התרבות האָשֵלית (Acheulean, על שם הכפר הצרפתי סן-אשל, כיום פרבר של אמיין) הייתה אחת המסורות החשובות של ייצור כלי אבן על ידי בני אדם מהשלב הקדום של תקופת האבן הקדומה (התקופה הפלאוליתית התחתונה). אתרים ארכאולוגים בהם התגלו מכלולי כלים מן התעשייה האשלית נפוצים ברחבי אפריקה, אירופה, מערב ודרום אסיה והמזרח התיכון, כולל ארץ ישראל, והם מתוארכים לתקופות של 1.75 מיליון שנה עד 200 אלף שנה לפני זמננו.

בשונה מתרבויות כלי-אבן פרימיטיביות יותר, כמו התרבות האולדובאית, כלי אבן אשלים הם הדוגמאות העתיקות ביותר הידועות מן האבולוציה של האדם לעיצוב מכוון ומוקפד של כלים מטיפוסים תקניים. התרבות האשלית הייתה המסורת השלטת של ייצור כלי אבן באזורים נרחבים למשך תקופה של יותר ממיליון שנה, והיא מקושרת בעיקר עם המינים הומו ארגסטר, הומו ארקטוס והומו היידלברגנסיס. עם זאת בני-אדם ממינים אלו השתמשו לעיתים גם בטכניקות אחרות, וכלים מטיפוס אשלי מופיעים לעיתים גם אצל מיני אדם מאוחרים יותר.

בדומה לתרבויות חומריות עתיקות אחרות, לתרבות האשלית מתייחסים לעיתים במונח "תעשייה אשלית" (אנגלית: Acheulean Industry), על מנת להדגיש את הגדרתה על-פי כלי אבן ששרדו באתרים ארכאולוגים. יש לזכור שמרבית התרבות החומרית של האוכלוסיות האנושיות הקדומות אינה ידועה, משום שחומרים מתכלים כמו עץ ועור לרוב אינם משתמרים באתרים מתקופת האבן.

אבן היד (handaxe) היא סוג כלי הנפוץ מאוד באתרים אשלים רבים, והיא נחשבת לעיתים כטיפוס המגדיר של תרבות זו. ברם, כיום הורחב המונח "אשלי", והוא משמש לתיאור מכלולים שבהם נפוצים כלי-אבן בעלי כל התכונות הבאות:

• עשויים על נתזים (flaked tools, כלומר מסותתים משבבים שהותזו קודם מגרעין אבן גדול יותר). כלים טיפוסיים הם מקרצפים ומשוננים.
• גדולים יחסית (כ- 10 ס"מ ולעיתים יותר) ובעלי צורה סגלגלה^[א] (ovoid).
• בעלי שתי שפות חדות מסותתות (biface או "דו-פני"). כלים אופייניים מטיפוס זה הן אבני היד והקופיצים.

כלים אשלים מתאפיינים לעיתים קרובות בסיתות זהיר ומוקפד, צורה סימטרית נאה ותיקנון (סטנדרטיזציה) אחיד מאוד של טיפוסי כלים קבועים, בעיקר בהשוואה לכלי נתזים מתרבויות פרימיטיביות יותר כמו התרבות האולדובאית^[1].

• 
  אבן יד דו-פנית (שני הטלים) באורך 20 ס"מ מסן-אשל, צרפת
• 
  מקצץ דו-פני (שני הטלים) מתוך מכלול אשלי מנהר אגואדה, ספרד
• 
  דקר תלת-פני (שלושה הטלים) מנהר דורו בזמורה, ספרד
• 
  קופיץ דו-פני (שלושה הטלים) מאתר טוראלבה, ספרד

באפריקה, שם נמצאו הכלים האשלים העתיקים ביותר, אבני יד אכן נפוצות, ולרוב מסווגות יחד עם טיפוסי כלים אחרים בעלי שתי שפות, כמו הקופיץ (cleaver) והמכוש (pick), תחת המונח כלים דו-פניים. גם במרכז אסיה, במזרח התיכון ובאירופה מכלולים רבים מאתרים ארכאולוגים של התקופה הפלאוליתית התחתונה מפגינים תכונות קלסיות של התרבות האשלית.

