עבור כנסיות פונדמנטליסטיות, אוונגליסטיות ומסורתיות, המייחסות משמעות מילולית לכתבי הקודש, הנסים הללו הם בבחינת אירועים היסטוריים שהתרחשו בפועל[4][5][6]. עבור כנסיות ליברליות, הנסים הללו מהווים סיפורים בעלי משמעות מטפורית בלבד.[7].
סוגים ומניעים
ברוב המקרים פרשנים נוצרים מקשרים כל אחד מן נסים ללימוד מסוים, המשקף מסר מסוים של ישו[8].
בחיבור "הנסים של ישו" מתאר הפרשן ה. ואן דר לוס שתי קטגוריות עיקריות של נסים המיוחסות לישו: הללו שהשפיעו על בני אדם, כגון, העיוור מבית-ציידה ונקראים "נסי ריפוי", וכאלה שיש בהם משום "שליטה על הטבע", למשל הליכה על מים. שלושה סוגי נסי הריפוי שתוארו הם: נסים שבהם נרפאו מחלות, נסים שבהם בוצע גירוש שדיםונסים שבהם בוצעה החייאה מן המתים . קארל בארת' ציין כי בין הנסים הללו, נס ההשתנות של ישו, הוא ייחודי בכך שהנס קורה לישו עצמו[9]. גם נס עלייתו של ישו לשמים הוא נס ייחודי שלא התרחש כתוצאה מפעולה של ישו עצמו, אלא שהוא נישא השמימה בעננים, בגבורת אלוהים[10].
לדברי קרייג בלומברג, קיים מאפיין משותף אחד בין כל הנסים שביצע ישו בתיאורי הבשורה וזה שהוא העניק אותם ברוב חסדו, חינם אין כסף, ומעולם לא ביקש ואף לא קיבל בשום צורה תמורה לביצוע הנסים, לרבות עבור נסי הריפוי שלו, שלא כמו רבים מן המרפאים למיניהם, כולל הכוהנים גדולים בתקופתו, שחייבו קבלת תמורה מהללו שנרפאו על ידם. בבשורת מתי י: 8 ציווה ישו על תלמידיו לרפא חולים ללא כל תמורה באומרו: "רִפְאוּ אֵת הַחוֹלִים טַהֲרוּ אֵת הַמְּצֹורָעִים הָקִימוּ אֵת הַמֵּתִים וְאֵת הַשֵׁדִים גָּרֵשׁוּ, חִנָּם לְקַחְתֶּם חִנָּם תִּתֵּנוּ"[11]. יתר על כן הוא מעולם לא ייחס את מעשי הנסים לעצמו, אלא לגבורה ששרתה עליו מלמעלה - מאביו שבשמיים[11].
לא תמיד ברור בוודאות שכאשר נס מסוים מתואר בשתי בשורות או יותר, התיאורים מתייחסים לאותו אירוע. לדוגמה, במהלך ריפוי עבדו של שר המאה, בבשורת מתי ח: 13-5, ובבשורת לוקס ז: 10-1 מסופר כיצד ריפא ישו את עבדו של שר המאה (הסנטוריון) הרומי בכפר נחום. בבשורת יוחנן ד: 54-46, ישנו תיאור דומה של נס הריפוי בכפר נחום, אך הוא מתואר שם באופן שונה במקצת, היות שמסופר שם כי היה זה בנו של פקיד מלכותי שנרפא מרחוק.
נסי ריפוי
קבוצת הנסים הגדולה ביותר המוזכרות בברית החדשה כוללת נסי ריפוי. הבשורות מספרות על הנס באופן השונה בכמות הפרטים הניתנים לכל נס, לפעמים מרפא ישו תוך כדי דיבור פשוט, פעמים אחרות הוא מבצע דבר מה, כמו הנחת ידיים או יריקה ויצירת טיט תוך עירוב רוק עם עפר. בדרך כלל נזכרים נסי הריפוי בבשורות הסינופטיות אך לא בבשורת יוחנן.
