יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

ז'אן אנרי דינאן
Jean Henry Dunant

לידה	8 במאי 1828 ז'נבה, שווייץ
פטירה	30 באוקטובר 1910 (בגיל 82) היידן, שווייץ
מדינה	שווייץ, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות זילפלד
מקום מגורים	שטוטגרט, פריז, היידן, ז'נבה, Culoz
השכלה	קולז' קלווין
מעסיק	Compagnie genevoise des colonies suisses
השקפה דתית	נצרות פרוטסטנטית
פרסים והוקרה	פרס נובל לשלום (1901) מסדר פרידריך (4 במרץ 1865) מסדר המושיע (19 באפריל 1866) מסדר התהילה התוניסאי (1860) מסדר לודוויג (2 ביוני 1864) מסדר ישו (פורטוגל) (15 בפברואר 1865) מסדר הכתר (31 במרץ 1865) מסדר אלברט (4 במאי 1864) מסדר אריה צרינגן (12 בינואר 1864) אביר בלגיון הכבוד (25 בינואר 1865) מסדר ואסה (29 באפריל 1864) מסדר סנט מוריס ולזרוס (16 בינואר 1860)
חתימה

ז'אן אנרי דינאן (Jean Henri Dunant;‏ 8 במאי 1828 – 30 באוקטובר 1910; שמו מבוטא גם כהנרי דוננט) היה איש עסקים ופעיל חברתי שווייצרי.

במהלך נסיעת עסקים ב-1859 היה דינאן עד לתוצאות הקרב על סולפרינו שהתרחש ב-24 ביוני 1859, באיטליה. הוא כתב את זכרונותיו בספרו "זכרונות מסולפרינו", שיצא לאור ב-1862 ב-1,600 עותקים שדינאן מימן בעצמו, והספר היווה בסיס רעיוני לייסוד ארגון הצלב האדום. אמנת ז'נבה מ-1864 מבוססת על רעיונותיו של דינאן, וב-1901 הוא הראשון שזכה בפרס נובל לשלום ביחד עם פרדריק פסי.

דינאן נולד בז'נבה כבן בכור לז'אן-ז'אק דינאן ולאנטואנט דינאן-קולאדון. בני משפחתו היו קלוויניסטים מסורים, בעלי השפעה בקרב תושבי ז'נבה כפעילים חברתיים. אביו עבד עם אוכלוסיות של אסירים ויתומים ואמו עבדה עם חולים ועם עניים. ז'אן הלך בעקבות הוריו ובגיל 19 היה בין מייסדי "אגודת יום חמישי"- אגודת צעירים שנועדו כל שבוע ללימוד תנ"ך ועזרה לעניים. ב-30 בנובמבר 1852 הוא הקים את סניף ז'נבה של ארגון ימק"א. שלוש שנים אחר כך נפגש בפריז לדיון בהקמת סניף ימק"א הבינלאומי.

ב-1853 ביקר דינאן באלג'יריה, תוניס וסיציליה בשליחות חברה שעסקה ב"מושבות סטיף". בהשראת מסעו כתב את ספרו הראשון "אודות השליט בתוניס" שפורסם ב-1858. ב-1856 הוא יסד חברה לפעולה במושבות הזרות, ועם קבלת שטח קרקע באלג'יר מממשלת צרפת הקים את "החברה הפיננסית התעשייתית של מון-ג'ימיליה מילס" לגידול תירס ומסחר. כיון שזכויות ניצול האדמה והמים לא הוגדרו באופן ברור, השלטונות המקומיים לא שיתפו עימו פעולה. עקב כך פנה דינאן ישירות לקיסר הצרפתי נפוליאון השלישי שבאותה עת נלחם עם צבאו בלומברדיה; צרפת לחמה אז לצד ממלכת סרדיניה כנגד האוסטרים, שכבשו את רוב איטליה. מפקדתו של נפוליון הייתה ממוקמת בעיירה האיטלקית הקטנה סולפרינו. דינאן שיבח בספר שכתב את נפוליאון, והתכוון למסרו לקיסר בפגישה אישית איתו בסולפרינו.