לעומת זאת, מאותה תקופה נמצאו בכמה באתרים אחרים באירואסיה מכלולי כלי-אבן המסווגים כתרבויות כלי חיתוך וקיצוץ (chopper-chopping), שבהן אבני-יד הן נדירות ולעיתים אף חסרות לחלוטין. דוגמאות טיפוסיות הן תרבות ביצת רוחמה בישראל, התרבות הקלאקטונית מצפון-מערב אירופה, תרבות בודה מאתר ורטשסלש (Vértesszőlős) בהונגריה, ותרבות ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן בסין. לא ברור עדיין אם מכלולים אלו מייצגים מרכיבים נוספים של התרבות האשלית, גרסאות מקומיות שלה, אולי כהתאמה לצרכים שונים, או מסורות נפרדות לחלוטין של ייצור כלים^[1].

מספר האתרים האשלים בעולם הישן גדול בהרבה ממספר האתרים שבהם נמצאו מאובני אדם. תופעה זו מסתברת מכך שכל אדם קדום ייצר קרוב לוודאי כלי אבן רבים בימי חייו, שסיכויי השתמרותם מצוינים, אבל ככל הנראה טרם קברו את המתים באתרי המגורים. כתוצאה מכך באתרים אשלים מפורסמים רבים, שלעיתים הניבו מכלולים של אלפי כלים ממספר שכבות, לא נמצאו עדיין מאובני אדם מושלמים דיים לצורך סיווג, ולכן קשה לדעת לאילו מיני אדם יש לייחס את הכלים. כלי אבן אשלים גם מצטברים לעיתים בערוצי נחלים ועל גדות אגמים, מהם כאלו שהיו קיימים בעבר וכיום הם יבשים. הרשימה להלן כוללת רק כמה מן המפורסמים ביותר מתוך האתרים האשלים בעולם ובארץ.

