PROFILPELAJAR.COM

החייאת בנה של האלמנה מנעים, מאת לוקאס קראנאך הצעיר, משנת 1569, בכנסיית העיר ויטנברג.

הקמתו מן המתים של בן האלמנה מנעים^[1], הוא אחד מן הנסים של ישו בבשורת לוקס. ישו הגיע לכפר נין במהלך טקס ההלוויה של בנה של אלמנה, והקים לתחיה מן המוות את בנה הצעיר (בשורת לוקס ז': 17-11).

הכפר נעים היום נין, (או ניין או נעין) הוא כפר ערבי-ישראלי הנמצא צפונית-מזרחית לעיר עפולה, בסמוך לקיבוץ דברת.

נס זה הוא הראשון מבין שלושת הנסים של ישו בבשורות הקנוניות שבהן הוא מקים מתים לתחיה. שני הנסים האחרים הם החייאתה של בת יאיר והחיאתו של לזרוס.

תיאור המעשה

למחרת נס ריפוי עבדו של שר המאה, יצא ישו מכפר נחום והלך עם רבים מתלמידיו ועוד המון עם רב לעבר הכפר נעים. כאשר קרב אל העיר ראה את תהלוכת הלווייתו של בנה של אלמנה מן העיר. כאבה ואבלה הכבד של האלמנה, שאבדה בנוסף לבעלה גם את בנה היחיד, נגע לליבו, ורחמיו נכמרו עליה. הוא אמר לה "אל תבכי", ניגש למיטה עליה הושכבה גופת הנער ונגע בה, ואמר אל הנער "קום". הנער התעורר לחיים והתחיל לדבר. ישו מסר את הבן החי לאמו. כל הנוכחים שצפו בנס הקמת הנער המת, התמלאו יראה, שיבחו את אלוהים ואמרו שנביא גדול קם בקרב עם ישראל. הנס הזה התפרסם ברחבי ארץ יהודה.

תיאור הנס בבשורת לוקס

בבשורת לוקס מתואר הנס כך:

11 וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּלֶךְ אֶל־עִיר וּשְׁמָהּ נָעִים וְרַבִּים מִתַּלְמִידָיו הֹלְכִים אִתּוֹ וַהֲמוֹן עַם רָב׃ 12 הוּא קָרַב אֶל־שַׁעַר הָעִיר וְהִנֵּה מוֹצִיאִים מֵת בֵּן יָחִיד לְאִמּוֹ וְהִיא אַלְמָנָה וְעִמָּהּ רַבִּים מֵעַם הָעִיר׃ 13 וְכִרְאוֹת אֹתָהּ הָאָדוֹן נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר לָהּ אַל־תִּבְכִּי׃ 14 וַיִּגַּשׁ וַיִּגַּע בַּמִּטָּה וַיַּעַמְדוּ הַנֹּשְׂאִים וַיֹּאמַר נַעַר אֹמֵר אֲנִי אֵלֶיךָ קוּמָה׃ 15 וַיִּתְעוֹדֵד הַמֵּת וַיָּחֶל לְדַבֵּר וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ׃ 16 וּרְעָדָה אָחֲזָה כֻלָּם וַיְשַׁבְּחוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיֹּאמְרוּ נָבִיא גָדוֹל קָם בְּקִרְבֵּנוּ וְהָאֱלֹהִים פָּקַד אֶת־עַמּוֹ׃ 17 וַיֵּצֵא הַדָּבָר הַזֶּה עָלָיו בְּכָל־יְהוּדָה וּבְכָל־הַכִּכָּר׃

— הבשורה על־פי לוקאס, פרק ז', פסוקים 11–17, בתרגום דליטש

פרשנות

קיימות שתי דוגמאות מן התנ"ך בהן התרחשה החייאת מתים:

הראשונה – החייאתו של בן האלמנה מצרפת, על ידי אליהו הנביא בתנ"ך (ספר מלכים א' פרק י"ז)^[2]. נס זה נתפס על ידי פרופסור פרד קראדוק (מרצה לשעבר לתאולוגיה באוניברסיטת אמורי בטנסי) כדגם לנס זה של ישו, שכן יש כמה מקבילות בפרטים.

השנייה – החייאתו של בן האשה משונם על ידי אלישע הנביא (ספר מלכים ב' פרק ד' 37-32)^[3] גם כן דומה, לרבות תגובת הנוכחים.

מיקומו של הכפר נעים (נין) קרוב מאוד לשונם, המזוהה עם סולם המודרני. סינקלייר פרגוסון (תאולוג וכומר סקוטי) מפנה את תשומת הלב לכך, שזו דוגמה לתבנית חוזרת ונשנית בתולדות הגאולה. הוא מסיק כי ישנו כאן חזרה על דפוס שבו:

"מגיעה למלואה בדמותו של ישו המשיח, הנביא הגדול, המרפא לא רק באמצעות סמכות שהואצלה עליו מאלוהים, אלא בסמכותו שלו, ללא סיוע בטקסים או בתפילות, בפשטות, תוך שימוש בדיבור ישיר. כזה הוא מושיעו של עם ישראל^[4].