נסי ריפוי עיוורים
הבשורות הקנוניות מתארות מספר נסי ריפוי עיוורים שביצע ישו. המוקדם ביותר הוא סיפור ריפויו של העיוור בבית צידהבבשורת מרקוס. בבשורת מרקוס קיים גם תיאור של ריפוי של אדם בשם ברטימי, שבוצע בשעה שישו עוזב את יריחו. בבשורת מתי קיים תיאור פשוט יותר שמתבסס עליו במידת מה, כאשר שני עיוורים, ששמם לא מוזכר, במקום הסיפור על עיוור אחד. ("הכפלה" מסוג זה אופיינית למתי בהשוואה לטקסטים בבשורת מרקוס) גרסה זו שונה במקצת בכל שהסיפור מתרחש בגליל, ובמיקום מוקדם יותר בסיפור[12] . בבשורת לוקס הסיפור על ישו המרפא עיוור ללא שם, אך מעביר את האירוע בזמן ומקום כאשר ישו מגיע ליריחו[13][14] (מתי כ: 34-29, מרקוס י: 52-46, לוקס יח: 43-35)
בבשורת יוחנן מתואר אירוע שבו ישו מרפא עיוור מלידה, במהלך חג הסוכות, כחצי שנה לפני צליבתו. ישו מערבב רוק עם עפר כדי ליצור תערובת טיט אותה הוא מורח על עיניו של האיש. הוא מבקש מהאיש לשטוף את עיניו בבריכת השילוח. כאשר אותו עיוור עושה זאת הוא מסוגל לראות. כשנשאל ישו על ידי תלמידיו האם הגורם לעיוורונו היו חטאי אביו או אמו של האיש, עונה ישו כי אף לא אחד מהם [יוחנן ט: 12-1].
סיפור שבו מרפא ישו מצורע מופיע במרקוס א: 45-40, במתי ח: 4-1, בלוקס ה: 16-12. לאחר שריפא את האיש הוא מורה לו לבוא למקדשולהקריב את הקרבנות שעליהם צוו בני ישראל ככתוב בספר דברים ובתורת הקרבנות והכוהנים. כמו כן אסר ישו גם על המצורע שנרפא שלא יספר לאיש מי הוא זה שריפא אותו. אך האיש לא ציית לכך, תוך שהוא מכריז ברבים על נס ריפויו ומגביר בכך את פרסומו ותהילתו של ישו. ולאחר מכן נדד ישו למקומות שוממים, אך גם לשם עקבו אחריו חסידיו.
בפרק יז שבבשורת לוקס פסוקים 11–19, שולח ישו בהיותו בדרכו לירושלים, עשרה מצורעים שביקשו ממנו שירפא אותם מצרעתם, לכוהנים בירושלים. בהיותם בדרך, כשהם הולכים על פי הנחיית ישו, נרפאו כולם מצרעתם. אך רק אחד מהם, שומרוני, חוזר לישו להודות לו, ולהלל ולשבח את אלוהים על ריפויו.
נס ריפוי המשותק מכפר נחום מופיע במתי ט: 8-1, מרקוס ב: 12-1 ובלוקס ה: 26-17. הבשורות הסינופטיות קובעות כי המשותק הובא אל ישו על מחצלת; ישו אמר לו לקום וללכת, וכך גם עשה האיש. כמו כן אמר ישו לאיש כי חטאיו נסלחו לו, מה שהכעיס את הפרושים שנכחו שם, כיוון שלתפיסתם רק אלוהים יכול לסלוח חטאים. הסיפור מתאר כיצד מגיב ישו לכעסם בכך ששאל אותם: האם קל יותר לומר למישהו שחטאיו נסלחו, או לומר לאיש המשותק לקום וללכת. בבשורות של מרקוס ולוקס מתואר כי ישו היה באותה עת באחד מן הבתים, וכי חבריו של המשותק נאלצו להוריד אותו דרך פתח שפתחו בין הרעפים בגג, בגלל ההמונים שצבאו וחסמו את הכניסה דרך הדלת.
נס ריפוי המשותקמבית חסדא, נס דומה מתואר בבשורת יוחנן כ"ריפוי המשותק מבית חסדא" [יוחנן ה: 18-1] ומתרחשת בברכת בית חסדא . גם בריפוי זה אומר ישו לאיש המשותק שנרפא לקחת את מחצלתו וללכת [יוחנן ה: 18-1] [ מתי יב: 9- 13].