• סן-אשל, כיום פרבר של אמיין בצרפת: אחד האתרים הראשונים שהתגלו, על-שמו קרויה התרבות. המכלולים האשלים באתר זה מתוארכים לתקופה של 500 עד 250 אלף שנה לפני זמננו.
• קוקיסלאי 4 (Kokiselei 4), אתר ארכאולוגי בחופו המערבי של אגם טורקאנה בקניה. בשנת 2011 התגלה בו המכלול העתיק ביותר הידוע למדע של כלים אשלים, מתוארכים לתקופה של 1.76 מיליון שנה לפני זמננו^[2]. בחופי אגם טורקאנה התגלו גם מאובנים רבים של הומינינים, בעיקר מאובני הומו ארקטוס מאותה תקופה.
• ערוץ אולדובאי, טנזניה: באתר זה התגלו כמה מן המכלולים האשלים העתיקים ביותר, בשכבה II המתוארכת לגיל של 1.5 מיליון שנה, וכן בשכבות III ו-IV המתוארכות לגילים של 1.2 מיליון עד 400 אלף שנה. חלק מן המכלולים מקושרים בחלקם עם מאובני הומו ארקטוס מאותן שכבות.
• עובדייה, ישראל: אלפי כלים אולדובאים ואשלים שהצטברו במקום בו נחל יבנאל נשפך בעבר לאגם רדוד בעמק הירדן העתיק, מתוארכים בשיטות פליאוביולוגיות לגיל של 1.5 עד 1.2 מיליון שנה. הכלים מקושרים עם מאובני חיות נכחדות רבות, ועם מספר שיניים ושברי גולגולת של בני-אדם ממין לא מזוהה, קרוב לוודאי הומו ארקטוס.
• אולורגסאלי (Olorgesailie(אנ')), קניה: מספר גדול של אבני יד וכלים אשלים אחרים, בעיקר בערוצי נחלים יבשים, מתוארכים בשיטות רדיומטריות ופליאומגנטיות לגיל של 780 אלף שנה. הם מקושרים עם מצבורי מאובנים ממין נכחד של בבון ג'לדה, שככל הנראה היה חית הציד המועדפת על סתתי הכלים.
• גשר בנות יעקב, ישראל: באתר הארכאולוגי הסמוך, על שפת נהר הירדן, נמצאו כלים אשלים רבים, חלקם שרופים באש, מתוארכים בשיטות פליאומגנטיות לגיל של 780 אלף שנה (אותו תאריך היפוך מגנטי שנמצא באולורגסאלי). כלים אלו מקושרים עם מאובני פילים ויחמורים טבוחים, וכן דגים וסרטנים, ועם מספר שברי עצם של אדם ממין לא ברור, ככל הנראה הומו ארקטוס.
• בורי (Bori), הודו: אתר עשיר באבני-יד, דומות לאלה שנמצאו באפריקה ובעובדייה, המתוארכות בשיטות רדיומטריות אשלגן-ארגון לגיל של 670 אלף שנה. זהו האתר ההומיניני העתיק ביותר בהודו שניתן לתארך אותו בוודאות.
• טיגחניף (Tighenif), אלג'יריה, בעבר היה ידוע גם בשמו הצרפתי טרניפינה (Ternifine): מכלולים אשלים המתוארכים לגיל של 600 אלף עד 800 אלף שנה, מקושרים עם שלוש לסתות תחתונות של ארקטוס או היידלברגנסיס ומאובני חיות רבים.
• בוקסגרוב (Boxgrove), סוונסקום (Swanscombe), והוקסני (Hoxne): מספר אתרים סמוכים בדרום אנגליה, בהם נמצאו מספר גדול של כלים אשלים המקושרים עם מאובני חיות טבוחות ומספר עצמות אדם, ככל הנראה מן המין היידלברגנסיס, מתוארכים לגיל של כ-500 אלף שנה. בקלאקטון (Clacton On Sea) הסמוכה התגלתה תרבות כלי אבן שונה הקרויה תרבות קלאקטונית, שהקשר בינה לבין התרבות האשלית אינו ברור.
• הרי אטאפוורקה, צפון ספרד: אתר עשיר ביותר במאובני אדם קדום מן המינים היידלברגסיס והומו אנטקסטור. נמצאו בו גם כלים אשלים רבים המתוארכים בשיטת אורניום-תוריום לגיל עתיק מ-400 אלף שנה, ביניהם אבני יד גדולות ויפות במיוחד מאבן קוורציט אדומה.
• שנינגן (Schöningen), גרמניה: אתר ארכאולוגי הידוע בעיקר בשל חניתות העץ שהשתמרו בו, אך גם כלי-אבן אשלים רבים ומאובני חיות טבוחות המתוארכים לגיל של כ-400 אלף שנה.
• טרה אמאטה (Terra Amata), דרום צרפת, סמוך לניס: אתר שטח פתוח העשיר בכלים אשלים ממגוון טיפוסים, חלקם שרופים באש, ובמרבצי אפר מעגליים שפורשו ככירות עתיקות. הכלים השרופים מתוארכים בשיטת התרמולומינסנציה לגיל של 350 אלף עד 250 אלף שנה לפני זמננו.
• צפקה (Saffaqah) במחוז ריאד בערב הסעודית, האתר בו התגלו הכלים המאוחרים ביותר מן התרבות האשלית. הם תוארכו במספר שיטות תארוך לתקופה של כ-190 אלף שנה לפני זמננו^[3].

אתרי התרבות האשלית בארץ ישראל

 

מערת תנור

עובדייה

ג'לג'וליה

מחצבת רבדים

גשר בנות יעקב

במשך מרביתה של המאה ה-20, המכלולים האשלים המובהקים העתיקים ביותר היו ידועים מערוץ אולדובאי מתקופה של 1.4 עד 1.6 מיליון שנה לפני זמננו. בשנת 2011 התפרסם גילויים של כלים אשלים עתיקים אף יותר, המתוארכים לתקופה של 1.76 מיליון שנה לפני זמננו, לחופי אגם טורקאנה בקניה^[2]. תיארוכים אלו אמינים הודות לשכבות האפר הגעשי בטורקאנה ובאולדובאי, אשר מאפשרות שימוש נרחב בשיטות תיארוך רדיומטרי ארגון-ארגון ואשלגן-ארגון.

