הווילה נבנתה בתוך ארבע שנים בלבד, משנת 1596 עד 1600 והיא יצירת מופת לבשלותו של האדריכל המפורסם. המבנה מייצג סיכום סגנוני של שאר וילות מדיצ'י, ומשלים את המערכת האזורית של אחוזות מדיצ'י. האדריכל הקשיש, חולה השיגדון, ניהל את העבודות מפירנצה, כשהוא נח בביתו בוויה מאג'ו, ואילו משתפי הפעולה שלו סנטי מאיאני וגרארדו מכיני פעלו בשמו במקום.
הצורה הפשוטה של המבנה המוכתרת בארובות וכדי ארובה רבים חולשת על האזור שמסביב כולל התצפית לערוץ בו מתפתל נהר הארנו סביב סלע גונפולינה. בלא מתווך בדמות פארק מלאכותי, הבניין משתלב ישירות בסביבה שחלקה מיוערת, בחלקה חקלאית, כשהוא כופה את עצמו על הנוף בגודלו. באופן סמלי זה היה המקום להבנת התפיסה החזותית של כל הדוכסות הגדולה. מסיבה זו הזמין פרדיננדו מהצייר הפלמיג'וסטו אוטנס סדרה של 17 לונטות עם וילות מדיצ'י שיוצבו באולם מיוחד שנקרא "אולם הווילות" (Sala delle Ville). הלונטות התפזרו במאה העשרים, וכיום הן בווילה לה פטראיה, אם כי שלוש אבדו, ואילו עותקים הוצבו מאוחר יותר בווילה. בסמוך, בחדר המכונה "אולם המלחמות" (Sala delle Guerre), הכין אותו צייר כמה לונטות עם סצנות קרבות שנעלמו לחלוטין.
הווילה הייתה המועדפת על פרדיננדו לתקופת הקיץ ובקומה הראשית היא קושטה בציורי קיר של דומניקו פאסיניאנו (Domenico Passignano) וברנרדינו פוצ'טי (Bernardino Poccetti) עם נושאים מיתולוגיים ורמיזות למעלותיו של פרדיננדו: עיטורי האולם המרכזי, של מגורי הדוכס הגדול, של האכסדרה ושל הקפלה. כמו כן היה "ארון בגדים", מעוטר בציורים יוצאי דופן כמו "דיוקן פיטרו ארטינו" של טיציאן, כיום בגלריה הפלטינית ובכחוס של קרוואג'ו, המוצג כיום בגלריית אופיצי.
לצורך פעילויות הציד של הדוכס הגדול, הוקמה שמורת הציד "בארקו ריאלה" ("היער המלכותי") שהוקפה על ידי חומה גבוהה לאורך כ-50 קילומטרים שווילה ארטימינו הייתה מוקפת על ידה.
בשנת 1782 נמכרה הווילה על ידי הדוכס הגדול לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מבית לורן למרקיז לורנצו ברטולומיי (Lorenzo Bartolomei), ובהמשך עברה לרוזנים פאסריני (Passerini, 1848) בירושה; ואז היא נמכרה בשנת 1911 למשפחת מראיני (Maraini).
בסביבות 1930 נעשו שינויים בארכיטקטורה של הווילה, בניית גרם מדרגות חדש וסידור מחדש של הגן.
הווילה נפגעה קשות בסתיו 1944 (שלהי מלחמת העולם השנייה) כתוצאה מהפגזה, אך שוקמה במהירות. השיקום הושלם באביב 1945.
הווילה עברה ידיים כמה פעמים. בשנת 1979 מכרה משפחת ריבה את הריהוט והציורים שהיו בווילה. כיום היא מכילה מרכז כנסים ומלון.
הארכיטקטורה
הווילה בנויה מגוף מרכזי ובו שתי חזיתות סימטריות ארוכות וארבעה באסטיונים הבולטים בפינות, שניים גבוהים עד הגג (מהצד המערבי, לכיוון האזור הכפרי) ושניים מסתיימים בקומה הראשונה על מנת ליצור שתי מרפסות (בצד לכיוון העיירה).
בארכיטקטורה של הווילה יצר בואונטלנטי את דימוי הפשטות של הווילות של המאה הקודמת, עם משטחי קיר מטויחים פשוטים, ועם זאת תוך יצירת ניגודיות בין הריק למלא החושפת את השייכות לתקופה המנייריסטית.
בחזית הראשית יש גרם מדרגות תלוי, שנבנה בשנת 1930, ומגיע ללוג'יה עם ארבעה עמודים דוריים בקומה הראשית דרך קשת, ובהמשך מטה היא מחולקת לשתי רמפות סימטריות מעוקלות. האדריכל אנריקו לוסיני בנה אותו על בסיס עיצוב מקורי של בואונטלנטי והרס את גרם המדרגות היחיד הקודם.