נסי ריפוי נשים
נס ריפוי האישה זבת הדם שנים רבות מופיעה במרקוס ה' 21–43, מתי ט: 26-18, ולוקס ח: 56-40. יחד עם הנס הקמתה של בת יאיר מן המתים. בבשורות נאמר כי במהלך הכניסה לביתו של יאיר פנתה אל ישו אישה שדממה במשך 12 שנים, וכי היא נגעה בכנפי בגדו של ישו (בציצית) והיא נרפאה מיד. ישו הסתובב באומרו שחש כי גבורה יצאה ממנו, האישה התוודתה בפניו שזו היא שנגעה בו, ישו אמר לה "בתי, אמונתך הושיעה לך, לכי לשלום".
נס ריפוי חמותו שמעון כיפא (פטרוס). ישו ריפא את חמותו של שמעון בכפר נחום. כל הבשורות הסינופטיות מתארות את ישו כמרפא את חמותו של שמעון כיפא (פטרוס) כאשר ביקר בביתו של שמעון בכפר נחום, בערך בתקופה שבה גייס ישו את שמעון כיפא כשליח (בבשורת מרקוס מופיע אותו תיאור בדיוק לאחר שקרא לשמעון לשירותו, בעוד שבבשורת לוקס האירוע מופיע ממש לפני הקריאה לשירות). הבשורות הסינופטיות רומזות כי נס זה גרם לרבים אחרים לחפש אחר ישו.
נס ריפוי האישה הכפופה. ישו המרפא אישה שלא יכלה לעמוד זקוף מופיע בבשורת לוקס יג: 17-10. תוך כדי כך שהוא לימד בבית כנסת בשבת, ריפא ישו אישה שהייתה נכה בשל רוח טומאה שגרמה לנכותה במשך שמונה עשרה שנים ולא הייתה מסוגלת לעמוד זקוף.
נסי ריפוי אחרים
ריפוי גבר שגופו צבה ממים (ככל הנראה מיימת) מתואר בבשורת לוקס יד: 6-1. בנס זה, ריפא ישו גבר שהייתה לו בצקת בגופו, בביתו של פרוש נכבד, ביום השבת. ישו הצדיק את עצם מעשה הריפוי ביום השבת בכך ששאל את הנוכחים: "האם לאחד מכם שיש לו ילד, או שור, שנפל לבאר ביום השבת, האם לא יתאמץ למשוך אותו החוצה אותו מיד?"
נס ריפוי האיש בעל היד היבשה, בבשורות הסינופטיות (מתי יב: 13-9, מרקוס ג: 6-1 ולוקס ו: 11-6) תועד כי ישו נכנס לבית כנסת בשבת, ומצא שם באדם בעל יד יבשה (משותקת ככל הנראה), ישו ריפא אותו, לאחר שאתגר את הנוכחים שיחליטו מה הדין בשבת באשר לריפוי חולים - האם חשוב לעשות את טוב או לעשות את הרע, להציל חיים או להמית. גרסת בשורת מרקוס מוסיפה כי הדבר הכעיס את הפרושים עד כדי כך שהם התחילו להרהר בהוצאתו להורג של ישו.
נס ריפוי החירש ואילם מדקאפוליס מופיע רק בבשורת מרקוס [ז: 37-31]. הבשורה מתארת שישו הלך לדקפוליס ומביאים אליו לשם אדם שהיה חירש ואילם, הוא ריפא אותו. באופן מפורט יותר, ישו נגע ישו תחילה באוזניו של האיש, נגע בלשונו לאחר שירק, ואז אמר "איפתח!" (כך במקור היווני), שזה או שיבוש של הציווי בעברית "היפתח" או שזו מילה ארמית שמשמעותה גם היפתח.
נס ריפויו אוזנו של עבד הכוהן הגדול מלכוס, שהיה בין שליחי הכוהן הגדול לאסור את ישו, היה הנס האחרון של ישו לפני צליבתו, מותו ותחייתו מהמתים. שמעון כיפא (פטרוס) כרת את אוזנו של משרתו של הכהן הגדול, מלכוס, במהלך מעצרו של ישו בגן גת שמנה על ידי שליחי הכוהן הגדול. ישו אחז באוזנו הפצועה של מלכוס וכך ריפא אותו והחזיר לו את אוזנו בריאה ושלמה.