מאותה תקופה ומתקופות עתיקות יותר נמצאו באולדובאי גם כלים מן התרבות האולדובאית הפרימיטיבית. ממצאי המאובנים מראים שבאותה תקופה התקיימו במקביל באולדובאי, ובאתרים אחרים במזרח ודרום אפריקה, מיני האדם הומו ארקטוס (או במינוח אחר הומו ארגסטר), הומו הביליס והומו רודולפנסיס, וכן מספר מיני אוסטרלופיתקוס ופאראנתרופוס. ואולם בניגוד לשאר המינים האלו ארקטוס מופיע ברשומות המאובנים באותה תקופה שבה הופעת התרבות האשלית, ומכאן מקור הסברה המקובלת שהוא זה שפיתח אותה. על פי סברה זו, הגידול בנפח המוח אצל ארקטוס (כ-900 סמ"ק בממוצע בהשוואה ל-600 סמ"ק אצל הביליס ואף פחות מזה אצל האוסטרלופיתקנים) היה חיוני לייצור הכלים האשלים המתוחכמים יותר. למשל, ייתכן שההומינידים קטני המוח לא ניחנו ביכולת הקוגניטיבית לעבוד באופן שיטתי וזהיר על מנת להתקרב בהדרגה לעיצוב סטנדרטי אידיאלי שאותו ראו בעיני רוחם. על פי השערה מקובלת זו, הביליס ואולי גם האוסטרלופיתקנים הם אלו שהשתמשו באותה תקופה בתרבות האולדובאית. ברם, קשה לבדוק השערות מעין אלו משום שבאתרים בהם התקיימו יותר ממין אחד באותו זמן, רק לעיתים רחוקות מתגלים מאובנים הניתנים לזיהוי מוחלט של המין בצמידות מובהקת לכלים שלהם.

סיוע להשערה המקובלת ניתן למצוא במאובני אתר דמאניסי מגאורגיה, המסווגים כהומו ארקטוס מוקדם או כמין משלהם הומו גאורגיקוס. התיארוך שלהם הוא 1.75 מיליון שנה, ונפח המוח שלהם קטן משל ארקטוס. בהתאם לכך כלי האבן שנמצאו איתם הם אולדובאים ולא אשלים. לעומת זאת ליד תל עובדיה בישראל, אתר המתוארך לתקופה פחות עתיקה של 1.5 עד 1.2 מיליון שנה, נמצאו כבר כלים אשלים מובהקים בנוסף לכלים פרימיטיביים יותר.

מתקופת הפלייסטוקן התיכון מתגלים מכלולים אשלים באתרים רבים ברחבי העולם הישן, במקביל להתפשטותו של ארקטוס למקומות אלו. מכלול כלי האבן מאתר גשר בנות יעקב, למשל, המתוארך בשיטות פלאומגנטיות לתקופה של 780 אלף שנה לפני זמננו, הוא אשלי באופן מובהק. הצוות של הארכאולוגית נעמה גורן-ענבר מן האוניברסיטה העברית אף מצא באתר עדויות שהכלים חוממו באש על-מנת לשפר את תכונות הסיתות שלהם.

באתרי ארקטוס ממזרח-אסיה, לעומת זאת, כלי אבן בדרך-כלל אינם מראים תכונות מובהקות של התרבות האשלית, וקיים ויכוח בתחום הארכאולוגיה באיזו מידה הם מייצגים מסורות שהתפתחו מן המסורת האשלית או מסורות נפרדות לחלוטין. "קו מוביוס" (ששורטט לראשונה על ידי הארכאולוג האמריקני Hallam L. Movius) עובר בין צפון הודו למזרח אסיה ומתאר את הגבול שממערבו אבני יד הן נפוצות ממזרח לו הן נדירות מאוד. למרות זאת, אבני יד בטכניקה אשלית טיפוסית התגלו גם בכמה אתרים בסין ובקוריאה. לכן יש חוקרים המשערים שתרבויות כלי האבן של סין, כמו זו של אתר ג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵן, התפתחו באופן מקומי מן התרבות האשלית.

באיי דרום-מזרח אסיה נמצאו רק כלי אבן מעטים, והם השונים ביותר מכלי האבן של התרבות האשלית, לכן יש המשערים שמאובני ארקטוס מג'אווה מייצגים ענף שהיגר לשם מאפריקה עוד לפני פיתוח התרבות האשלית. חוקרים אחרים העלו את ההשערה שבתגובה לבעיות וצרכים מקומיים, אוכלוסיות ארקטוס מדרום-מזרח אסיה פיתחו טכנולוגיות שהחליפו כלי-אבן בכלים מחומרים מתכלים יותר, כמו כלי חזרן וכלים מצדף.

לקראת סופה של התקופה הפלאוליתית התחתונה, כ-200 אלף שנה לפני זמננו, כלים אשלים באפריקה, המזרח התיכון ואירופה הגיעו לשיא ההתפתחות שלהם. אף שטיפוסי הכלים עצמם כמעט ולא השתנו מן הטיפוסים הסטנדרטים של התעשייה האשלית התחתונה, טכניקת הסיתות שלהם הגיעה לרמה גבוהה של עידון ושכלול, ועשתה שימוש רב בשיטות מתקדמות, כמו מקבת רכה ואף סיתות באמצעות לחץ. מרבית הדוגמאות המרשימות של אבני יד גדולות מאוד וסימטריות להפליא, כמו אלו מאתר סן-אשל, הן מתקופה זו.

