חיים ארלוזורוב נולד בשנת 1899 כבן הבכור במשפחה בת שלושה ילדים ברומני שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (בימינו באוקראינה). בנם של לסקה ׁׁ(Laska) בת שלמה טובולובסקי, והרב שאול ארלוזורוב, שהיה רב וסוחר בעץ ובתבואה ובנו של הרב אליעזר ארלוזורוב (-נכתב במקור: אַרלאָזאָראָוו), רב העיר רומני במחוז פולטובה, מחבר ספר "הגהות אליעזר".[2]
אביו היה נצר לשושלת מפורסמת של רבנים. דורה וליזה הן אחיותיו הצעירות.
משפחת ארלוזורוב לא הורשתה להישאר בקניגסברג עקב מוצאם הרוסי ועברו לברלין. אביו חלה ונפטר בפטרוגראד בתשעה באבתרע"ח, לפני שהספיק לשוב אל משפחתו.
ארלוזורוב התעניין בנעוריו בשירה ובספרות הקלאסית והתחיל בכתיבת שירים בגרמנית (כמה מהם תורגמו לעברית מאוחר יותר). כמו כן הוא נחשף באותה עת לתנועה הציונית. ארלוזורוב המשיך את לימודיו בגימנסיה ריאלית בברלין וסיימם בהצלחה. הוא החל את לימודי הכלכלה באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין לקראת תום מלחמת העולם. במהלך לימודיו היה לאחד מראשיה של מפלגת הפועל הצעיר בגרמניה (יחד עם חברו ולטר פרויס) ושימש כעורך ביטאון התנועה "די ארבייט" (העבודה). בתקופה זו התיידד עם מגדה פרידלנדר (לימים אשתו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס), שהייתה חברה קרובה של אחותו, ליזה, אך לא ברור מה היה טיב היחסים ביניהם.[3] מגדה הייתה בת כתתו.[4]
מאוחר יותר נשא לאישה את גרדה לבית גולדברג ובהיותו בגיל 20 נולדה בתם המשותפת שולמית (לימים גורביץ'; 1919–1997).
הוא ביקר בארץ ישראל בתחילת שנת 1921, ושהה בתל אביב במהלך מאורעות תרפ"א, אולם שב לגרמניה לסיים את לימודיו ועקב בקשת ההנהגה הציונית שם. בשנת 1922 קיבל תואר דוקטור בנושא "על מלחמת המעמדות בתורתו של מרקס". בשנת 1924, עלה לארץ על מנת להשתקע בה.[5]
פעילותו בארץ ישראל
לאחר עלייתו השתלב ארלוזורוב בהנהגת מפלגת הפועל הצעיר הארץ-ישראלית. ארלוזורוב היה היחיד מבין צעירי העלייה השלישית שהבקיע את שורות עסקני העלייה השנייה, שהיו מבוגרים ממנו בעשור ויותר, והגיע לעמדת הנהגה. הוא בלט באישיותו החזקה, בבגרותו המדינית, בכושר ביטויו ובהשכלתו העברית, הרוסית והגרמנית.
בשנת 1927 התגרש מאשתו הראשונה ונשא לאשה את סימה לבית רובין, סימה הייתה אז גרושה ואם לבת. את הבת, נאוה, גידל ארלוזורוב כבתו. סימה הייתה העדה היחידה להירצחו. בנם המשותף היה שאול ארלוזורוב.
ארלוזורוב היה מהמתנגדים הבולטים לרעיון האיחוד בין שתי מפלגות הפועלים הארצישראליות המרכזיות ביישוב, אחדות העבודה ומפלגתו הפועל הצעיר, אך עם הקמת "מפלגת פועלי ארץ ישראל" (מפא"י) בשנת 1930, היה ארלוזורוב לאחד ממנהיגיה. בקונגרס הציוני ה-17 ב-1931 נבחר לחבר הנהלת הסוכנות היהודית ולראש המחלקה המדינית של הסוכנות, דהיינו לשר החוץ של המדינה שבדרך, הישות שנקראה באותם הימים בשם "היישוב".