נס ריפוי עבדו של שר המאה מדווח בבשורות מתי ח: 13-5 ולוקס ז: 10-1. שתי הבשורות הללו מספרות כיצד ישו ריפא את עבדו של שר מאה, מפקד צבאי רומי בכפר נחום. ביוחנן ד: 54-46 קיים תיאור דומה בכפר נחום, אך שם מסופר כי החולה שישו ריפא מרחוק היה בנו של פקיד מלכותי.
נסי ריפוים של רבים בארץ גינסר מופיע במתי יד: 36-34 ומרקוס ו: 56-53. כאשר ישו עובר דרך גינוסר וכל מי שנגע בכנף בגדו נרפא. בבשורת מתי ט: 36-35 מדווח גם כי לאחר הנס של ישו שגרש שד מאדם אילם, עבר ישו בכל הערים והכפרים, לימד בבתי הכנסת שלהם, ובישר את בשורת מלכות אלוהים תוך ריפוי כל מדווה ומחלה.
נסי גירוש שדים
על פי שלוש הבשורות הסינופטיות, ישו ביצע נסי גירוש שדים רבים. אירועים אלה אינם מוזכרים בבשורת יוחנן ונראה לכאורה שנסים אלה הוחרגו משום שיקולים תאולוגיים[15].
הבשורות הסינופטיות כוללות תיעוד של שבעה נסי גרוש שדים עיקריים שבהן מצויים פרטים, ומוטמע בהן לימוד ספציפי, והן:
נס גירוש שד בבית הכנסת בכפר נחום, שם ישו מגרש רוח טמאה שזועקת "אֲהָהּ מָה־לָּנוּ וָלָךְ יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי לְהַאֲבִידֵנוּ בָאתָ יְדַעְתִּיךָ מִי אַתָּה קְדוֹשׁ הָאֱלֹהִים׃ (מרקוס א: 28-21, לוקס ד: 37-31)".
נסגירוש שדים מהאיש מארץ הגדריים, או "נס החזירים" מתואר בבשורות הסינופטיות (במרקוס ה: 20-1, במתי ח: 34-24, בלוקס ח: 39-26). ישו מגרש שדים רבים מאדם אחוז בשדים (בבשורת מתי מדובר על שני אחוזי שדים). כאשר ישוע שואל לשמו של השד (גילוי שמו של השד ה"פולש" היה כלי רב חשיבות לצורך גירוש השדים)[16], הוא מקבל את התשובה "וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לִגְיוֹן שְׁמִי כִּי־רַבִּים אֲנָחְנוּ". כאשר השדים ביקשו שיגורשו לקבוצת חזירים סמוכה במקום להישלח הרחק משם, ישוע מאשר, אך החזירים אז שועטים לעבר אגם הכנרת וטובעים בו.
נס גירוש שדים מבתה של האישה הכנענית (מצור-צידון) מופיע במתי טו: 21-28 ובמרקוס ז: 24-30. אישה נוכריה מבקשת מישו לרפא את בתה, אך ישו מסרב באומרו " לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל־הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל ". האישה מתעקשת ואומרת כי "כֵּן אֲדֹנִי אֶפֶס כִּי־גַם־צְעִירֵי הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ מִן־הַפֵּרוּרִים הַנֹּפְלִים מֵעַל־שֻׁלְחַן אֲדֹנֵיהֶם". בתגובה משיב לה ישו: "אִשָׁה רַבָּה אֱמוּנָתֵךְ יְהִי־לָךְ כִּרְצוֹנֵךְ וַתֵּרָפֵא בִתָּהּ מִן־הַשָׁעָה הַהִיא."
נס גירוש שד מעיוור ואילם שהובא בפני ישו, מופיע במתי יב: 32-22, מרקוס ג: 30-20, לוקס יא: 23-14. ישוע מרפא אדם אחוז שדים שהיה עיוור ואילם. המון העם שהיה נוכח שאל "הֲכִי זֶה בֶן־דָּוִד?"
נס גירוש שד מילד אילם אחוז שד מופיע במתי יז: 21-14, מרקוס ט: 29-14 ולוקס ט: 49-37. ילד אחוז שד מובא בפני ישו. נאמר לו שכל אימת שהשד תוקף אותו, קצף יוצא מפי הילד, שיניו נוקשות, גופו מתקשח והוא נופל באופן בלתי רצוני למים ולאש. תלמידיו של ישו לא יכלו לגרש את השד, וישוע מגנה את האנשים על חוסר אמונתם, אך כאשר אבי הילד שואל את ישו האם הוא יכול לרפא את הנער, הוא משיב "אִם־תּוּכַל אָמָרְתָּ? כֹּל יוּכַל הַמַּאֲמִין׃" האב אומר לו אז שהוא מאמין, ישו גוער ברוח שמרפה מהילד והוא נרפא.
