

• כרשם בית המשפט העליון -
  • בעניין תנובה, קבע שככלל כאשר צד זוכה בהליך, הוא זכאי לקבל מהצד שכנגד את מלוא הוצאותיו הריאליות, ובלבד שהן הכרחיות, סבירות ומידתיות להליך^[24][25].
  • קבע שכאשר מגיש הליך לבג"ץ מבקש למחוק אותו, הוא חייב עדיין בחלק מהאגרה, ולא לקבלתה בשלמותה^[26].
  • מרזל גם דן בהחלטה מפורטת באפשרות להוציא נגד בעל דין "צו חוסם" להגשת הליכים, לפי קביעה שיפוטית שמדובר ב"בעל דין טרדן". זאת בגין פתיחת הליכי סרק שלא לצורך ולפי המקובל במדינות רבות בעולם^[27].
  • קבע את סדרי העיון בתיקים ישנים של בתי המשפט, שמופקדים בגנזך המדינה^[28].
• כשופט של בית המשפט המחוזי בירושלים
  • פסק דין בהרכב ערעורים בו ישב מרזל להותיר את בריכת ירושלים שבלב העיר כבריכה פתוחה לשימוש הציבור לזמן נוסף, חלף טענת בעלי הקרקע לבטלות ההסכם בחלוף השנים^[29]
  • פסק דין בהרכב ערעורים בו ישב מרזל שבו נדחה ערעור על הרשעה ועונש שנגזרו על אדם בגין פגיעה בכבוד דגל המדינה^[30].
  • בתביעה של יורשי המנוחים חיים ושרה גורדון ז"ל להשבת רכוש מקרקעין (שטחי פרדסים) שרכשו קודם שנספו בשואה, רכוש שלפי הטענה מוחזק בידי תאגיד בישראל^{[31][דרושה הבהרה]}
  • בשנת 2012 דחה עתירה של ארגוני סיוע נגד החלטת שר הפנים להסיר הגנה קולקטיבית של כ-1,500 אזרחי דרום סודאן, וכפועל יוצא מכך להחזירם לארצם. נקבע בפסק הדין^[32] שהעותרים לא הראו עילה חוקית ובסיס משפטי שלפיו יש חובה לקיים מדיניות של הגנה קולקטיבית (להבדיל מבחינה פרטנית של בקשות מקלט). עוד נקבע שהעותרים לא הצליחו להראות שהבירור העובדתי שעשו המשיבים לגבי המצב בדרום סודאן מצביע על סכנה בהרחקת הנתינים לארץ מוצאם ויש לקבל את עמדת הרשות המינהלית בעניין זה. פסק הדין מבוסס בין היתר על המשפט הבינלאומי והוא מעגן את שיקול דעתו הרחב של שר הפנים בנדון^[33] בפועל הושבו 1,500 מהם^[34][35].
  • ביטל נוהל שמנע סיוע בשכר דירה לזכאים שמתגוררים ביישובים קטנים. העותרות באותו הליך היו אמהות חד-הוריות עם ילדים שמתגוררות בשכירות, אך נמנע מהן סיוע בשכר דירה בשל מיעוט שוכרים ביישובים בהם הם מתגוררים, לעומת הקריטריון בעניין זה בנוהל, שדרש גודל מסוים של יישוב ושל שוק שכירות בו. בפסק הדין נקבע שמדובר בהפליה פסולה ובלתי סבירה של זכאים אלו, תוך שהוראות הנוהל מבוססות על תשתית עובדתית לא מספקת^[36].
  • קיבל עתירה של ארגון "רגבים" נגד ראש המינהל האזרחי באיו"ש, תוך שקבע שניתן מכוח עקרונות חופש המידע לקבל מידע על קרקעות שסמוכות ליישובים באזור, גם אם מבקש המידע לא מצביע על אינטרס ישיר בקרקע, ואין לדחות על הסף בקשות בעניין זה רק בשל הטעם שלא מדובר ב"צד לעסקה"^[37].
  • התקבלה בפסק דין בקשה לחשוף מכוח חוק חופש המידע חלק משמעותי מפרוטוקולים של בוררות שניהלה מדינת ישראל מול מפעלי ים המלח. פסק הדין דן ביחס שבין מערכות הדינים השונות – דיני הבוררות ודיני חופש המידע, והגיע למסקנה שבוררות שהמדינה צד לה, לא יכולה להיחשב כחסויה ומוגנת מפני העקרונות והסייגים של חופש המידע. זאת בין היתר בשים לב באינטרס הציבורי בקבלת מידע על השימוש במשאבי טבע של הציבור כולו.
  • בפסק דין נוסף שעסק בחופש המידע, קבע כי דו"חות למפקח על הבנקים שהגיש בנק, נהנים מסודיות ואסור למסור אותו לפי דין ועל כן לא ניתן לקבל אותם מכוח חוק חופש המידע^[38].
  • פסק שיש לדחות את הבקשה לקבל מכוח חוק חופש המידע, את זהות האקדמאים המבצעים חפירות ארכאולוגיות ברישיון באיו"ש, כמו גם את מקום האחסון של הממצאים. בעניין זה קיבל בית המשפט את טענות המדינה בדבר החשש לפגיעה בחופרים, החשש מחרם אקדמי והחשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה^[39].
  • בהחלטה שנתן בגדרי בקשה לבזיון בית משפט, הוא הטיל על עיריית בית שמש קנס יומי של 5,000 ₪, ככל שלא יבוצע פסק דין מוסכם שעניינו הסרת שלטים פוגעניים כלפי נשים. בית המשפט קבע שהמשיבים מפרים באופן ברור פסק דין שניתן בעניין זה, וזאת הגם שיש להם סמכויות לפעול לפי דין להסרת השלטים. ניתן גם משקל בהחלטה לפגיעה הקשה והנמשכת בהותרת השלטים המפלים^[40].

