PROFILPELAJAR.COM

וולבי זנב-מסמר מרוסן
	וולבי זנב-מסמר מרוסן
מצב שימור
	מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קנגורו
משפחה:	קנגוריים
סוג:	וולבי זנב-מסמר
מין:	וולבי זנב-מסמר מרוסן
שם מדעי
	Onychogalea fraenata; ‏גולד, 1841
תחום תפוצה
	תפוצה היסטורית תפוצה נוכחית

וולבי זנב-מסמר מרוסן (שם מדעי: Onychogalea fraenata; מכונה גם מרין) הוא מין של כיסאי נדיר וססגוני בסוג וולבי זנב-מסמר שאנדמי ליבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית בשנת 1841 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון גולד. בעבר, תפוצתו הייתה רחבה ביותר והשתרעה על מרבית המישורים של מזרח אוסטרליה; כיום לעומת זאת, הוא מוגבל למספר שמורות טבע בקווינסלנד בעקבות ירידה קטסטרופלית באוכלוסייה בשלהי המאה ה-20 שנגרמה מהכנסת מינים פולשים ומפגיעה בבית גידולו על ידי המתיישבים האירופאים שהגיעו ליבשת.

תיאור

מאפיינים פיזיים

הוולבי המרוסן הוא כיסאי חינני בגודל קטן-בינוני המזכיר במקצת את הארנב; אורך ראשו וגופו: 70-43 סנטימטרים, ואורך זנבו: 73-36 סנטימטרים. בעמידה זקופה, הוולבי מתנשא לגובה של כמטר. הדו-צורתיות הזוויגית באה לידי ביטוי במסת הגוף: הזכרים עשויים לשקול לעיתים קרובות כמעט פי שניים מהנקבות; משקלו הממוצע של הזכר: 8-5 קילוגרם, ושל הנקבה: 5-4 קילוגרם בלבד.

מבנה גופו של הוולבי המרוסן מקושת ועגלגל, כשהפלג האחורי רחב משמעותית מהקדמי. ראשו ארוך ומשולש, פניו צרות, וחוטמו קטן וקצר. אוזניו משולשות ורחבות ועיניו גדולות במיוחד. הגפיים שלו קצרצרות ובעלות טפרים דקיקים ורגליו ארוכות וחזקות עם קרסולים מוארכים ו-3 אצבעות בלבד.

הזנב שלו ארוך ועבה; בדומה למינים אחרים בסוגו, גם לוולבי המרוסן יש בקצה הזנב מסמר ייחודי באורך 3–6 מילימטר אשר מוסתר ברובו בשיער. המסמר הייחודי שאינו מצוי אצל אף יונק אחר, התמיה את חוקרי הטבע שהעלו השערות שונות לגבי מטרתו: סברה אחת גורסת שבמהלך ריצה מהירה הוא מיועד לפגוע בקרקע בתור סוג של עוגן, ובכך לאפשר לוולבי לבצע סיבובים ופניות חדות מבלי לאבד את שיווי המשקל ולהתרסק; סברה אחרת גורסת, שהמסמר הקשיח משמש בתור סוג של נשק נוסף במהלך הקרבות בין הזכרים, שיכולים להכות באמצעותו בגופו של היריב. ההשערות הללו טרם אומתו.

כסות ומראה חיצוני

הפרווה של הוולבי המרוסן קצרה, צפופה ורכה. צבעה הכללי הוא אפור-שזוף עד אפור-צפחה או כסוף, כאשר בפלג הגוף הקדמי הכולל את הכתפיים, הצוואר ובסיס הזרועות, היא משתנה לחום בהיר, אדמוני או כתמתם. הבטן, החזה הגרון והמפשעה בצבע לבן-אפרפר, וישנם זוג פסים לבנים חיוורים לאורך הרגליים. מהמצח ועד לכתפיים, ישנו פס שחור עבה ומבריק, אשר הופך בהדרגה למעורפל ודהוי מהכתפיים עד לבסיס הזנב; בנוסף, יש בדרך כלל כתם שחור נוסף מאחורי כל זרוע.