נס גירוש השדים בשעת השקיעה מופיע בבשורות הסינופטיות מיד לאחר שריפא את חמותו של שמעון פטרוס, בבשורות מתי ח: 17-16, מרקוס א: 34-32, ולוקס ד: 41-40. בנס זה מרפא ישו אנשים ומגרש מאחרים שדים.
נס גרוש שד מאילם מופיע במתי ט: 34-32 מיד בעקבות סיפור הנס של ישו שריפא שני עיוורים. גבר אחוז שדים ולא יכול היה לדבר מובא לפני ישו, המגרש את השד, והאיש מסוגל לדבר.
ישנם גם אזכורים קצרים של גירושי שדים אחרים, למשל:
נס גירוש שבעה שדים ממרים המגדלית. (לוקס ח:2, מרקוס טז:9). כמו כן ישו המשיך לגרש שדים למרות שהורדוס אנטיפס ביקש להורגו (לוקס יג: 32-31).
נס הקמתה של בת יאיר מן המתים. [מרקוס ה: 43-21] יאיר, אחד מראשי בית כנסת, מבקש ומתחנן בפני ישו לבוא ולרפא את בתו, אך בעוד ישו בדרך, נאמר ליאיר כי בתו נפטרה וכי אל לו להמשיך להטריח את "המורה" - ישו. ישו אומר ליאיר, אל תירא רק האמן. לאבלים בבית יאיר אומר ישו שהיא רק ישנה, והוא אחז בידה ואמר ומעיר אותה מן המתים כאשר הוא אומר לה "טַלְיְתָא קוּמִי!".
נס הקמתו מן המתים של בן האלמנה, נער הצעיר, בן יחיד לאמו האלמנה מהעיר נעים נפטר. [ לוקס ז: 17-11 ] הנער מובא לקבורה והאלמנה מתאבלת ובוכה. ישו רואה אותה, ורחמיו נכמרו עליה, הוא אומר לה אל תבכי. ישו ניגש לארון הקבורה ואומר לנער המת "נַעַר אֹמֵר אֲנִי אֵלֶיךָ קוּמָה" והנער קם ומתחיל לדבר.
נס הקמתו מן המתים של לעזר מבית-היני. [ יוחנן יא: 44-1 ] לעזר יחד עם אחיותיו מרים ומרתה היו מכרים וידידים קרובים לישו. לעזר חלה ומת ובמשך ארבעה ימים כבר היה קבור בקברו. ישו מגיע לבית האבל ומשיב את לעזר לחיים, כאשר ישו קורא אליו ומצווה עליו בקול גדול " לַעְזָר קוּם צֵא". לעזר המת קם מהמתים יוצא חי מתוך הקבר.
נסי שליטה על הטבע
הבשורות כוללות תיאורי שמונה נסים, לפני תחיות מתים, הנוגעים לגבורתו של ישו על הטבע:
נס הפיכת מים ליין במשתה חתונה בכפר קנה בגליל, כאשר למארח נגמר היין, משרתי המארח ממלאים כדים במים על פי מצוותו של ישו. נלקחת דגימה מתוך הכד המלא מים ומובאת לאדון המשתה שמכריז שהיין המצוי בכד ממנו נלקחה הדגימה הוא היין הטוב ביותר של המשתה (בשורת יוחנן ב: 11-1).
נס הלחם והדגים - ישו, התפלל לאלוהים תוך שהוא משתמש במעט כיכרות לחם וכמה דגים, מאכיל בהם אלפי גברים, יחד עם מספר לא מוגדר של נשים וילדים. לאחר האכלה זו נותרים עדיין שאריות של מזון שמילאו סלים אחדים (מתי יד: 21-13, מרקוס ו: 44-31, לוקס ט: 17-12 ויוחנן ו: 14-1).
