בשנים 1947–1951 כיהן כהן כמרצה ב"אוריאל קולג'" של אוניברסיטת אוקספורד ואז חזר לאוסטרליה ושימש כמרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מלבורן במשך 16 השנים שלאחר מכן ובמקביל וגם אחר כך ועד 1977, באוניברסיטאות נוספות ברחבי העולם. בתקופה זו הוא גם השלים את הדוקטורט במשפטים (1968). בין האוניברסיטאות בהן שימש כמרצה היו אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת אילינוי, אוניברסיטת וושינגטון, ואוניברסיטת כלכותה, בנוסף לשתי אוניברסיטאות באוסטרליה ואף האוניברסיטה העברית בירושלים (החל מ-1969)[2]. בשנת 1967 הוא כתב ביוגרפיה של סר אייזק אייזקס, המושל הכללי התשיעי של אוסטרליה, שהיה גם היהודי הראשון ויליד אוסטרליה הראשון בתפקיד זה[3]. כהן רכש לעצמו שם כמומחה מהחשובים בעולם דובר האנגלית, למשפט חוקתי. הוא ייעץ בעניינים אלה לממשלות בריטניה, גאנה והונג קונג. בשנים 1983–1988 הוא כיהן כיו"ר מועצת העיתונות הבריטית.
כהן היה נשוי לאנה ואב לארבעה ילדים.
המושל הכללי
תפקידו של המושל הכללי של אוסטרליה מקביל לתפקיד נשיא מדינת ישראל. הוא כפוף על פי החוקה האוסטרלית אך ורק למלכת אוסטרליה. בנובמבר1975 פרץ באוסטרליה משבר חוקתי בשאלה אם מותר למושל הכללי לפטר את הממשלה, ככתוב בחוקה האוסטרלית, או שמא מדובר בעצם באות מתה וכל סמכויות המושל הכללי הן טקסיות בלבד ובכל פעולה עליו לפעול לפי המלצות ראש הממשלה. המושל הכללי דאז, סר ג'ון קר סבר שהחלופה הראשונה היא הנכונה, ומסיבות שונות ולמרות היותו איש מפלגת הלייבור במקור הוא החליט לפעול על פי דעה זו, פיטר את ראש הממשלה מטעם הלייבור גוף ויטלם, ומינה במקומו כראש הממשלה את מנהיג האופוזיציה השמרנית - ליברלית מלקולם פרייזר. פרייזר אמנם ניצח בבחירות שבאו מיד אחר כך, וקר אמנם המשיך בתפקידו לאחר מכן עוד כשנתיים, אולם קר הפך למשל ולשנינה בכל אוסטרליה החל מאותה עת. לקראת סוף 1977, לאחר שלוש וחצי שנים בתפקיד במקום חמש השנים המהוות קדנציה רגילה, הוא התפטר מתפקידו.
פרייזר המליץ בפני המלכה למנות את כהן למושל הכללי במקום קר, הן משום שכהן היה ידוע כמומחה לענייני חוקה והן משום שאיש לא ידע מהן דעותיו הפוליטיות. הכוונה הייתה לראות בו מעין מינוי מקצועי, בלתי מפלגתי, שישקם את אופי המישרה ואת יחס המדינה כולה אליה. ואכן, ב-8 בדצמבר 1977 הושבע כהן בפני הפרלמנט האוסטרלי למושל הכללי התשעה עשר והיהודי השני בתפקיד זה לאחר אייזק אייזקס, שכיהן במחצית הראשונה של שנות השלושים.
בדיעבד מסתבר, שכהן אכן מילא את כל ציפיותיו של פרייזר והצליח במהלך ארבע וחצי שנות כהונתו להרגיע את רוחות המחלוקת הסוערות ולהשיב את אמון האוסטרלים במושל הכללי שלהם[4][5].
לאחר גמר הכהונה
כהן סיים את תקופת כהונתו כמושל כללי ב-29 ביולי1982 וחזר לבריטניה לכהן כראש מכללה ב"אוריאל קולג'" של אוניברסיטת אוקספורד, שם התחיל את הקריירה האקדמאית שלו 35 שנים קודם לכן. הוא כיהן כראש המכללה במשך שמונה שנים, עד 1990 ואז חזר למולדתו. באותה עת הוא כבר חלה במחלת פרקינסון, אך המשיך לתפקד למרות זאת. במשך כחמש שנים היה בהנהלת תאגיד התקשורת האוסטרלי הענק "פיירפקס", מהן כשלוש שנים בתור יו"ר, כאשר במקביל עסק בענייני הקהילה היהודית של אוסטרליה. כהן גם כתב אוטוביוגרפיה, שיצאה לאור ב-2006[6]. הוא נפטר בדצמבר 2011, בן 92.
בחייו הוא זכה במספר תוארי אצולה, הן בריטים והן אוסטרלים. ב-1981 ייסדה אגודת הארכיטקטים האוסטרלית פרס על שמו, הנחשב כיום לפרס החשוב ביותר הניתן באוסטרליה למתכנני מבני ציבור שם. כמו כן, בית הספר למשפטים של אוניברסיטת מלבורן מחלק מדי שנה מלגה על שמו, הנחשבת למלגה היוקרתית ביותר של בית ספר זה[7].
Donald Markwell, "Sir Zelman Cowen", in 'A large and liberal education': higher education for the 21st century, Australian Scholarly Publishing & Trinity College, University of Melbourne, 2007.
.svg){kind=small}