סימן ההיכר הבולט ביותר של הוולבי המרוסן, הוא זוג פסים לבנים שמשתרעים במקביל לפס העורפי השחור לאורך הכתף, ואז יורדים מטה ומקיפים את השכמות עד שמסתיימים באזור החזה. זוג הפסים יוצרים יחדיו צורת רסן לבן סביב הכתף, וזהו המקור לשמו של המין.

ראשו של הוולבי המרוסן בצבע אפור-שזוף, ולעיתים נוטה לאדמדם. מלבד הפס השחור החוצה את המצח, יש לו סימוני פנים האופיינים לוולבים רבים: זוג פסים שחורים דקים הנמשכים מהעיניים עד לאף, ומתחתיהם זוג פסים לבנים עבים במיוחד הנמשכים עד לשפתיים. ישנן גם זוג "גבות" לבנות מעל העין שמתחברות לעיתים עם הפסים ויוצרות יחדיו טבעת לבנה גדולה. האוזניים בצבע ערמוני-שחרחר בצידן החיצוני, ובצבע לבן בצידן הפנימי. הזנב של הוולבי המרוסן בצבע אפור-צפחה, ולעיתים יש בצידו התחתון והעליון פס מעורפל שחרחר; קצה הזנב שעיר במקצת וצבעו שחור.

תפוצה

טווח

הוולבי המרוסן אנדמי ליבשת אוסטרליה. תפוצתו ההיסטורית השתרעה בעבר לכל אורך המישורים של מזרח היבשת (בתחומי קווינסלנד, ויקטוריה, ניו סאות' ויילס ואוסטרליה הדרומית): משולי הרי החיץ הגדול במזרח ועד שולי האאוטבק האוסטרלי הצחיח במערב, ומאגן מארי-דרלינג בדרום עד חצי האי כף יורק בצפון. בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, התחוללה צניחה קטסטרופלית באוכלוסיית הוולבי המרוסן, והוא נעלם מכל רחבי התפוצה שלו; למעשה, הוא לא נצפה כלל בין 1937 ל-1973, וההנחה הייתה שהוא נכחד מן העולם.

בשנת 1973, קבלן גידור אוסטרלי הופתע לקרוא במאמר בעיתון על היכחדותו של הוולבי המרוסן, כאשר הוא ידע בבירור שצפה באוכלוסיית וולבים כאלה במרכז קווינסלנד סמוך לעיירה דינגו. הוא מיהר לדווח על כך לרשויות השימור האוסטרליות, וצוות חוקרים שנשלח לאזור אישר שמדובר באוכלוסייה של וולבי מרוסן. שירות הפארקים וחיות הבר של קווינסלנד מיהר להכריז על האזור כשטח מוגן, ובסופו של דבר הוקם בו הפארק הלאומי טאונטון במטרה להבטיח את ההישרדות של מין זה. שטח הפארק משתרע על 11,000 דונם, ויש דיווחים על תצפיות של וולבים בטווח של עד 10 ק"מ מהפארק.

על מנת לסייע למין להתאושש, רשויות השימור האוסטרליות החלו לשחרר וולבים מרוסנים לשמורות טבע נוספות ברחבי קווינסלנד באזורים שבהם היה נפוץ בעבר; כיום מלבד האוכלוסייה הוותיקה בפארק הלאומי טאונטון ישנן 3 אוכלוסיות גדולות הפזורות בקווינסלנד (הפארק הלאומי אידליה, שמורת סקוטיה, ושמורת הטבע אבוצט), ואוכלוסייה קטנה נוספת בוויקטוריה. עם כל זאת, טווח התפוצה הנוכחי של הוולבי המרוסן, עדיין מצומצם ביותר, ומהווה פחות מ-5% מטווח התפוצה ההיסטורי שלו.