ישו ההולך על המים - ישו שלח את תלמידיו בסירה על הכנרת לעבר הצד השני של הכינר בעוד הוא נשאר, ואז בעוד סערה מתרחשת והתלמידים מתקשים להגיע לגדה השנייה הם רואים את ישו מתהלך על פני המים (מתי יד: 33-22, מרקוס ו: 51-45, יוחנן ו: 21-15).
נס ההשתנות - ישו עלה על הר גבוה יחד עם שלושה מתלמידיו (שמעון כיפא, יוחנן ויעקב). תוך כדי כך שונה מראהו לעיניהם ופניו קרנו כשמש ונגלו לעיניהם הנביאים משה ואליהו שהופיע לידו ודברו עמו. ענן אור הצל עליהם והם שמעו קול מתוכו האומר " זֶה־בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר רָצִיתִי בוֹ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן׃" (מתי יז: 8-1, מרקוס ט: 8-2, לוקס ט: 36-28 האיגרת השנייה לפטרוס א: 18-16)[17].
נס הרגעת הסערה - במהלך שיט באוניה על הכנרת פרצה סערה גדולה, ישו ישן, התלמידים העירו אותו בחרדה ובקשו שיציל אותם. ישו נזף בסערה וגרם לה להירגע, וגם נזף בתלמידים על חוסר אמונתם (מתי ח: 27-23, מרקוס ד: 41-35, לוקס ח: 25-22).
נס המטבע בפי הדג - גבאי מחצית שקל באו לשמעון כיפא ובקשו את מחצית השקל מישו, ישו שולח את שמעון כיפא לים להשליך חכה, למצוא דג שבתוכו מטבע שיכסה את המס עבור שניהם (מתי יז: 27-24).
נס הקללה על עץ התאנה -בבקר בדרך למקדש קילל ישו עץ תאנה משום שלא מצא בה פרי. בערבו של אותו יום, שבו הוא ותלמידיו ומצאו שעץ התאנה שקולל התייבש וכמש לחלוטין. (מרקוס יא: 14-12 ו-20–25, מתי כא: 22-18).
נסים שנעשו לאחר תקומתו של ישו מן המתים
נס לכידת 153 דגים - נס הדומה לנס לכידת שלל הדגים הגדול, כדי להבדילו מסיפור דומה בלוקס, מתועד בבשורת יוחנן כא 3–12. הנס הזה מתרחש לאחר קומו מן המתים של ישו. התלמידים יוצאים לדיג לא מוצלח, ישו יושב על חוף וקורא להם להשליך את המכמורת מימין לסירה והמכמורת אכן מתמלאת בשלל דגים רב, 153 דגים.
נסי הופעה והיעלמות - בנוסף על כך הופיע ישו לנגד עיני התלמידים באופן פלאי במספר רב של פעמים ושוב נעלם, מבלי שנכנס דרך הדלת או הגיע בדרך רגילה.
נס שנעשה על ישו בידי שמיים
נס עליית ישו השמימה - לאחר תום תקופה של ארבעים יום מתקומתו מן המתים כאשר שהה עם התלמידים, יום אחד על הר הזיתים נישא ישו עם ענני השמים ומלאכים לעבר השמים לשבת לימין הגבורה.
מרקוס טז: 19, לוקס כד: 51-50, מעשי השליחים א: 11-9
רשימת הנסים בכתבים שמחוץ לברית החדשה
סיפורים על נסים שעשה ישו מצויים גם מחוץ לכתבי הברית החדשה. הם מאוחרים יותר, טקסטים מן המאה השנייה, שנקראו בשורות אפוקריפיות על ילדותו של ישו. בשורות אלה מספרות על נסים שעשה ישו במהלך ילדותו. רוב המלומדים הנוצרים, כולל מרבית אבות הכנסייה, דוחים בשורות אלה כגנוסטיות או ככופרות, ולא מתייחסים אליהם כאל בשורות אותנטיות.
נסים שביצע ישו מוזכרים בשני חלקים בקוראן (סורא 3:49 ו- סורא 5: 110) בכתב מודגש אך עם מעט מאוד פרטים או הערות[18].
