יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: דוגמאות (לא בולטות) תופסות חלק מוגזם מהערך.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

מוקומנטריה (באנגלית: Mockumentary – הלחם של Mock - "ללעוג", ו-Documentary - "תיעודי"; בעברית: סֶרֶט דְּמוּי תִּעוּדִי^[1]) היא סוגה טלוויזיוניות, קולנועית וספרותית. היא מוצגת כדוקומנטריה, לרוב קומית, אך למעשה היא פיקטיבית ברובה, על אף שהיא נשענת לעיתים על המציאות.

המוקומנטריה משמשת לרוב כאמצעי פארודי וסאטירי ובצורתה הקומית נקראת גם "דוקו-קומדיה". עם זאת, מוקומנטריה יכולה לשמש כמרכיב דרמטי.

מוקומנטריות מוצגות לרוב כדוקומנטריות היסטוריות עם צילומי ראש ודיונים בנושא, או כקטעי צילום המלווים את הדמויות במהלך האירועים. לעיתים ניתנת לשחקנים בסרט מוקומנטרי הרשות לאלתר.

המושג "מוקומנטריה" – הלחם בין "ללעוג" (to mock) ו"דוקומנטריה" (documentary) – נטבע על ידי הבמאי רוב ריינר באמצע שנות ה-80 בתיאור סרטו "ספיינל טאפ". המושג "תיעודיון" הוא הלחם בין "תעודה" ו"בדיון".

סרטו של לואיס בוניואל משנת 1933 "ארץ ללא לחם"; תסכית הרדיו מ-1938 בו שידר אורסון ולס את הספר "מלחמת העולמות" מאת ה.ג'. וולס כספיישל ליל כל הקדושים אשר גרם לכאורה להיסטריה המונית; "קציר הספגטי השווייצרי" - דוגמה מוקדמת למוקומנטריה סאטירית, מתיחת אחד באפריל אשר הופיעה בתוכנית ה-BBC "פנורמה" בשנת 1957; כמה וכמה סרטים ותוכניות טלוויזיה בסגנון "סִינֵמָה וֵרִיטֶה" בשנות ה-60 וה-70 (ביניהם כמה מסרטי הגל החדש הצרפתי שצולמו בסגנון דוקומנטרי קופצני בצילום ובעריכה) - כל אלה היו בין מבשרי הז'אנר.

דוגמאות מוקדמות כוללות את הסרטים: The Connection" (1961)", "לילה של יום מפרך" (1964, סרט המתיימר לתאר ימים אחדים בחייהם של הביטלס, שיהיה לסרט המוקומנטרי הראשון באורך מלא), "היומן של דייוויד הולצמן" (1967), "פאט פולסון לנשיאות" (1968, עם הנרי פונדה), "קח את הכסף וברח" (1969, סרטו הראשון של וודי אלן, שחזר לסגנון זה בסרטיו "זליג" מ-1983 ו"מתוק ומרושע" מ-1999), "הליצנים" (סרטו של פדריקו פליני מ-1970, שילוב של סרט תיעודי ובדיוני, 'דוקו-פיקציה'), "כל מה שאתה צריך זה מזומן" ("All You Need is Cash", משנת 1978, פארודיה ייחודית על הביטלס, תיעוד לכאורה של מסע הופעות של להקת רוק בריטית בדיונית, בשם The Rutles, עם אריק איידל מחבורת "מונטי פייתון". לסרט הופקו שני סרטי המשך קצרים). "חיים אמיתיים" (1979, סרטו של אלברט ברוקס, פארודיה על סרט תיעודי של הטלוויזיה הציבורית).

שימוש מוקדם בתבנית המוקומנטרית בטלוויזיה ניתן לראות בכמה מערכונים מתוך "הקרקס המעופף של מונטי פייתון" (1969-1974), כגון "סבתות הגיהנום", "האחים פיראנה", "הבדיחה המצחיקה ביותר בעולם" ועוד רבים.

מאז תחילת שנות ה-80, הפורמט המוקומנטרי זכה לתשומת לב רבה בקולנוע.

הקומדיה הדרום אפריקאית "כולם נפלו על הראש" (1980) והמשכה, "ממשיכים ליפול על הראש" (1989), מוצגים בצורה של סרט טבע תיעודי, עם קריין ברקע המתאר את אירועי הסרט בסגנון של ביולוג או אנתרופולוג המגיש ידע מקצועי לצופים.