מרזל פרסם שני ספרים. אחד על המפלגות בהמשך לעבודת הדוקטורט שלו, והשני על "דיני פסלות שופט". בנוסף פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת בישראל ומחוצה לה. תחומי הכתיבה שלו מגוונים: דיני מפלגות ופרלמנטריזם, סדרי דין ופרוצדורה, מכרזים, אתיקה שיפוטית, הכשרת שופטים, מינהל בתי המשפט ועוד.

נמנה ברשימת 40 הצעירים המבטיחים לשנת 2010 של TheMarker^[41].

מרזל נשוי ואב לשלושה.

• המעמד החוקתי של מפלגות פוליטיות (2004) - הספר דן בהרחבה ברקע התאורטי להבנת תופעת המפלגות, המפלגות והדמוקרטיה, טיפוסים שונים של מפלגות ובעיות בפעילות מפלגות (כגון מפלגות לא דמוקרטיות). על רקע זה המחקר דן בשאלה מהו המעמד החוקתי הראוי של מפלגות שיאפשר את פעילותן הקריטית בלא הפרעה מזה אך תוך שמירה על גבולות הפעילות מזה ומציע לראות בהן "אורגן חוקתי". לאחר מכן המחקר מציע הבחנות שונות לגבי היישום של התאוריה בשים לב לשיטות בחירות, למערכות מפלגתיות ולצורות ממשל שונות, ולבסוף דן בקצרה גם במעמד החוקתי של מפלגות בישראל.
• דיני פסלות שופט (2006) - הספר דן בהרחבה ברציונלים של דיני פסלות השופט והיחס בינם לבין דינים אחרים כגון כללי האתיקה של השופטים ונציב תלונות הציבור על השופטים. הספר דן במבחנים העיקריים לקביעה אם מדובר במקרה של פסלות שופט, בהיבטים של פרוצדורה וערעור, ובמצבים שכיחים וגם נדירים של פסלות. הכל תוך שימוש נרחב במשפט ההשוואתי וסקירת כל הפסיקה בנדון.

• "השעיית הצהרת הבטלות", משפט וממשל ט' 39 (2006).
• "דמוקרטיה פנימית במפלגות" (בתוך) בחירת מועמדים בישראל - המצוי והרצוי (ג' רהט, עורך, 2006) עמ' 60.
• "המעמד החוקתי של האופוזיציה הפרלמנטרית", משפטים לח' 217 (2008)
• "ניגוד עניינים של חברי הכנסת: נאמן המפלגה או נאמן הציבור?" בתוך ניגוד עניינים במרחב הציבורי - משפט, תרבות אתיקה ופוליטיקה 389 (2009).
• "מעמד הכנסת לעניין חוקתיות החוק", משפטים לט 347 (2009).
• "לו יהי כן! על תרומתו של אהרן ברק להבניית שיקול הדעת השיפוטי" בתוך ספר ברק - עיונים בעשייתו השיפוטית של אהרן ברק 103 (2009).
• "על הצהרת האמונים של השופט" (בתוך) ספר אור 647 (2013)
• "סדרי דין בעתירות לעניין תוקף החוק" ספר אליהו מצא 167 (2015).
• "זכות הערעור או ערעור בזכות? סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה" (בתוך) ספר שלמה לוין 141 (2013)
• "הרובד הפנימי של המכרז הציבורי" משפט ועסקים יח - ספר אילה פרוקצ'יה (2015).
• "פגם בערבות להצעה במכרז ושאלת המידתיות בדיני המכרזים", משפטים מה 203 (2015).
• "סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה: דיון נוסף בדיון הנוסף" ספר דורית ביניש (קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ, עורכים) (2018).
• "חובת האמון של הממשלה כלפי הכנסת" חובות אמון בדין הישראלי (רות פלאטו-שנער ויהושע (שוקי) שגב עורכים, 2016).
• "על שיקול דעתו (הרחב) של שר הפנים לפי חוק הכניסה לישראל" ספר אדמונד לוי 248 (2017).
• "פסלות שופט: אתגר מראית פני הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים" ספר שטרסברג-כהן (אהרן ברק, יצחק זמיר, אבנר כהן, מורן סבוראי ואלעד עפארי, עורכים 2017).
• "התערבות בג"ץ בהליכים פנימיים של הכנסת: משריג ועד אדלשטיין". 75 שנות עצמאות במשפט (דפנה ברק-ארז – עורכת ראשית) (2023) 198

מדיה וקבצים בנושא יגאל מרזל בוויקישיתוף

• יגאל מרזל, באתר הרשות השופטת
• קורות חיים באתר news1
• יגאל מרזל (1972-), דף שער בספרייה הלאומית