באירופה אבני יד מרשימות מסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה ואף מתחילת התקופה הפלאוליתית התיכונה סווגו לעיתים תחת המונח "תרבות מיקוקית" (Micoquian) על שם האתר לה-מיקוק במחוז דורדון, בצרפת. באירופה ובאפריקה חלק מאתרים אלו מקושרים עם מאובנים המסווגים כהומו היידלברגנסיס, הומו ספיינס "ארכאי" ו"קדם ניאנדרטלים". ואולם אפילו באתרים האשלים המובהקים ביותר מוצאים לעיתים גם כלים ברמת סיתות נמוכה, ואף כאלו האופייניים לתרבויות פרימיטיביות יותר.

התרבות האשלית נעלמה ברובה בתקופה הפלאוליתית התיכונה, עם התפשטות התרבות המוסטרית. מקובל לקשר שינוי זה עם הופעת האדם הניאנדרטלי באירופה ובמזרח התיכון, ועם הופעת המין האנושי המודרני הומו ספיינס באפריקה ובמזרח התיכון. במזרח התיכון שלב מעבר טיפוסי בין התרבות האשלית והמוסטרית היא התרבות האשלו-יברודית, על שם אתר יברוד בסוריה. במערת תנור בכרמל ניתן למצוא רצף של כלי אבן לאורך מאות אלפי שנים, העובר דרך התרבויות האשלית, היברודית והמוסטרית.

• כלי אבן
• אבן יד

• עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב, ירושלים, הוצאת אריאל, 2008, עמ' 70 - 81.

מדיה וקבצים בנושא התרבות האשלית בוויקישיתוף

• אתר מערת התנור (טבון) באוניברסיטת חיפה
• גלריית בשחר התרבות - מוצגי קבע באגף הארכאולוגיה של מוזיאון ישראל
• אתר מוזיאון האדם הקדמון במעיין ברוך
• אתר פרהיסטורי חשוב ונדיר בן כחצי מיליון שנה נחשף בג'לג'וליה שבשרון סרטון של רשות העתיקות, 7 בינואר 2018
• תגלית נדירה בארץ: שרידים מלפני חצי מיליון שנה, באתר nrg
• איתי בלומנטל, אתר פרהיסטורי בן חצי מיליון שנה נחשף בשרון, באתר ynet, 7 בינואר 2018
• אתר על הגן הארכאולוגי בסנט אשל, Cédric Larcher 1997 (בצרפתית)
• התרבות האשלית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

אתרי התרבות האשלית
אתרים בארץ ישראל	ג'לג'וליה • גשר בנות יעקב • מחצבת רבדים • מערת תנור • עובדייה
אתרים באירופה	בוקסגרוב • הוקסן • הרי אטאפוורקה • טרה אמאטה • סוונסקום • סן-אשל • שנינגן
אתרים באפריקה	אולורגסאלי • אגם טורקאנה • טיגחניף • לופה-אוקנדה • ערוץ אולדובאי • קוקיסלאי 4
אתרים באסיה	בורי

תרבויות פלאוליתיות ואפיפלאוליתיות בארץ ישראל
תרבויות התקופה הפלאוליתית התחתונה	התרבות האולדובאית (2,600,000–1,000,000) • התרבות האשלית (1,750,000–400,000) • התרבות האשלו־יברודית (400,000–220,000)
תרבויות התקופה הפלאוליתית התיכונה	התרבות המוסטרית (250,000–49,000)
תרבויות התקופה הפלאוליתית העליונה	התרבות האחמרית (45,000–25,000) • התרבות האוריניאקית (37,000–33,000) • התרבות העתליתית (35,000–33,000) • התרבות המשראקית (23,500–19,000)
תרבויות התקופה האפיפלאוליתית	התרבות הכבארית (24,000–18,000) • התרבות הכבארית הגאומטרית (18,000–15,000) • התרבות הנאטופית (15,000–11,700) • התרבות המושאבית (17,500–15,000) • התרבות הרמונית (17,500–11,700) • התרבות החריפאית (12,800–11,700)