"הקפה האטומי" (1982) - סרט מוקומנטרי על עידן המלחמה הקרה, שעשה שימוש בחומר ארכיוני של הממשלה משנות ה-50.

"רוג'ר ואני" (1989), סרטו הראשון של מייקל מור, כולל כמה מאפיינים של הז'אנר. מעניין לציין שמי שהקנה למור את הניסיון הקולנועי המעשי הבסיסי היה הצלם קווין ראפרטי (שהוא באופן אירוני בן דוד מדרגה ראשונה של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש, מטרה מרכזית לביקורתו הנחרצת של מור, כמוצג בסרטו משנת 2004, "פרנהייט 9/11"). ראפרטי היה בין יוצרי הסרט "הקפה האטומי" (1982), והשפעתו על מור ניכרת בשימוש הסאטירי שעשה בקטעי ארכיון שנלקחו מסרטי "סוג ב'" ישנים, פרסומות טלוויזיה ישנות, ויומני חדשות, דבר שהיה לסימן ההיכר של עבודתו. מתוך שאר סרטיו בולט "לאן נפלוש עכשיו?", (2015) העוסק במדיניות הרווחה באירופה.

כריסטופר גסט, שהשתתף בכתיבת "ספיינל טאפ" וגם כיכב בו, כתב (יחד עם יוג'ין לוי) וביים עוד כמה סרטים מוקומנטריים (בהם הוא גם מופיע), ביניהם "מחכים לגופמן" (1997), "הכי טוב בשלג" (2000), "משב רוח מוזיקלי" (2003).

"בוב רוברטס" (1992) - סרטו של טים רובינס בכיכובו, הוא סרט מוקומנטרי שהתרכז סביב מסע הבחירות של סנאטור ימני, שהוא גם סוחר מניות וזמר פולק.

ב-1995, יצרו פיטר ג'קסון וקוסטה בוטיס את הסרט "כסף נשכח" (Forgotten Silver), מוקומנטרי המספר על "הבמאי" קולין מקנזי, חלוץ ניו זילנדי בתחום הקולנוע. הסרט הוקרן לראשונה בטלוויזיה הניו זילנדית במשבצת שידור של מיני סדרות ומחזות, והוצג כסרט דוקומנטרי אמיתי. צופים רבים הולכו שולל עד שהבמאים הודו במתיחה. מאז הוקרן הסרט בכמה פסטיבלי קולנוע ברחבי העולם.

"אדם נושך כלב" (2002), קומדיית פשע מוקומנטרית שחורה מבלגיה.

בשנת 1998, הבמאי הקנדי מייק קלטנברג כתב וביים סרט קצר בשחור-לבן בשם "One Last Shot", העוקב אחר מעלליהם של שני פושעים צעירים. ב-1999 יצא סרט המשך בשם "טריילר פארק בויז" ("זבל לבן"), גם הוא בשחור-לבן. שני הסרטים משמשים הקדמון (פריקוול) לסדרת טלוויזיה מצליחה.

בסרט "Drop Dead Gorgeous" מ-1999, השתמש מייקל פטריק ג'אן בסגנון מוקומנטרי כדי 'לתעד' תחרות יופי בעיר בדיונית קטנה, כסאטירה על תרבות הפרברים של ארצות הברית.

"הצד האפל של הירח" (2002) - סרט צרפתי של ויליאם קארל, שהנחת היסוד בו היא תאוריית הקונספירציה כי החומר הטלוויזיוני מהחללית "אפולו 11" המציג את הנחיתה על הירח, הוא זיוף מתוחכם של ה-CIA שצולם למעשה באולפן קולנוע, בעזרתו של הבמאי סטנלי קובריק.

"FUBAR" - סרט קנדי של מייקל דוס מ-2002, המבוסס על חייהם של שני חברי ילדות חובבי מוזיקת מטאל המבלים את חייהם בהד-באנגינג ושתיית בירות ללא הרף.

"המלך של בוליווד" (2004) - למעשה הסרט ההודי הראשון בז'אנר המוקומנטרי, מספר על ניסיונות הקאמבק המגוחכים של כוכב בוליוודי מזדקן.

"סי.אס. איי - מדינות הקונפדרציה של אמריקה" (2004) מציג היסטוריה אלטרנטיבית שבה הקונפדרציה זכתה במלחמת האזרחים האמריקאית.

