טמאש אלק (בהונגרית: Elek Tamás; בצרפתית: Thomas Elek; בודפשט, 7 בדצמבר1924 – פריז / סירן, 21 בפברואר1944) היה יהודי-הונגרי חבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית, נתפס, עונה, הורשע והוצא להורג ביער מונט ולריאן (Mont Valérien), כאחד מ-22 חברי "קבוצת מנושיאן", חלק מצבא השחרור הצרפתי ה-.F.T.P - M.O.I. לאחר ההוצאה להורג, ממשלת וישי ניסתה להכפיש את ההתנגדות והפיצה ופרסמה אלפי עותקים של "הכרזה האדומה" (Affice Rouge). הכרזה, שנקראת על שם הרקע האדום שלה הציגה 10 מקבוצת מנושיאן, כולל טמאש אלק. הוא זוהה שם כיהודי הונגרי: "Elek Juif Hongrois 8 déraillements". אלק היה סטודנט להנדסה חקלאית.
קורות חיים
שנים מוקדמות
טמאש אלק נולד בבודפשט במשפחה יהודית אינטלקטואלית קומוניסטית. משפחת אלק (טמאש, האבא שאנדור, האחות מרתה והאם אילונה, ואחות אמו ההרה בלה) היגרה לצרפת ב-1930. הם התיישבו בפריז, שם הפכה אמו, לאחר עבודות קטנות שונות, למסעדנית ב-1934.
מלחמת העולם השנייה
טמאש אלק עזב את תיכון לואי הגדול בגיל 16 (1940) כדי להצטרף למחתרת הצרפתית לאחר שהכוחות הגרמנים הנאציים הביסו את צרפת וכבשו את פריז. הוא הצטרף לקבוצה של סטודנטים בסורבון[1] שהייתה קשורה ל-Groupe du musée de l'Homme (תנועה בהתנגדות הצרפתית לכיבוש הגרמני). בפעילות הקבוצה עלונים נכתבו, הופצו והודבקו על הקירות. באוגוסט 1942, מתוך הזדהות עם ה-Jeunesses Communistes (נוער קומוניסטי), טמאש הצטרף ל-(FTP - MOI,[1] (Francs Tireurs et Partisans Main-d'ouvre Immigré ובכך קיב על עצמו את המאבק המזוין של ההתנגדות.
זמן קצר לאחר מכן קיבל הוראה לפתוח במתקפה בודדת על חנות הספרים הגרמנית ה-Rive Gauche, שם ארבו לו.[1] במרץ 1943, יחד עם הצ'כי הצעיר פאבל סימו פתח במתקפת רימונים נגד מסעדה שהייתה שמורה לקצינים גרמנים באנייר (Asnières).[1] פאבל סימו נעצר והוצא להורג ב-22 במאי 1943.
ב-1 ביוני 1943 טמאש השליך שני רימונים לעבר קבוצה של 70 גרמנים מול תחנת המטרו Jaurés.[1] הוא הועלה בדרגה ומונה לראש קבוצה במטה מחלקה 4 של ה-FTP-MOI באזור פריז בפיקודן של יוז'ף בוצור.[1] הקבוצה הייתה מעורבת במספר הורדות של רכבות מהפסים, בעיקר ב-28 ביולי בקו Paris-Château-Thierry.[1] בפעולה זו נטען לאחר מכן שנהרגו 600 חיילים גרמנים.[2]
ב-1943 נעצר טמאש אלק ועונה יחד עם כמה מחברי קבוצת מנושיאן. הוא הועבר לגרמנים והוחזק בכלא Fresnes. פרט לחברה היחידה בקבוצה, קציני הצבא הגרמני דנו את כולם למוות במשפט קצר, ושלושה ימים לאחר מכן, ב-21 בפברואר כולם הוצאו להורג על ידי כיתת יורים ביער Mont Valérien. ראשה של האסירה היחידה מהקבוצה נערף במקום אחר.