קבריהם של חיים וסימה ארלוזורוב בבית הקברות טרומפלדור בתל אביבאנדרטה לזכר חיים ארלוזורוב בחוף תל אביבתבליט של חיים ארלוזורוב במקום בו נרצח, בחוף תל אביב. עבודתו של הפסל משה ציפר
עם עליית אדולף היטלר לשלטון בגרמניה, בשנת 1933, החל ארלוזורוב לפעול להעלאת יהודי גרמניה, ובארגון מנגנון בשם "הסכם העברה" ובעקבותיו הקמת "חברת העברה", שנועדו להציל את רכוש יהודי גרמניה ולהביאו לארץ ישראל. ב-26 באפריל אותה שנה[6] יצא לברלין כדי לבדוק אפשרות למשא ומתן עם הממשלה הגרמנית בעניין יהודי גרמניה ורכושם. הוא נפגש בברלין עם סם כהן, מנכ"ל חברת הנוטע שיזם את הסכמי ההעברה והם שולחים ביחד מברק לארץ ב-4.6.1933 כשהסכם ההעברה מכונה על ידם כ"פרויקט סם כהן".[7] במברק כתוב שנדרשות פגישות נוספות לכשישובו שניהם לארץ. תוך כדי מסעו לגרמניה, התנהל בארץ, כנגדו וכנגד תוכניותיו, מסע בעיתון "חזית העם" הרוויזיוניסטי, שהיה ביטאונו של האגף הקיצוני בתנועה הרוויזיוניסטית.
ארלוזורוב שב לארץ ישראל ב-14 ביוני1933. בליל שבת, 16 ביוני 1933, בשעה 21:30, ישבו ארלוזורוב ורעייתו סימה בפנסיון "קטה דן" (מאז 1953 קיים במקום "מלון דן") בתל אביב, במרפסת הפונה אל הגן. כשהבחינו כי קהל סקרנים נקהל סביבם, החליטו לצאת לטיול רגלי לאורך חוף הים לכיוון צפון. בהתקרבם לבית הקברות המוסלמי בקצה שכונת מחלול הבחינה סימה בשני גברים שהלכו בעקבותיהם, האחד גבוה, והשני נמוך. לאחר מעקב ודין ודברים קצר שלף הנמוך אקדח וירה בארלוזורוב. המתנקש ובן לווייתו הסתלקו בריצה ונעלמו.
קבוצת אנשים נשאו את ארלוזורוב למבנה סמוך, וארלוזורוב הובל במכונית פרטית לבית החולים הדסה. הוא נפצע מקליע אחד בבטנו וסבל משטף דם פנימי גדול. אף על פי שפציעה כזאת לא נחשבת לאנושה, המחסור בציוד לביצוע עירוי דם בבית החולים הוביל לפטירתו של ארלוזורוב כתוצאה מ"חוסר-דם חריף" כעבור שלוש שעות.
ארלוזורוב נטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב והותיר אחריו בת מאשתו הראשונה ובן מאשתו השנייה.
הרצח עורר זעזוע עצום ביישוב, בשל אישיותו הבכירה של הנרצח וכישוריו יוצאי הדופן. החשד העיקרי נפל על אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, שאיבתם לארלוזורוב והמסע כנגדו בעיתונם היו טריים עדיין בדעת הקהל. תוך זמן לא רב נעצרו חשודים במעשה, אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט. כמעורב בשידול לרצח נעצר אב"א אחימאיר, איש רוח ופובליציסט רוויזיוניסטי קיצוני בדעותיו, שייסד תנועה שנקראה "ברית הבריונים". סטבסקי היה שכן לחדרו של אחימאיר ורוזנבלט היה בית"רי מפלוגת כפר סבא. כמו כן, נעצר גם יחיאל חיימוביץ' כחשוד ב"שיתוף פעולה בביצוע הפשע" בתור נהג מונית, שהוביל כביכול את סטבסקי ורוזנבלט החשודים ברצח לשפת ימה של תל אביב, אך כעבור ימים אחדים שוחרר.
