PROFILPELAJAR.COM

שאול רוזוליו
	שאול רוזוליו ב-1972
	שאול רוזוליו ב-1972
לידה	12 באוגוסט 1923; תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	15 במרץ 1992 (בגיל 68); ישראל
מקום קבורה	הר הרצל
מדינה	ישראל
השתייכות	הנוטרות; משטרת ישראל
תקופת הפעילות	1942 – 30 בדצמבר 1977 (כ־35 שנים)
דרגה	רב ניצב
תפקידים בשירות
	מפקד מחוז הדרום; ראש אגף הארגון; סגן המפכ"ל; מפכ"ל;
תפקידים אזרחיים
	שגריר ישראל במקסיקו

שאול רוֹזוֹליוֹ (12 באוגוסט 1923 – 15 במרץ^[1] 1992) היה המפכ"ל החמישי של משטרת ישראל, שגריר ישראל במקסיקו, ומנכ"ל התאחדות התעשיינים.

ביוגרפיה

שנים ראשונות

שאול רוזוליו נולד בתל אביב ב-12 באוגוסט 1923, בנם הבכור של דוד רוזוליו, לימים ממקימי משרד מבקר המדינה ומי שהיה נציב שירות המדינה השלישי, ושל דורה, לבית ארלוזורוב, שהייתה מורה לנגינה ולמוזיקה, מלחינה, מעבדת ומחנכת מוערכת. בני הזוג עלו ארצה בראשית שנות העשרים מברלין. ביתם, בתל אביב ואחר כך בירושלים, היווה מרכז תרבות ומוזיקה משמעותי וקידם מוזיקאים צעירים שעלו לארץ ולא היו מעורים עדיין בחיי התרבות המקומיים.

שאול למד בבית הספר "שלווה" ובגימנסיה הרצליה בתל אביב. כרבים מבני דורו התגייס בגיל 15 לההגנה ונשלח לקורס מפקדי כיתות בחולדה, קורס שבמהלכו נפצע קשה. לאחר שהחלים מפציעתו נשלח לקורס מפקדי מחלקות. בגיל 19, בהוראת מוסדות ההגנה, התגייס למשטרת היישובים העבריים (הנוטרות) שבה שירת כנוטר עד לשנת 1946. במהלך שנים אלו נשלח בידי הבריטים לקורס תתי-מפקחים במשטרת בית לחם.

בעקבות ה"שבת השחורה" והתדרדרות הקשר בין הארגונים היהודיים לבריטים, עזב רוזוליו את הנוטרות וגויס בחזרה לשורות ההגנה. עם הקמת צה"ל התגייס כקצין בדרגת סגן לחיל הים, אך כבר באוגוסט 1948 הועבר לשרות במשטרת ישראל בה נקבעה לו דרגת מפקח והוא נקרא לסייע בגיבוש מערך ההדרכה המשטרתי. בראשית דרכו השתלב במשטרה בתחום ההדרכה תוך שהוא מנסח ומגבש חומרי הדרכה משטרתיים לכדי תורה ותיאוריה.

השנים במשטרת ישראל

בשנת 1951 מונה רוזוליו למפקד בסיס ההדרכה של המשטרה בבית ליד. בהמשך אותה שנה הועבר בסיס האימונים אל בית הספר הארצי לשוטרים בשפרעם שם שירת כסגנו של מפקד הבסיס וכמפקד ההדרכה הראשי. בנובמבר 1951 מונה למפקד בית הספר. בתקופה זו נערך תחת פיקודו קורס קציני המשטרה הראשון בבית הספר הארצי של משטרת ישראל.

בשנת 1952 הועלה בדרגה והפך לראש המחלקה הצעיר ביותר בתולדות המשטרה. הוא נשלח לשנת השתלמות במשטרת אנגליה וסקוטלנד יארד, התנסות אשר השפיעה על התנהלותו כמפקד ועל אמונתו בחשיבות ההתמקצעות. עם שובו ארצה בשנת 1953 מונה לראש מחלקת ההדרכה במטה הארצי.

בשנת 1956 עבר לתפקידי שטח פיקודיים, תחילה עם מינויו לסגן מפקד מחוז המרכז ומאוחר יותר לסגן מפקד מחוז ירושלים. בשנת 1958 נשלח מטעם המשטרה לאתיופיה כחלק ממשלחת אשר נועדה לסייע בהדרכת המשטרה המקומית שם. בשנת 1960 לאחר מעצרו של אדולף אייכמן, מונה למפקד מחנה אייר בבית המעצר ג'למה, שם נכלא אייכמן עד למשפטו.

בשנת 1962 מונה למפקד מחוז דרום - הגדול והפעיל מבין מחוזות המשטרה. לשם התמודדות עם האתגרים המיוחדים שבמחוז הקים מחלַקי בילוש ויחידות עיקוב, הרחיב את הטיפול בעבריינות נוער, הביא לשיפור שירותי הקשר וכן לקיום פעילות מודיעינית נרחבת. במהלך שירותו כמפקד המחוז פרצה מלחמת ששת הימים. בעקבות המלחמה, נדרש המחוז הדרומי להקים נפה נוספת לארבע הנפות שהיו קיימות עד אז, היא נפת יהודה, וליטול חלק במאבק הקשה כנגד הטרור הפלסטיני אשר החל לפעול אז ביתר שאת. רוזוליו שירת כמפקד המחוז הדרומי עד לשנת 1970.