סביבת מחיה

בית הגידול של הוולבי המרוסן מורכב מפסיפס של חורשים דלילים ושטחי מרעה, והוא נוטה לאכלס את האזורים הפוריים ביותר בצמחייה. במהלך היום שמנוצל על ידי הוולבי למנוחה, הוא מעדיף לשהות בבית גידול המורכב מעצי שיטה צעירים, ומנוקד בשיחים ומקטעי עשב גבוהים; אף על פי שדרישות בית הגידול של הוולבי כוללות נוכחות של בולי עץ חלולים המשמשים לו למסתור, בהיעדרם הוא מסתגל לכיסי סבך ועשב יבשים וגבוהים, אשר מסייעים לו להיות מוסתר מפני טורפים אפשריים ולאפשר לו להתקרב עד לאזור ההאכלה מבלי להיחשף. מקלטי סבך אלו אשר צפופים במיוחד, כוללים עלווה וגבעולים בגובהו של הוולבי, ומרוכזים בשולי חורשים.

במהלך הלילה שמנוצל על ידי הוולבי לחיפוש מזון, הוא עובר לבית גידול דליל יותר המכיל בעיקר מרעה ומנוקד בשיטות צעירות. אף שהוולבי נכנס במהלך הרעייה לתוך אחו ומרעה פתוח, הוא נוטה להישאר קרוב ככל האפשר לשולי החורש או מקלטי הסבך, כדי שיוכל להימלט אליהם במקרה הצורך. מבחינה היסטורית, הוולבי המרוסן אכלס בעבר גם בתי גידול צחיחים למחצה בשולי המדבריות האוסטרלים.

בחלק הצפון-מערבי של הפארק הלאומי טאונטון, הוולבי המרוסן מאכלס את כל ארבעת סוגי בתי הגידול שבפארק: חורש אקליפטוס שבקרקעיתו עשב נמוך, חורש משולב של מיני פיגמיים ושיטה צפופה, רצועת המנשק (אזור מעבר) בין חורשי אקליפטוס לחורשי שיטה, ובאזור עם צמיחה מחודשת של שיטת בריגאלוב (Acacia harpophylla) אשר יוצרת במהלך הצמיחה שלה מעין כיסי סבך צפופים וגדולים עם חופה נמוכה בגובה מטר אחד אשר מסתירה את כל מה שתחתיה. כאשר השיטות הצעירות מתנשאות לגובה של 2–3 מטר, הן כבר אינן בהישג ידו של הוולבי, והצמחייה הקרקעית שתחתיהן דלילה עקב חסימת קרני השמש; בעקבות זאת, הוולבי עוזב את האזור ומחפש שוב אזור עם צמיחה מחודשת של שיטה.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

הוולבי המרוסן הוא יונק יחידאי הפעיל רוב הזמן בבדידות. בתקופות בצורת כשיש מחסור במרעה, עשויים להיווצר קבוצות קטנות של עד 5 פרטים הרועים יחדיו. במהלך היום, הוולבי מבלה את מרבית הזמן במנוחה בשקעים רדודים בתוך עשב גבוה וכיסי שיחים; בשעות הדמדומים, הוא יוצא ממקום מחבואו לשטחי המרעה, ומבלה את הזמן באכילה לאורך הלילה עד שעות הבוקר המוקדמות. הוולבי המרוסן הוא יונק צמחוני, הניזון בעיקר מעשבים ועלים; הצמחים האהובים עליו הם רגלת הגינה, ירבוז, כף אווז לבנה, טריאנתמה, ומינים שונים של מורכבים ודגניים; הרכב התזונה משתנה בהתאם לזמינות ולעונה. המתחרים העיקריים של הוולבי המרוסן על מקורות המזון הם וולבי שחור-פס וכבש הבית.