בתום המשפט בבית המשפט לפשעים חמורים, ב-8 ביוני1934, זוכה צבי רוזנבלט. אברהם סטבסקי הורשע על-יסוד עדותה של סימה ארלוזורוב, ללא כל ראיה נוספת, ונדון מוות בתלייה. סטבסקי ערער על פסק-הדין לבית המשפט העליון המנדטורי. ב-20 ביולי 1934 הוא זוכה, על בסיס דיני הראיות שנהגו בארץ ישראל המנדטורית (אך לא בבריטניה עצמה), לפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה אחד בלבד, ללא עדות מסייעת. על כן נפסק שעדותה של סימה ארלוזורוב אין בה כדי להרשיע את סטבסקי, מאחר שעדותה לא נתמכה בשום גורם אובייקטיבי שקשר את סטבסקי לרצח. להגנתו של סטבסקי יצא גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של ירושלים והרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל.
שלמה אראל, לימים מפקד חיל הים, חזר ארצה בסוף 1936 לאחר חמישה חודשים בים, ונעצר על ידי הבריטים עקב פעילותו ב"ברית נוער המרי". אראל שהה חצי שנה בכלא עכו ושוחרר בתנאי שיעזוב את הארץ. בהיותו בכלא פגש את עבדול מג'יד שטען שהוא הוא שרצח את ארלוזורוב ביחד עם עיסא דרוויש.[8]
אב"א אחימאיר, שנחשד בהסתה לרצח, היה עצור למשך שנה, ואז הוחלט שלא להעמידו לדין באשמה הקשורה לרצח, אך הוא הועמד לדין כמארגן של "ברית הבריונים", ונדון לשנה וחצי מאסר בפועל.
שאלת רצח ארלוזורוב הוסיפה להיות סלע מחלוקת פוליטי עוד שנים רבות. ב-1982 החליט ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, להקים את "ועדת בכור" כדי לחקור את הפרשה, וזאת אף על פי שעברו כמעט יובל שנים מאז הרצח, וכאשר רוב המעורבים כבר לא היו בחיים. הוועדה קבעה כי סטבסקי ורוזנבלט לא רצחו את ארלוזורוב, וכי אין היא יכולה לקבוע מי רצח אותו והאם היה זה רצח פוליטי.
הנצחתו
בית ארלוזורוב בבן שמן - בית בו ביקר חיים ארלוזורוב בבוקר הירצחוציור של חיים ארלוזורוב על ארון תקשורת בגבעתיים
מושב חדש בשרון, שעלה לקרקע ביום הרצח, נקרא על שמו של ארלוזורוב - כפר חיים. גם היישוב קריית חיים, שנוסד באותה השנה, הקיבוץ גבעת חיים, שכונת נווה חיים וכן רחובות רבים בערי הארץ נקראו על שמו. כמו כן נקרא על שמו משכן תיאטרון הפועלים האהל ברחוב בילינסון 6 בתל אביב.
ב-23 בנובמבר 1968, נחנך בקיבוץ מסדה בית התרבות, "בית ארלוזורוב" שהיה פעיל עד שנות ה-90 של המאה ה-20.
בשנת 2009 הוצב במקום הרצח ובמעמד בנו של ארלוזורוב, פסל לזכרו מעשה ידיה של האמנית דרורה דומיני. לידו, תבליט דיוקנו של ארלוזורוב מאת הפסל משה ציפר.
כתביו
לשאלת הארגון המשותף, תל אביב: הפועל הצעיר, 1927
כתבי חיים ארלוזורוב - כרך א': חומה של זכוכית. כרך ב': דרכי הגשמה. כרך ג': חיים חדשים. כרך ד': תולדות ההתיישבות בעולם. כרך ה': מחקרים סוציאולוגיים. כרך ו': רשויות. כרך ז': רזי אביב, שירים, תל אביב: א"י שטיבל, 1934–1935
בדרך לחירות, ירושלים: המחלקה לנוער של קרן היסוד, 1946
יומן ירושלים, ירושלים: מפלגת פועלי ארץ-ישראל, 1949
^מברק בארכיון הציוני 4/3434 Z, ובמיניסטריון החוץ הגרמני 319147L, מוזכר גם אצל בספרו של שאול אש: "עיונים בחקר השואה ויהדות זמננו" עמודים 45-47; ערך יוסף ולק; הביא לדפוס מאיר חובב, ירושלים: המכון ליהדות זמננו – האוניברסיטה העברית, יד ושם, מכון ליאו בק, תשל"ג, עמוד 62
^יוסי רגב, רצח ארלוזורוב עוד חי: (יט) שלמה אראל פגש את הרוצח, 29 ביולי 2008