הגדרה ופרשנויות
רקע תרבותי
האמונה בנסים אינה דבר חדש או ייחודי לתקופת ישו. גם בעולם הקדום האלילי האמינו בנסים. ידוע שחרטומי מצרים ידעו לעשות גם הם נסים המתועדים בספר שמות. לא כל שכן התנ"ך כולו מלא בתיעוד של אותות מופתים ונסים. אלוהים עשה ביד משה ואהרן נסים גדולים במצרים ובמהלך הנדודים במדבר. גם בידי יהושע עשה אלוהים נסים. אליהו הנביא הוריד אש מן השמים, גרם לבצורת במשך 3.5 שנים, הקים לתחייה את בן האלמנה הכנענית. אלישע הנביא ריפא מצורעים והחיה את בן האישה השונמית מהמתים[19] .
אפולוניוס איש טיאנה מהמאה הראשונה: אפולוניוס שהיה ידוע במעשי הניסים אשר בוצעו לכאורה ללא הסבר הגיוני, ויצרו רושם רב בקרב האוכלוסייה ההלניסטית אשר נהרה אחריו. אף שתיעוד הנסים שלו התרחשו לאחר תקופת חייו של ישו, הם שימשו על ידי מתנגדי ישו והנצרות במאה השלישית לטעון כי ישו אינו יחיד סגולה בנושא הנסים. יוסביוס מקיסריה יצא חוצץ בהרחבה נגד טיעונים אלה[20].
פרשנות נוצרית מסורתית
מרבית הנוצרים המסורתיים מאמינים כי ניסיו של ישוע היו אירועים היסטוריים וכי פועליו המופלאים היוו חלק חשוב במסכת חייו, והעידו על היותו שליח אלוהים האותנטי ניחן בתכונות ייחודיות שהיו נחלתו בלבד עם קרבה מיוחדת לאלוהים. ישו כאדם מיוחד, כמשיח וכבן אלוהים.[21] סבלו חייו ומותו ככל האדם, עייפות רעב, כאב ומוות כעדות לאנושיותו, וניסים, חכמה אלוהית וסגולות טמירות כעדות להיות בן אלוהים הנבחר[22][23][24].
פרשנים נוצריים רואים בנסיו שנעשו על ידי ישו לא רק כמעשי גבורה פלאיים ומעשים של שליטה על טבעית, אלא גם כמעשים של חסד, אהבה ורחמים, שלא מבוצעים מתוך מגמה להפגנת עצמה, אלא מתוך הפגנת חמלה כלפי האנושות הסובלת והנאנקת תחת המשא הכבד של החטא[21][25]. לדעתם יש מסר בכל נס, שטומן בחובו הבנה, לקח ולימוד ייחודי[26].
מכיוון שעל פי בשורת יוחנן כ' 30, לא ניתן לספר את כל הנסים שביצע ישו, בשל ריבוים וכמותם הרבה, קובעת האנציקלופדיה הקתולית כי הנסים שהוצגו בבשורות נבחרו מסיבה כפולה: ראשית, לשם הדגשת תהילת האלוהים, ושנית בזכות ערכם כעדות ראייתית. ישוע התייחס ל"נסים שביצע "כעדות להיותו שליח האלוהים, וביוחנן ה' 36 הוא מכריז כי לנסיו יש ערך של עדות גדולה יותר מעדותו של יוחנן המטביל[21].
לפי פרשנויות נוצריות, הנסים היוו כלי למסר של ישו לא פחות מאשר דברו. רבים מדגישים את חשיבות האמונה, למשל בטיהור עשרת המצורעים. [ לוקס: י"ז 19 ] ישו לא אמר: "בכוחי נושעת", אלא אמר[28][29]:
באופן דומה, בנס ההליכה על המים, השליח שמעון פטרוס לומד לקח חשוב על אמונה בכך שכאשר אמונתו מתערערת לרגע והוא מתחיל לשקוע במים. [מתי י"ד: 36-34 ][30].
סופרים נוצרים דנו באריכות בנסיו של ישו והקצו מניעים ספציפיים לכל נס, למשל, הסופרים פנטקוסט ודנילסון מציעים כי נס ההליכה על המים מתרכז על מערכת היחסים של ישו עם השליחים שלו ולא על פחדם מפני הסופה או הנס עצמו. כמו כן הנס תוכנן במיוחד על ידי ישו על מנת ללמד את השליחים שכאשר הם נתקלים במכשולים עליהם להסתמך בראש ובראשונה על האמונה שלהם בו[31].