הוולבי המרוסן אינו טריטוריאלי, אך פעיל בתוך שטח קבוע שמשתנה בגודלו בין הזוויגים: 60 דונם לזכר ו-25 דונם לנקבה. גודל השטח תלוי בזמינות המזון. אף שהוולבי עשוי לנוע במהלך היום, התנועה שלו עדיין מוגבלת ביותר מחשש לטורפים וקשורה בעיקר להחלפת מקומות מסתור. בלילה לעומת זאת, הוא עשוי לנוע בין 10 ל-200 מטר בשעה. הטורפים הפוטנציאליים של הוולבי המרוסן הם הדינגו והשועל האדום, והגורים פגיעים במיוחד לטריפה מצד חתול הבית בתקופה שלאחר עזיבת הכיס.

הוולבי הוא יונק ביישן וזהיר, ויש לו שתי דרכים להימנע מסכנות: הסתתרות בתוך בולי עץ חלולים, וזחילה מתחת לשיחים צפופים שבהם התנועה קשה עבור טורף גדול. כאשר הוולבי חש מאוים בשטח הפתוח, הוא עשוי לשכב על הצמחייה הנמוכה עד הרגע האחרון בתקווה שלא יבחינו בו. התנהגות זאת מנוגדת לרוב הקנגורים אשר מעדיפים להימלט מאשר להסתתר. הזואולוג הבריטי ג'ון גולד שכתב את התיאור המדעי של המין, צפה כיצד הילידים האבוריג'ינים צדים את הוולבי באמצעות רשתות או בסיוע כלבים; הוא ציין שהוולבי היה זריז-תנועה, ועל מנת להתחמק מהכלבים טיפס בזריזות במעלה עץ רקוב וחלול וקפץ לתוכו במטרה למצוא בו מחסה עד יעבור זעם.

רבייה ומחזור חיים

הוולבי המרוסן הוא יונק פוליגמי. הזכר משוטט על פני שטחים גדולים בתורו אחר נקבות מיוחמות באמצעות חוש הריח. כאשר מצא נקבה שעומדת לקראת יחום, הוא ממתין לצידה עד כשבוע, ובמהלך ההמתנה, עשויים להצטבר סביב הנקבה מספר זכרים נוספים. כאשר הנקבה נכנסת ליחום, הזכר הגדול והכבד מקבל גישה לנקבה ומגן עליה מפני זכרים אחרים לזמן קצר.

הבדל בולט בין הוולבי המרוסן לקנגורים אחרים, הוא העדר מדרג חברתי אצל הזכרים לפני המפגש עם הנקבה. הסיבה לכך נובעת מהיותו מין סוליטרי הפעיל בגפו, כך שהמפגשים הראשונים בין הזכרים מתרחשים רק ליד נקבות. אף על פי כן, אין זה מחייב שהזכרים ילחמו ביניהם במשך זמן ההמתנה ליחום הנקבה. המדרג נקבע מלכתחילה על בסיס משקל וגודל, ובנוסף, הזכרים מסוגלים לזהות את המדרג החברתי שנקבע במפגש הקודם ביניהם, וכך למנוע בזבוז אנרגיה על לחימה מיותרת. הנקבות מצידן, מגדילות את שטח הפעילות שלהן בתקופת הייחום ונפגשות עם מספר רב של זכרים. טקס החיזור קצר וכולל מרדף איטי של הזכר אחרי הנקבה.

ההיריון נמשך 23 יום בממוצע, לאחריהם נולד וולד זעיר יחיד הזוחל בכוחות עצמו לכיס ונצמד לפטמות של האם. הגור מבלה 119–126 ימים בכיס. לאחר שהגור גדל דיו, האם נוהגת להחביא אותו בתוך השיחים כאשר היא נחה או מסתתרת. גם לאחר שגור עוזב את הכיס לצמיתות, הוא עדיין נשאר לצד אימו פרק זמן מסוים. הזכר מגיע לבגרות בגיל 270 יום, והנקבה בגיל 136 יום. בתקופות של שפע במזון, נקבת הוולבי יכולה להמליט עד 3 גורים בשנה. תוחלת החיים הממוצעת של הוולבי המרוסן היא 5 וחצי שנים, ובשבי הוא עשוי לחיות עד 7.4 שנים.