"ראשון על הירח" (2005) - סרט רוסי על נחיתה דמיונית של הסובייטים על הירח כבר ב-1930.

הקומיקאי היהודי סאשה ברון כהן יצר את הקומדיות המוקומנטריות הסאטיריות "בוראט" (2006) ו"ברונו" (2009), על פי דמויות שגילם בתוכנית הטלוויזיה "המופע של עלי ג'י".

"תפוס ת'גלים" (2007) - סרט האנימציה השני שהפיצו Sony Pictures, היה הראשון מסוגו לשלב את הסגנון המוקומנטרי יחד עם אנימציה.

"REC" - סרט אימה ספרדי מ-2007 המשתמש בסגנון עיתונאי כדי לתאר את הזוועות המתרחשות בבניין אמיתי בברצלונה. ב-2008 נעשה לסרט רימייק אמריקאי בשם "הסגר". הסרט הספרדי זכה לשלושה סרטי המשך: "REC 2" בשנת 2009, "REC 3: Genesis" בשנת 2012, ו-"REC 4" בשנת 2014, האחרון בזיכיון.

"על החבלים" (2011) - קומדיה מוקומנטרית שכתב וביים מארק נויס, העוקב אחר מדריך אמנויות לחימה ויריבותו עם זירת איגרוף מקומית.

"The Dirties" - קומדיה מוקומנטרית מ-2013 שכתב וביים מאט ג'ונסון, שביים גם את הסרט "מבצע מפולת" (2016), על נחיתה מזויפת העל הירח.

"מה שאנחנו עושים בצללים" (2014) - קומדיית אימה מוקומנטרית מניו זילנד שכתבו וביימו טאיקה וואטיטי וג'מיין קלמנט, על שלושה ערפדים, שותפים לדירה בוולינגטון, הנאבקים כדי להשתלב בחברה המודרנית. בשנת 2019 החלה הקרנת סדרת טלוויזיה המבוססת על הסרט.

"פופסטאר: אל תפסיקו לא להפסיק" - קומדיה מוקומנטרית מוזיקלית מ-2016 בכיכובו של אנדי סמברג, פארודיה מוגזמת על כוכב פופ מסחרי. הוא צולם בסגנון של סרט תיעודי טיפוסי, כסרטים "ג'סטין ביבר - הסרט" (2011) ו"קייטי פרי: חלק ממני" (2012).

"אוכלוסייה אפס" (2016) - מותחן פשע מוקומנטרי בכיכובו של יוצר הסרט ג'וליאן טי. פיינדר, המתאר מקרה היפותטי של רצח כפול ב"אזור המוות" הידוע לשמצה שבפארק הלאומי ילוסטון.

"אנחנו עושים סרטים" (2017) - קומדיה מוקומנטרית בסגנון 'מאחורי הקלעים' העוקבת אחר סטודנט קולנוע אגואיסטי, האוסף את חבריו כדי לעזור לו ליצור סרט עבור פסטיבל הסרטים המתרחש בעירם.

חבורת הקומיקאים הבריטית "קומיק סטריפ" יצרה ב-1983 את הסרט "Bad News Tour" פארודיה רוקומנטרית על להקת מטאל בריטית, שהקדימה את "ספיינל טאפ" בשנה, אך לא ידועה השפעתו על הסרט האמריקני. הסרט הוביל להקלטת שני אלבומים, והלהקה יצאה באמת לסיבוב הופעות, וב-1987 יצא סרט ההמשך "עוד חדשות רעות".

"רחוב סטלה" - סדרה מוקומנטרית ששודרה ב-BBC בין השנים 1997 ל-2001. היא נכתבה על ידי פיל קורנוול, ג'ון סשנס, ופיטר ריצ'רדסון, כששני הראשונים משחקים ומציגים את כל הדמויות בסדרה. הסדרה צולמה במצלמות וידאו ניידות.

"מבצע בחורים טובים" - עוד סיטקום בתקציב נמוך ששודר ב-BBC שלוש סדרות החל בשנת 1997.

"The Games" - סדרה אוסטרלית ששודרה בשנים 1998–2000.

הסדרה הקנדית "זבל לבן" ("טריילר פארק בויז") - המשך לסרטים הנזכרים לעיל.

הסדרה הבריטית "מריון וג'ף" (2000).