בין השנים 1970–1972 שירת רוזוליו כראש אגף הארגון במטה הארצי.

ב-1 בנובמבר 1972 מונה רוזוליו למפכ"ל המשטרה על ידי שר המשטרה שלמה הילל.

בראשית שנות השבעים ניצבה המשטרה בפני אתגרים חדשים שבכללם סמים, פשיעה מאורגנת, שחיתות שלטונית ועבֵרות כלכליות. מאידך, התקדמות מדעית העמידה לרשות המשטרה כלי חקירה וניהול משוכללים אשר דרשו כוח אדם מיומן להפעלתם. איכות השכלתם הממוצעת של השוטרים בתקופה זו נחשבה לנמוכה יחסית, ומעטים מהקצינים היו בעלי השכלה אקדמית דבר שהקשה על ההתמודדות עם האתגרים ואף העלה את החשש כי מערכות ממשלתיות שונות ייטלו על עצמן את הטיפול בתחומי עיסוק משטרתיים בשל יתרונן בכוח אדם מקצועי ואיכותי. על מנת לשנות את פני הדברים יזם רוזוליו שורת צעדים שזכו לכינוי "רפורמת רוזוליו", רפורמה אשר הביאה לשינוי משמעותי במשטרת ישראל. הוא שם דגש רב על-פיתוח מדעי וטכנולוגי במשטרה, דאג להקצאת תקציבים למחקר, ותחתיו נרכשו כלים ופותחו שיטות בתחומי הזיהוי הפלילי והוקמו יחידה למחקר ולפיתוח ויחידת מחשוב. בנוסף נוסדה תוכנית הגיוס הרב שכבתי (גר"ש), אשר נועדה לשדרג את איכות כוח האדם במשטרה.^[2] על פי תוכנית זו, גויסו אקדמאים בתחומי התמחות שונים, כגון משפטים ראיית חשבון ומדעים, וכן קציני צבא, לתפקידי קצונה ייעודיים לתחומי עיסוקם. חשיבה יצירתית וחדשנית זכתה לעידוד רב בתקופה זו והגר"ש זיכה את רוזוליו בהערכה גדולה והוביל להכרה ביכולותיה של המשטרה הן מצד האזרח והן מצד גורמים ממשלתיים.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, הפנתה המשטרה באופן מיַדי משאבים רבים לתמיכה בלחימה. רוזוליו הכריז על גיוס כללי ועל הפעלת המערך המשטרתי לשעת חירום. מערך זה התבסס על-פיזורם של אנשי המשטרה, כולל שוטרי המטות וחניכי הקורסים המשטרתיים, בבסיסים הממוקמים בקרבת האוכלוסייה. המפקדות ברמות השונות פעלו בשיתוף פעולה עם צה“ל, הג"א, מל“ח ופס"ח ועם הרשויות המקומיות. במהלך המלחמה סייעה המשטרה לצבא בגיוס אנשי מילואים ורכב אזרחי ובפינוי נתיבי התחבורה לצורך הובלת הכוחות אל החזיתות השונות.

ב-30 בדצמבר 1976, לאחר כארבע שנים בתפקיד, סיים את כהונתו כמפקח הכללי ופרש ממשטרת ישראל.

מרצה בהרוורד ושגריר ישראל במקסיקו

עם פרישתו מן השירות במשטרה, הוזמן רוזוליו על ידי אוניברסיטת הרווארד בארצות הברית לשמש מרצה וחוקר אורח.

בתום תקופת שהותו בהרווארד, מונה לשגריר ישראל במקסיקו וכיהן בתפקיד זה בין השנים 1977 ל-1981. פעילותו הדיפלומטית נשאה פירות מסחריים, תרבותיים ופוליטיים ובין השאר הניבה ביקור היסטורי של הנשיא דאז, אפרים קציר, במדינה זו.

פעילות ציבורית נוספת

לאחר שובו ארצה מונה למנכ"ל התאחדות התעשיינים ושימש חוקר אורח במכון ון-ליר בירושלים.

לאור התפשטות התופעות של אלימות מילולית קשה בארץ באמצע שנות השמונים, היה ממקימי הארגון "סובלנות" אשר קרא לתרבות שיח משופרת מזו הקיימת בציבוריות הישראלית וקבלה של השונה בחברה. במקביל, המשיך להיות פעיל בתחום המוזיקה הקלאסית. הוא שימש כיועץ לוועד המנהל של פסטיבל ישראל בנושא זה, וכן כיו“ר המרכז למוזיקה ע“ש טראג בעין כרם.

ב-15 במרץ 1992 נפטר רוזוליו בביתו מהתקף לב, והוא בן שישים ושמונה שנים. הוא נקבר בחלקת המשטרה של בית הקברות בהר הרצל בירושלים.