מצב שימור

הוולבי המרוסן מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), בשל אוכלוסייתו הקטנה וטווח התפוצה המצומצם שלו. כתוצאה מכך, הוא רגיש במיוחד לבצורות ופעילות אנושיות, ועשוי להגיע למצב קריטי או אף להיכחד לחלוטין בתוך פרק זמן קצר. במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-21, לא חלו תנודות חדות באוכלוסיית המין, ולכן מצבו נחשב ליציב יחסית.

בעוד שבעבר הוא ניצוד בהרחבה עבור פרוותו ובשרו ובשל דימויו כמזיק, כיום, האיומים העיקריים על הוולבי המרוסן הם מצד המינים הפולשים שהוכנסו על ידי האדם ליבשת אוסטרליה, כדוגמת השועל האדום וחתול הבית אשר מהווים איום חמור עבור האוכלוסיות הקטנות שלו. ממחקרים שנעשו בשמורות הבודדות שבהן הוולבי חי, נמצא שהאוכלוסייה שלו גודלת במהירות בשמורות מגודרות שנוקו משועלים ומחתולים, לעומת קריסה מהירה בשמורות לא מגודרות. כלבי בר מהווים אף הם איום משמעותי לוולבי. איומים אחרים כוללים אובדן בית גידול בעקבות הכנסת מיני צמחים פולשים, רעיית יתר של עדרי בקר וצאן, ובצורות ממושכות. שלושת האיומים האחרונים, נחשבים לגורמים העיקריים לירידה הקטסטרופלית של הוולבי המרוסן בשלהי המאה ה-20, והם עדיין עשויים לפגוע באוכלוסיות המבודדות והקטנות שלו.

הוולבי המרוסן נחשב לבעל חיים נדיר ומוגן על פי החוק האוסטרלי וחל איסור לצודו, והוא רשום בנספח א' של אמנת CITES האוסרת מסחר במין זה ובמוצריו. כיום הוא נמצא אך ורק באזורים מוגנים. תוכניות השימור עבור הוולבי המרוסן כוללות: שימור בית הגידול והגדלת האוכלוסיות הקיימות, איתור מקומות נוספים ברחבי טווח התפוצה ההיסטורי שלו עבור שחרור בעתיד, ניטור שריפות בשמורות הטבע שבהם הוא מצוי, והקמת אוכלוסיות שבויות במטרה לשחרר פרטים נוספים לשמורות הטבע הקיימות. על מנת לשלוט במינים פולשים, חטיבת הציד והשימור של קווינסלנד, מבצעת סיורים בשמורות הטבע במטרה לחסל שועלים, חתולים, ובמקרה הצורך גם ארנבים ודינגואים.

האוכלוסייה העולמית של הוולבי המרוסן נאמדת בסביבות 1,100-800 פרטים.

לקריאה נוספת

Gordon, G., and B. C. Lawrie. "The rediscovery of the bridled nail-tailed wallaby, Onychogalea fraenata (Gould)(Marsupialia: Macropodidae)." Wildlife Research 7.3 (1980): 339-345.
Tierney, Peter J. Habitat and ecology of the bridled nailtail wallaby, Onychogalea fraenata', with implications for management. Diss. Queensland University of Technology, 1985.
Johnson, P. M. "Reproduction in the bridled nailtail wallaby, Onychogalea fraenata Gould (Marsupialia: Macropodidae), in captivity." Wildlife Research 24.4 (1997): 411-415.
Kingsley, Lisa, Anne Goldizen, and Diana O. Fisher. "Establishment of an endangered species on a private nature refuge: what can we learn from reintroductions of the bridled nailtail wallaby Onychogalea fraenata?." Oryx 46.2 (2012): 240-248.
Sigg, Dominique P. "Reduced genetic diversity and significant genetic differentiation after translocation: comparison of the remnant and translocated populations of bridled nailtail wallabies (Onychogalea fraenata)." Conservation Genetics 7.4 (2006): 577-589.