הוונדלים נודעו בתוקפנותם, באכזריותם, ובאימה אותה הטילו על עמים אחרים, בעיקר על הרומאים, עקב ריבוי מעשי השוד והביזה אותם ביצעו ביישובים שכבשו ובכך גרמו לערעור העוצמה של האימפריה הרומית לטווח הארוך.
הוונדלים לא השאירו אחריהם מורשת משמעותית, פרט לשמם שהפך שם נרדף להשחתה מכוונת וזדונית של רכוש פרטי או ציבורי (ונדליזם), אף כי מקור שמם במילה Wandal, שמשמעותה נווד.
למרות שמחקרים היסטוריים מוכיחים כי מי שהרס ובזז בצורה החמורה ביותר את רומא היו דווקא הגותים, הרי שהכינוי "ונדליסט" שנתקבע כלפי מי שמשחית רכוש ציבורי, מקורו בהיסטוריון איזידור מסביליה שיחס את הרס שכיות החמדה לוונדלים. הסיבה לכך כי ככל הנראה מכיוון שאותו היסטוריון חי בחצר הגותים, ולכן ניסה לפאר את שמם.
בשנת 428, לאחר מותו של המנהיג הוונדלי גונדריק, ירש אותו אחיו למחצה גאיזריק. בימי שלטונו הגיעו הוונדלים לשיא עוצמתם. גאיזריק, בנו הנכה של עבד לשעבר, היה קושר ואמן בתמרונים פוליטיים. בהנהגתו חצו הוונדלים את מצר גיברלטר בשנת 429 ופשטו על הפרובינקיות העשירות של צפון אפריקה, שם התיישבו בשכנות לרומאים המקומיים, הקימו את ממלכתם וקבעו בקרתגו את בירתם. השתלטותם של הוונדלים על צפון אפריקה נמשכה 10 שנים.
הוונדלים הקימו צי שהטיל אימה על כלי שיט בים התיכון. בעזרת צי זה פשטו על סיציליה ועל דרום איטליה. הקמת הצי הוונדלי פגעה בהגמוניה הרומאית ארוכת השנים בחופי הים התיכון, שאותו כינו Mare Nostrum ("הים שלנו").
בממלכת הוונדלים המשימות המנהליות נשארו בידי הפקידות הרומאית, אך לא אימצו את הכנסייה הקתולית מכיוון שהוונדלים היו נוצרים אריאנים. בשלטונם של גאיזריק ובנו הונריך רדפו הוונדלים את הקתולים. הוונדלים סיפקו בכך חומר רב לכותבי הסיפורים המבעיתים על חיי הקדושים בימי הביניים.
הסיפורים על הנעשה לנוצרים הקתולים הובילו לאיחוד שני חלקי האימפריה הרומית בפעם האחרונה, בשנת 468, במסע מלחמה כנגד הוונדלים. מסע מלחמה זה כשל, אך כוחם של הוונדלים לא עמד להם לאורך זמן רב לאחר מות גאיזריק. הלוחמים הוונדלים נכנעו לפיתויים שזימנו הארצות העשירות שבהן חיו, הפכו מנוודים לעובדי אדמה ולכן הפכו לחלשים ובלתי מאורגנים ובשל כך פגיעים. בשנת 533 הם הובסו במהירות על ידי צבא האימפריה הביזנטית ששלח הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון. בסופו של דבר נטמעו הוונדלים לחלוטין באוכלוסייה המעורבת המקומית.
