הקרדיט לתסריט של הסרט ניתן לריינר ולשלושת השחקנים הראשיים היות שהם אילתרו את מרבית הדיאלוג. שעות רבות של צילום בוצעו לפני שריינר ערך אותם לתוצר הסופי לפני יציאת הסרט.
בשנת 2002, נבחר הסרט ספיינל טאפ לשימור בספריית הקונגרס האמריקאית בשל היותו שהוא בעל חשיבות "תרבותית, היסטורית או אסתטית".[3]
תקציר העלילה
מבחינת סגנון, הסרט הוא פרודיה על סרטים דוקומנטריים שנהגו לעשות על להקות רוק באותה תקופה. הוא מצולם על ידי מרטי די ברגי (רוב ריינר) הבדיוני שהיה בעצם הבמאי של הסרט. סרט הדוקו הבדיוני, המוקומנטרי, מכסה סיבוב הופעות של להקת הרוק הבריטית בדיונית "ספיינל טאפ", במהלך שנת 1982, כדי לקדם את מכירת אלבומם החדש "הריחו את הכפפה" (Smell the Glove), ובמהלכו חותך לקטעי ראיונות אחד-על-אחד מתקופות אחרות בקריירה שלהם.
את להקת "ספיינל טאפ" הקימו חברי הילדות דוד סיינט האבינס (מייקל מקין) ונייג'ל טפנל (כריסטופר גסט) בשנות ה-60 ונקראה במקור, במקוריות, "המקוריים" ולאחר מכן "המקוריים החדשים". ללהקה הצטרפו בהמשך הבסיסט דרק סמולס (הארי שירר), הקלידן ויו סאבאג' (דוד קף), וסדרה של מתופפים שכולם מצאו את מותם בצורות מוזרות ומסתוריות שכללו "התפוצצות ספונטנית", "תאונת גינון ביזארית" ומחנק למוות מקיא של איש (ים) בלתי ידועים. בסצנה מפורסמת, מתגאה נייג'ל טפנל בפני די ברגי שהמגבר שלו מגיע ל-11. כשנשאל על ידי די ברגי "למה אתה פשוט לא משאיר את 10 כמספר הכי גבוה ועושה אותו יותר רועש?", טפנל יכול רק לענות לו ש-"אלה מגיעים עד 11".
סיבוב ההופעות מתחיל ובמהלכו אנו יכולים לשמוע את מגוון להיטי הלהקה הכוללים את השירים "סטונהנג'" (Stonehenge), "חוות הסקס" (Sex Farm), "תחת גדול" (Big Bottom), "בית ספר לכלבות" (Bitch School) ו-"הלילה אני הולך לנענע אותך הלילה" (Tonight I'm Gonna Rock You Tonight).
ביקורות והצלחת הסרט
הסרט זכה להצלחה מתונה יחסית כשיצא, אך עם השנים הפך פופולרי יותר ויותר וצבר מעמד של סרט פולחן. מוזיקאים רבים ציינו כי הסרט נאמן לחלוטין למציאות. אוזי אוסבורן אף אמר בראיון כי כשצפה בסרט בפעם הראשונה, הוא היה האיש היחיד בקהל שלא צחק מכיוון שחשב שהסרט הוא דוקומנטרי אמיתי. הסרט מחזיק בדירוג משוקלל של 95% באתר Rotten Tomatoes מצד מבקרי הקולנוע.
הארי שירר, המגלם את דרק סמולס, הפך להיות אחד משחקני הקולות הראשיים בסדרת הטלוויזיה משפחת סימפסון, ונותן את קולו לדמויותיהם של המנהל סקינר, מיסטר ברנס, וויילון סמית'רס, נד פלנדרס ואחרים. חברי להקת ספיינל טאפ תרמו את קולותיהם לדמויותיהם המצוירות בפרק "המופע של אוטו", כשהם מופיעים תחילה בהופעה שבה נמצאים בארט ומילהאוס. לאחר מכן ההופעה הופכת למהומה המאלצת את הלהקה לעזוב באוטובוס שלהם אשר ננגח לאחר מכן מהכביש על ידי אוטו והאוטובוס שלו.
דירוג אתר IMDb, עבור הסרט, הוא על סולם מאחד עד אחת-עשרה, זאת כהומאז' למגבר של נייג'ל טפנל, ביטוי שהפך לפופולרי כתוצאה מהסרט. למרות זאת, ישנה עדיין רק את האפשרות לדרג מאחד עד עשר.
הסצנה המפורסמת הזו הופיעה בכתבות חדשות לאחר מותו של ג'ים צ'ארלס מרשל, מייסד החברה שייצרה את ציוד ההגברה שהופיע בסצנה.