דינאן הגיע לסולפרינו בערב ה-24 ביוני 1859, אחרי קרב קשה שהתחולל שם באותו יום. הוא הזדעזע לראות כ-38,000 פצועים, גוססים וגופות מתים נטושים עדיין בשדה הקרב כשלא נעשה כמעט שום מאמץ להגיש להם עזרה. דינאן גייס את האוכלוסייה המקומית, בעיקר נשים ונערות, להגשת עזרה לחיילים הפצועים והחולים. הוא ארגן רכישת ציוד רפואי והקים כעין "בית חולים שדה", חרף מחסור קשה בחומרים ואספקה. הוא שיכנע את האוכלוסייה המקומית לחוש לעזרת הפצועים בלי קשר לאיזה צד השתייכו, בסיסמה "כולם אחים". הוא גם הצליח לגרום לשחרורם של רופאים אוסטרים שנשבו על ידי הצרפתים והבריטים.

בשובו לז'נבה ביולי כתב דינאן את ספרו "Un Souvenir de Solferino" (זכרונות מסולפרינו), שראה אור ב-1862, בו תיאר את הקרב ואת חוויותיו וזכרונותיו הקשים משם. הוא הגה את רעיון הצורך בארגון נייטרלי שיעניק טיפול רפואי לחיילים פצועים משני הצדדים הלוחמים. הוא שלח עותקים מספרו לאישים פוליטיים ואנשי צבא בולטים באירופה ופתח במסע ברחבי היבשת להפצת רעיונותיו. הספר התקבל באופן חיובי, ונשיא האגודה לרווחה ציבורית בז'נבה, גוסטב מויניה, הפך את הספר לנושא הדיון המרכזי כשנועדו בבפברואר 1863.

במפגשם נדונו המלצותיו של דינאן והוחלט להקים ועדה בת חמישה חברים לבדיקת האפשרות ליישום המלצותיו, כשדינאן מונה כחבר בוועדה. חברי הוועדה האחרים היו מוניה, הגנרל הצבאי השווצרי אנרי דופור והרופאים לואי אפיה ותיאדור מונואר. פגישתם הראשונה התקיימה ב-17 בפברואר 1863, והיא נחשבת היום כתאריך הקמת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום.

עם הזמן כשלו עסקיו של דינאן באלג'יר, בין היתר בגלל שהקדיש את מרבית זמנו לקידום רעיונותיו ההומניטריים. מצבו הכלכלי הורע עד שב-17 באוגוסט 1868 נקבע בבית הדין למסחר בז'נבה שעליו להכריז על פשיטת רגל. בהמשך התדרדר דינאן לעוני ורק ב-1887, בעודו חי בלונדון, החל לקבל קיצבה חודשית מקרובי משפחה רחוקים ומצבו הכלכלי השתפר. ביולי אותה שנה עבר דינאן לגור בעיירה היידן בשווייץ עד סוף חייו. ב-30 באפריל 1892 עבר לגור בבית הבראה של בית החולים בניהול הרופא הרמן אלתר. (הבניין משמש כיום כמוזיאון אנרי דינאן). ב-1901 הוא זכה בפרס נובל לשלום בחלוקת הפרס הראשונה ביחד עם המדינאי הצרפתי פרדריק פאסי. הוא נפטר ב-30 באוקטובר 1910 בבית האבות בהיידן, אחרי שסבל מדיכאון ופרנויה בשנותיו האחרונות.

מדיה וקבצים בנושא ז'אן אנרי דינאן בוויקישיתוף

• ז'אן אנרי דינאן, באתר פרס נובל (באנגלית)
• ״מסע צלב״ - סיפורו של ז'אן-אנרי דינאן וארגון הצלב האדום בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
• ז'אן אנרי דינאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ז'אן אנרי דינאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ז'ון הנרי דונון (1828-1910), דף שער בספרייה הלאומית
• ז'אן אנרי דינאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)