אפילו הקיר החיצוני שהוקם כדי ליצור גן אינו תואם את הפרויקט הראשוני שחזה קשר ישיר בין אדריכלות לנוף שמסביב, שתוכנן בכוונה ללא תיווך.
גם בניין מגורי המשרתים (Paggeria) מעניין מבחינה ארכיטקטונית. הבניין נמצא מימין לווילה, בסמוך לחפירות הארכאולוגיות שחשפו מקדש אטרוסקי. זהו מבנה המאופיין בפורטיקו עם קשתות נמוכות בקומת הקרקע ובפורטיקו עם ארכיטרב בקומה הראשונה, ואשר מיוחס לבואונטלנטי עצמו. כיום יש בו בית מלון ומסעדה. לא הרחק משם יש בניין חווה משוחזר ואשר מיוחס גם הוא לבואונטלנטי.
אולם הווילות
בין השנים 1599 ל־1600 צייר האמן הפלמי ג'וסטו אוטנס את 17 הלונטות המפורסמות של וילות מדיצ'י, אשר קישטו את מה שכונה "אולם הווילות" (Sala delle Ville) בדיוק קליגרפי ונקודת מבט יוצאת דופן של "עין הציפור".
תמונות אלו, שעדיין מפורסמות בזכות המראה מסיפורי האגדות והאידיאלי שלהם, היו קטלוג רישום קרקעות של ממש שאיתו חלש הדוכס הגדול על אחוזותיו העיקריות הפזורות ברחבי טוסקנה, בדומה לאולמות עם ציורי קיר של מפות גאוגרפיות שניתן להבחין בהן במבני ממשלה רבים. עבור חוקרים מודרניים, הערך התיעודי שלהן בל ישוער והן מהוות נקודת ייחוס חובה לכל מחקר על הווילות של משפחת מדיצ'י.
האולם כלל שלוש לונטות על הקיר הקדמי, שש על כל קיר צדדי, ושתיים על קיר הכניסה, שם הפתח תפס את המקום של הלונטה. הן הוסרו ככל הנראה בזמן מכירת הווילה בתקופתו של לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (1782), והן ככל הנראה הוחזקו באוספי הדוכס הגדול בגלל ערכם הטופוגרפי. באותה הזדמנות נעלמו שלוש לונטות (כמו גם 17 הלונטות של אולם המלחמה הסמוך, ומעולם לא נמצאו שוב), ואחרי מעבר בין מקומות שונים הם נחתו ב"מוזיאון הטופוגרפי של פירנצה כפי שהייתה" בפירנצה. מוזיאון זה נסגר ב-2010 והלונטות הועברו ב-2014 לווילה לה פטראיה.
עותקים של הלונטות הוצבו בווילה ארטימינו, ולקראת תחילת המאה העשרים הוחזרו באופן שרירותי עם שלושה ציורים שנלקחו מהדפסים של המאה השמונה עשרה שלא בפרספקטיבה של ציפור, עם קרג'י, צ'רטו גווידי ופוג'ו אימפריאלה. ייתכן שלונטה ייצגה גם את ארטימינו עצמה. ציורי הנופים של המאה העשרים התפזרו וכיום החדר מעוטר ברפרודוקציות פשוטות של ציורי הקיר של הווילות העתיקות ביותר.
סדרת ציורי ה"יפהפיות"
חלק מחדרי המגורים בווילה הכילו סדרה של יותר משישים ושישה דיוקנאות של נשות החצר היפות ביותר, מפירנצה, רומא ונאפולי. המתוארכים לרוב מתקופת פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה (משנת 1599 ואילך), ארבעים וארבעה מהדיוקנאות ששרדו נשמרים כעת במחסנים של גלריית אופיצי, ושלושה במוזיאונים צרפתיים.
גלריה
מבנה מגורי המשרתים
אולם הווילות עם עותקי הלונטות של אוטנס
אולם בקומה הראשונה
הכניסה מכיוון העיירה עם שלט האצילים של מדיצ'י
הפרסקו בתקרת הלוג'יה בקומה הראשונה
לקריאה נוספת
סרטון וידאו קצר על הווילה
Isabella Lapi Ballerini, Le ville medicee. Guida Completa, Giunti, Firenze 2003.
Daniela Mignani, Le Ville Medicee di Giusto Utens, Arnaud, 1993.
Bruno Zevi, Architettura in nuce, Istituto per la Coll. Culturale, Venezia - Roma, 1960.
,_veduta_13,1.jpg)
_2.JPG)
