איל סיבי מביים את אמיר קוסטוריצה בסצנה עלילתיתמשמאל לימין: אמיר קוסטוריצה, הילה מצקר-הלוי ואיל סיבי, בסרט הקולנוע "חלום קוסטוריצה" (2013), בבימויו של איל סיביהכפר של קוסטוריצהחזירים בגוצ'המחוץ לכפר של קוסטוריצההילה מתוך צילומי סטילס של איל
חלום קוסטוריצה הוא סרט תיעודי-סוריאליסטי (63 דקות) בבימויו של איל סיבי משנת 2013.
עלילה
הסרט מספר את סיפורו של איל, יוצר קולנוע, שמאז תחילת גיל ההתבגרות הפך לטיפוס מופנם, ביישן, הפסיק לרקוד, להשתולל וסתם להשתטות. לאחר שאביו קנה מצלמת וידאו איל נשבה בקסם המצלמה והתחיל לצלם ולביים את חבריו לכיתה - אך במקביל - כשהתאהב בבלונדינית מהכיתה המקבילה הוא העז רק להסתכל עליה מרחוק בהפסקות. רק לקראת סוף כיתה יב' איל מעז לפנות אליה וגם זה רק כדי להציע לה להשתתף בקליפ שצילם.
כך עוברות השנים, איל הופך ליוצר קולנוע נועז על הסט אך נשאר בחור ביישן בחייו הפרטיים.
כשהוא מתאהב בהילה, שחקנית מתחילה, עוברות 3 שנים במהלכן לא מצליח להביא את עצמו לחשוף את תחושותיו בפניה. לבסוף הוא מחליט לעשות מעשה קיצוני כדי לשבור את החשש והביישנות הוותיקה ולהעז. איל נוסע לפסטיבל חצוצרות צועניבלקני בכפר נידח בסרביה על מנת ללמוד שמחת חיים ושחרור מהצוענים שם, בדיוק כפי שראה בסרטיו של הבמאי הנודע אמיר קוסטוריצה.
קוסטוריצה וסרטיו ("חלום אריזונה", "חתול שחור, חתול לבן", "שעת הצוענים") מייצגים עבור איל את החופש והשחרור המיוחלים, את היכולת לפעול מבלי לחשוב יותר מדי. אישיותו הססגונית והפרועה של קוסטוריצה קוסמת לאיל המבקש שידבק בו ולו מעט מהחופש והתעוזה שלו.
לאחר מסע הזוי ומוטרף ברחבי סרביה, איל מצליח לאתר את הכפר הנידח של קוסטוריצה ומציע לו הצעה שמרבית הסיכויים שיסרב לה - לבוא לישראל ולשחק בתפקיד אורח בדרמה עלילתית שאיל מתכנן לביים (בתפקיד אביה של הילה, המלוהקת גם היא לדרמה) ועל הדרך – להשיא לו עצות כיצד להתחיל איתה. קוסטוריצה נענה וחודש לאחר מכן מגיע לביתו של איל בדרום תל אביב, שם משתלבים כל סיפורי הסרט אחד בשני.
עכשיו כל שנותר לאיל הוא לאזור אומץ מול הילה.
שפה קולנועית
הסרט משלב בין סצנותדוקומנטריות, שיחזורים עלילתיים וסצנות מבוימות, מצלמות נסתרות ווידאו ביתי. בסצנות המבוימות משתתפים שחקנים לצד איל והילה המגלמים את עצמם. הסרט נע ללא הרף בין הדוקומנטרי למבוים ולעלילתי עד כי לעיתים לא ברור מהו מה. הסרט אינו כולל ראיונות עם האנשים המשתתפים בו אלא נע כל הזמן ביחד עם ההתרחשויות והגילויים הנחשפים מול המצלמה ומספרים את הסיפור המלא. רוב הסיטואציות הדוקומנטאריות הפכו מופרכות עם התמשכותן והסצנות המבוימות יישרו קו עם התופעה ולכן הסרט נחשב דוקו-סוריאליסטי.
הסרט עושה שימוש רב בהומור עצמי והומור שחור, ואינו מתבייש להודות בחולשות שלדעת יוצריו - מוסתרות בדרך כלל מתחת לפני השטח.
בסרט לא נמצאות סצנות שבהן מתעמת איל עם הוריו ומאשים אותם בבעיותיו. איל מקבל בהשלמה את הבעייתיות שבסגירות כבר מתחילת הסרט ומטרתו העיקרית היא לפתור אותה ולא לדוש ולחטט בגורמים לה.
על הצילומים הדוקומנטריים והנסתרים
לאורך תקופה ארוכה נעשה שימוש רב בתיעוד נסתר של המפגשים בין איל והילה. המצלמות היו נסתרות או מוסוות בקרבת מקום המפגש, כשאיל נושא על גופו מיקרופון נסתר, אך הילה אינה מודעת לתיעוד המפגשים. מאחורי המצלמות הנסתרות עמד תומר בלוך - בוגר החוג לקולנוע במכללת ספיר וחבר קרוב ושותף סוד של איל – המנסה להגיע אל ליבה של הילה. כך השיג הצילום הנסתר את מטרתו - לקלוט את הרגעים הכל כך מביכים, אמיתיים ובעיקר אנושיים שבניסיון החיזור הגמלוני בין בחור לבחורה.
זמן קצר לפני הקרנת הבכורה, הוזמנה הילה לצפייה מקדימה כדי לחשוף בפניה את הסצנות שצולמו בסתר. הצפייה החלה ברוגע, אך עד מהרה היא נדהמה לראות רגעים אישיים שלא ידעה כלל כי צולמו. בסיום הצפייה ולאחר שיחה ארוכה ומורכבת, הילה, כשחקנית יוצרת בעצמה, הבינה את ערך התיעוד הנסתר ונתנה את אישורה להקרנת הסרט.
הרכב קווץ'! הוא הרכב ישראלי בהנהגתו של המוזיקאי אסף מלר, המנגן מוזיקה בהשפעה צוענית. ההרכב הקליט עבור הסרט מוזיקה מקורית המבוססת על שירים שכתב והלחין מלר, וכן מוזיקה שנכתבה והולחנה על ידי המלחין רועי סונק.
התקליטן והמוזיקאי הגרמני שאנטל (סטפן הנטל) גויס אף הוא לטובת הסרט, בעזרתה של שירה ארד המתקלטת ליין צועני, ונתן את אישורו לשימוש נרחב ביצירותיו בפסקול הסרט.