האישה בסיפור התאלמנה מבעלה ואבדה גם את בנה היחיד, כך שלא נותר לה איש שיתמוך בה. ייתכן שאובדן בנה היחיד היה מותיר אותה תלויה בחסדיהם של קרובי משפחתה ושכנים^[5].

סיפור זה יחד עם הסיפור הקודם על נס ריפוי עבדו של שר המאה משמש מבוא להבטחה של ישו לשליחיו של יוחנן המטביל שהיה הכלוא באותה עת, שהוא אכן, "ההוא שעתיד לבוא" (לוקס ז: 19)^[6], שכן, "המתים קמים לתחיה" (לוקס ז': 22)^[7].

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקמתו מן המתים של בן האלמנה מנעים בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ "Paragraph 2. On the Third Day He Rose from the Dead". Catechism of the Catholic Church. נבדק ב-27 בפברואר 2020. 646 Christ's Resurrection was not a return to earthly life, as was the case with the raisings from the dead that he had performed before Easter: Jairus' daughter, the young man of Naim, Lazarus. These actions were miraculous events, but the persons miraculously raised returned by Jesus' power to ordinary earthly life. At some particular moment they would die again. Christ's Resurrection is essentially different. In his risen body he passes from the state of death to another life beyond time and space.{... {{cite web}}: (עזרה)}
^ יז וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָלָה, בֶּן-הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת; וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד, עַד אֲשֶׁר לֹא-נוֹתְרָה-בּוֹ נְשָׁמָה. יח וַתֹּאמֶר, אֶל-אֵלִיָּהוּ, מַה-לִּי וָלָךְ, אִישׁ הָאֱלֹהִים: בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת-עֲוֺנִי, וּלְהָמִית אֶת-בְּנִי. יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, תְּנִי-לִי אֶת-בְּנֵךְ; וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ, וַיַּעֲלֵהוּ אֶל-הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ, עַל-מִטָּתוֹ. כ וַיִּקְרָא אֶל-יְהוָה, וַיֹּאמַר: יְהוָה אֱלֹהָי--הֲגַם עַל-הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר-אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ, לְהָמִית אֶת-בְּנָהּ. כא וַיִּתְמֹדֵד עַל-הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּקְרָא אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר: יְהוָה אֱלֹהָי, תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ-הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל-קִרְבּוֹ. כב וַיִּשְׁמַע יְהוָה, בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ; וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ-הַיֶּלֶד עַל-קִרְבּוֹ, וַיֶּחִי. כג וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַיֹּרִדֵהוּ מִן-הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה, וַיִּתְּנֵהוּ, לְאִמּוֹ; וַיֹּאמֶר, אֵלִיָּהוּ, רְאִי, חַי בְּנֵךְ. כד וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-אֵלִיָּהוּ, עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה; וּדְבַר-יְהוָה בְּפִיךָ, אֱמֶת.
^ לב וַיָּבֹא אֱלִישָׁע, הַבָּיְתָה; וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת, מֻשְׁכָּב עַל-מִטָּתוֹ. לג וַיָּבֹא, וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם; וַיִּתְפַּלֵּל, אֶל-יְהוָה. לד וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל-הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו, וַיִּגְהַר, עָלָיו; וַיָּחָם, בְּשַׂר הַיָּלֶד. לה וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיַּעַל, וַיִּגְהַר עָלָיו; וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו. לו וַיִּקְרָא אֶל-גֵּיחֲזִי, וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל-הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת, וַיִּקְרָאֶהָ, וַתָּבֹא אֵלָיו; וַיֹּאמֶר, שְׂאִי בְנֵךְ. לז וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל-רַגְלָיו, וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה; וַתִּשָּׂא אֶת-בְּנָהּ, וַתֵּצֵא.
^ Ferguson, page 13.
^ Sizer, Peter. "The Widow of Nain", Orthodox Research Institute, November, 1999
^ וַיִּקְרָא אֵלָיו יוֹחָנָן שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו וַיִּשְׁלָחֵם אֶל־יֵשׁוּעַ לֵאמֹר לוֹ הַאַתָּה הוּא הַבָּא אִם־נְחַכֶּה לְאַחֵר׃
^ וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ וְהַגִּידוּ לְיוֹחָנָן אֵת אֲשֶׁר רְאִיתֶם וַאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עִוְרִים רֹאִים וּפִסְחִים מְהַלְּכִים וּמְצֹרָעִים מְטֹהָרִים וְחֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים וּמֵתִים קָמִים וַעֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים׃