"2012 (עשרים שתים-עשרה)" (2011-2012) - סדרה בריטית העוקבת אחר ועדת בדיקות אולימפית בדיונית לקראת אולימפיאדת 2012 בלונדון, ו-"W1A" העוקבת אחרי הדמויות הראשיות של "2012" בתחילת עבודתם ב-BBC.

"המשרד" (2001) - סדרה בריטית מצליחה, שזכתה לגרסה אמריקאית, גרמנית, צרפתית ואף ישראלית.

"בוא טוס איתי" (2010) - סדרה בריטית העוקבת אחר הפעילות בשדה תעופה בדיוני על מגוון עובדיו ונוסעיו.

צמד הקומיקאיות הבריטיות ג'ניפר סונדרס ודון פרנץ' הציגו לעיתים קרובות מערכונים מוקומנטריים בתוכנית הטלוויזיה שלהן "פרנץ' וסונדרס" (1987-2007).

ערוץ דיסקברי פתח את 'שבוע הכריש' השנתי שלו ב-4 באוגוסט 2013 עם הסרט הדוקומנטרי "Megalodon: The Monster Shark Lives", על הישרדותו של המגלודון, כריש קדמון מסוג עמלץ הידוע בעיקר ממאובנים.

עוד כמה דוגמאות פופולריות בולטות: "מחלקת גנים ונוף" (2009-2015); "משפחה מודרנית" (2009-2020); "הקאמבק" של ליסה קודרו; קומדיית האלתורים האמריקנית "רינו 911!" (2003-2009); הסדרה הקומית "החבובות" (2015); סדרת האינטרנט הבריטית "דרק" (2012-2014); סדרות הטלוויזיה של הקומיקאי האוסטרלי כריס ליליי (Chris Lilley).

הסדרה "תיעודי עכשיו!" ("Documentary Now!") (2015-היום), שנוצרה על ידי כמה בוגרי "סאטרדיי נייט לייב", ומשודרת ברשת הטלוויזיה האמריקאית העצמאית IFC, מציגה פארודיות על סרטים דוקומנטריים ידועים, המחקות את הסגנון ואת הנושא של כל אחד מהם.

בשנת 2015 שידרה רשת HBO את "7 ימים בגיהנום", קומדיה מוקומנטרית של ג'ייק סוימנסקי ומוריי מילר, בכיכובו של אנדי סמברג, שנוצרה בהשראת מרתון הטניס אייזנר-מאוטה באליפות וימבלדון 2010. בשנת 2017 יצרו השניים את "Tour de Pharmacy", סרט העוסק בנושא סמים בספורט, על רקע מרוץ טור דה פראנס היוקרתי. משתתפים בסרט אורלנדו בלום, סמברג, ועוד כמה כוכבים הוליוודים גדולים בהופעות אורח. רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג, שהודה שהשתמש בסמים בכל שבע זכיותיו בטור דה פראנס, עושה בסרט פארודיה של עצמו כ'מקור אנונימי'.

"מה שאנחנו עושים בצללים" (2019) - קומדיית אימה ערפדית המבוססת על הסרט הנזכר לעיל.

קרייג הייט, בערך "מוקומנטריה" ב"אנציקלופדיה של לימודי ההומור", טוען כי הטלוויזיה היא מדיום טבעי עבור מוקומנטריה, כי היא מספקת "מקורות עשירים להפליא של נכסים ומשמעויות" ("appropriation and commentary").

תוכנית הטלוויזיה והרדיו הבריטית "אנשים כמונו" הופקה על ידי ה-BBC עבור הרדיו כבר ב-1995, שנים אחדות לפני שהגרסה הטלוויזיונית יצאה לפועל, ב-1999.

בישראל, המוקומנטריה הייתה די מצומצמת, אך המגמה משתנה בשנים האחרונות, כנראה בעקבות טכנולוגיות הפקה זמינות יותר מבעבר, וישנה עלייה בהפקת תוכן מוקומנטרי בקולנוע ובטלוויזיה, וכן ברשת ובסרטי סטודנטים. להלן אחדים ממייצגי הז'אנר בישראל:

• "שערורייה" - תוכנית טלוויזיה מ-1997 בהנחייתו של טל פרידמן שהיוותה פרודיה על תוכניות תחקירים שונות. פרידמן ואייל קיציס כיכבו ב"מעצר בית"^[2], קומדיה מוקומנטרית ב-12 פרקים, בבימויו של רועי פלורנטין.
• "נחמן ליימינר-דואר אקספרס" - סרטם של גיא ליברמן ויואל פרוייליך, המבוסס על סיפור של דוד מונשיין, זוכה פרס הסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 1997 וציון לשבח בפסטיבל וולגין. סיפורו של נער אשר כתב מכתבי אהבה לעצמו, עד לסוף המפתיע בו האמת מתגלה.
• "זהירות מצלמה"^[3] - סרטם של רועי צ'יקי ארד, שאול בצר וארז הימן משנת 2003 על מקס "טונה" שרייבר, במאי המתיחות הראשון בישראל ומי שמתח את דוד בן-גוריון וצילם את המתיחה ה'גאה' הראשונה בעולם.
• ב-2008 יצרו ארד, בצר והימן, את "החיים האמיתיים"^[4] - מיני סדרה קומית העוקבת בכל פרק אחר יום אותנטי כביכול בחייה של דמות מפורסמת, ביניהם אסי דיין וטוביה צפיר. הפרק עם אביב גפן זכה במקום הראשון ב'פסטיבל מוקומנטה', מיני פסטיבל בינלאומי לסרטים מוקומנטריים בישראל, שהתקיים בנובמבר 2011 במוזיאון מגדל דוד בירושלים^[5].
• "צווארון כחול לבן" - סרט מוקומנטרי-סאטירי מ-2004 בבימויו וכיכובו של נעם קפלן, בו גבול הדמיון והמציאות משמש להעברת המסר.
• "הימנית האחרונה של מקס בר"^[6] - סרט של אבידע לבני מ-2006, המגולל סיפור על בנו של אמרגן יהודי המגיע לארץ אחרי מות אביו כדי לחפש אחר תיעוד מצולם ונדיר של קרב איגרוף שאביו ארגן בתל אביב ב-1942, ושבו התמודדו זה מול זה, כביכול, המתאגרף האמריקאי ממוצא יהודי, מקס בר, עם שבוי מלחמה גרמני.
• "שונד" - סרטה של יעל ליבוביץ, היוצא בעקבותיו של שחקן יידיש מהולל שנעלם בנסיבות מסתוריות ותוך כדי כך מספר את הסיפור של תיאטרון היידיש בארץ. שודר בערוץ 8 והוקרן בפסטיבל דוקאביב ב-2010. משתתפים: ליא קניג, יעקב בודו, יעקב אלפרין ועוד.
• "אני ביאליק"^[7] - סרט של אביב טלמור מ-2013. טלמור מגלם במאי ומשורר, שיוצא בחיפוש אמיץ אחר האב שלא היה לו מעולם, ומגלה שהוא הנין של ביאליק, בגילומו של מיכאל כורש.
• "חלום קוסטוריצה" - סרט דוקו-סוריאליסטי משנת 2013 בבימויו של איל סיבי, המשלב בין סצנות דוקומנטריות, שיחזורים עלילתיים וסצנות מבוימות, מצלמות נסתרות ווידאו ביתי.
• "דובל'ה עולמי" - תוכנית טיולים מוקומנטרית מאת דב נבון ואסף צפור, מיוצרי "החמישייה הקאמרית". שודרה בערוץ 10 ב-2004–2005.
• "חברים מהתנ"ך" - סדרה מוקומנטרית בהנחייתו של מנחם הורוביץ, ששודרה בערוץ התכלת.
• "24/7 - תום אבני"^[8] - סדרה מוקומנטרית על חייו של תום אבני. שודרה בערוץ הילדים ב-2007.
• "מהדורה מוגבלת" - תוכנית בידור קומית סאטירית עם דודו ארז, שחר חסון, יוני סמאש ואבי אטינגר. שודרה בערוץ "ביפ" ב-2007–2009.
• "מלחמת 90 הדקות" בבימויו של אייל חלפון בכיכובם של משה איבגי ונוסמן עיסא (2015).
• "לצבי יש בעיה" - סדרת טלוויזיה קומית מוקומנטרית בכיכובם של צביקה הדר, שיפי אלוני וגל תורן. משודרת ברשת מאז 2016.
• "רד בנד" - סדרה קומית-מוזיקלית המלווה את מסעה של להקה פיקטיבית שחבריה הם בובות, ומארחת מוזיקאים שונים. שודרה בהוט בשנים 2013–2016.
• "המשרד" - גרסה ישראלית לסדרה הבריטית בכיכובו של דביר בנדק. שודרה ב-yes ב-2010–2013.
• "משיח" - סדרת רשת בכיכובם של אודי כגן ועמית איצקר, המספרת את סיפורו של משיח, זמר כושל והבעלים של אורחן בחדר אוכל בקיבוץ מופרט. הסדרה עלתה ליוטיוב בשנים 2013–2014, ובהמשך פותחה לסדרת טלוויזיה שעלתה בסלקום tv ב-2018 ושודרה בקשת 12 במאי 2019.
• "התסריטאי" - סדרה מוקומנטרית מ-2015 של הסופר והעיתונאי הערבי-ישראלי סייד קשוע, בבימויו של שי קפון, המבוססת על חייו על קשוע כיוצרה של סדרת הטלוויזיה "עבודה ערבית" ועל משבר גיל הארבעים אותו הוא חווה.
• סדרת מערכוני "אפס" - סרטוני סאטירה מ-2013–2014 על דמות "הישראלי המכוער" שיצרו תום טרגר ואור פז, המכונים "שוגר זאזא". סדרת האינטרנט, שהפכה לתופעת רשת מצליחה, הובילה ליצירת סרט טלוויזיה, בשם "סרט אפס", ששודר בערוץ קומדי סנטרל ישראל ב-2015.
• הסדרה "נעלמות" של אילן פלד ויאיר קדר, שתיארה את סיפורן של שלוש אמניות שנשכחו לתהום הנשייה - ליליאן לוי, משוררת ממוצא יהודי עיראקי, בבה גולדברג, שחקנית טרנסית ניצולת שואה מפולין, ויונה תנעמי, רקדנית ממוצא תימני. הפרקים נערכו כביוגרפיות אמנותיות, וכללו אורחים רבים. אך הדמויות הללו מעולם לא היו ולא נבראו. בסרט על ליליאן לוי, הופיעה דמותה דרך קטעי וידאו וסטילס, כך גם פרק השני על בבה, אז בפרק השלישי לא הופיעה אף לא דמותה הדויה של יונה. הפרק הראשון "ליליאן" זכה במקום הראשון בתחרות התיעודית בפסטיבל הקולנוע בחיפה 2017, ועורר גל של תגובות ביקורתיות. לאחר מכן היה מועמד לפרס אופיר. הסרט בבה הופיע בבכורה בפסטיבל הגאה בתל אביב 2017, ויונה בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים בסוף 2017. הסרטים הופקו בתמיכת YES דוקו.
• "קופה ראשית" - סדרה קומית העוקבת אחר התנהלות סניף סופרמרקט טיפוסי לכאורה, הנמצא ביבנה. עם קרן מור, נועה קולר, אמיר שורוש, אביבה נגוסה, דניאל סטיופין, יניב סוויסה, אושיק לוי ויעקב בודו כעובדי הסופר, יגאל עדיקא ורוני בליץ המנהלים, והלקוחות: דב נבון, דורית לב ארי, רודי סעדה, רמי שטרן, ישראל אהרוני ועוד. שודרה ב-2018 בטלוויזיה החינוכית ובערוץ עשר, ובשידורים חוזרים בכאן 11. באוגוסט 2019 החלו צילומי עונה חדשה שעלתה לשידור ב-2020. בספטמבר אותה שנה יצאה הודעה שהסדרה מועמדת לפרס אמי בקטגוריית סדרות בינלאומיות.

הספרות, ובעיקר בתחום הקומיקס, משמשת כר נרחב ליצירה מוקומנטרית. מבין שלל היצירות בתחום בולט "הגולם", ספר משנת 2003 שבעקבותיו פורסמה סדרת קומיקס אותה הגו אלי אשד ואורי פינק.

מדיה וקבצים בנושא מוקומנטריה בוויקישיתוף

• בועז גריילסמר, שקרים אמיתיים, באתר nrg‏, 5 במרץ 2004
• אייל דץ‏, עבודה בעיניים: פרופיל של ז'אנר המוקומנטרי לקראת עליית "המשרד", באתר וואלה, 6 באוגוסט 2010
• הסרט זהירות מצלמה בגרסה מלאה, עלה לרשת לרגל 10 שנים להצגתו.