הסופרים דוניו והרינגטון טוענים כי נס בתו של יאיר מלמד כי אמונה כפי שהיא מגולמת באישה המדממת יכולה להתקיים במצבים בנחשבים כחסרי סיכוי לכאורה, וכי באמצעות אמונה ניתן להשיג ריפוי, בכך שכאשר האישה נרפאת, אומר לה ישו "אמונתך הושיעה אותך" - במילים אחרות: "בגלל האמונה החזקה שלך נרפאת"[32].
הנצרות הליברלית
נוצרים ליברלים מדגישים פחות את אירועים המופלאים הקשורים לחייו של ישו מאשר על תורתו. המאמץ להרחיק יסודות של אמונות טפלות לכאורה מהאמונה הנוצרית מיוחס לנוצרים רפורמיסטים אינטלקטואליים כמו ארסמוסוהדאיסטים במאות ה-15 עד 17[33] . במאה ה-19, נוצרים ליברליים המזוהים בעצמם שאפו לרומם את תורתו ההומנית של ישו כסטנדרט לתרבות עולמית המשוחררת ממסורות תרבותיות ומעקבות של אלילות ואמונה בעל טבעי[34] . הוויכוח בשאלה האם אמונה בנסים היא אמונה טפלה או חיונית לקבלת האלוהות של ישו, היוותה משבר בתוך הכנסייה של המאה ה-19, אשר בעבורה חיפשו פשרות תאולוגיות[35].
הניסיונות להסביר נסים באמצעות הסבר מדעי או רציונלי היו נלעגים עוד בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים[36]. האמונה באותנטיות של הנסים הייתה אחד מחמשת אבני יסוד שהוגדרו בשנת 1910 על ידי הכנסייה הפרסביטריאנית בארצות הברית של אמריקה, והמשמשים להבחין בין מאמינים אמתיים לבין מה שהם רואים כאנשי אמונה לכאורה, כוזבים, כמו "נוצרים מלומדים", או "ונוצרים ליברלים"[37].
נוצרים ליברלים של היום עשויים להעדיף לכנול את נסיו של ישו כסיפורים מטפוריים להבנת כוחו של אלוהים[38]. לא כל התאולוגים בעלי נטיות ליברליות דוחים את האפשרות לקיומם של נסים, אך עשויים לדחות את הפולמיזם (השקפות שמועברות באמצעות טענות תקיפות שלא מוכנות לקבל ביקורת נגדית) שכרוך בהכחשתם או באישורם[39].
השקפות לא דתיות
הפילוסוף הסקוטי דייוויד הום פרסם מסה רבת השפעה על נסים בספרו "חקירה בדבר ההבנה האנושית" (1748) ובו טען כי כל עדות לנסים נשללת על ידי האפשרות שמי שתיאר אותם מרמה את עצמו או אחרים:
"מכיוון שהפרות האמת נפוצות יותר בעדויות הנוגעת לנסים דתיים, מאשר באלו הנוגעת לכל עניין אחר; דבר זה צריך להפחית מאוד מסמכות העדות הזו, ולגרום לנו להחליט שבאופן כללי, שלעולם לא נעניק להם כל תשומת לב, על כל היומרה המפוקפקת שהיא אמורה לספק."[40].
בארט ארמן קובע כי מה שמאפשר את קיום המדע הוא הנחת האחידות של חוקי הטבע, אך בהתחשב בכך שנסים הם מעצם הגדרתם אירועים הנוגדים את אופן פעולתו הרגיל של הטבע, ההיסטוריונים אינם מסוגלים למעשה לאשר או להפריך את הדיווחים על נסיו של ישו.
על פי "סמינר ישו" (קבוצת מלומדים, מבקרים של כתבי הקודש שפעלה בסוף המאה העשרים תחילת המאה העשרים ואחת, לבחון את מידת ה"אמת ההיסטורית" של ישו מנצרת, ולקבל החלטות באמצעות שקלול קולות בהצבעה), ישו ככל הנראה ריפא אנשים חולים,[41] אך תיארו את נסי הריפוי של ישו במונחים מודרניים, וקישרו אותם ל"מחלות פסיכוסומטיות". הם מצאו שישה מתוך תשעה עשר נסי הריפוי "כאמינים ככל הנראה"[42]. מרבית המשתתפים בסמינר ישו מאמינים שישו פעל לגירוש שדים, כפי שיוסף בן מתתיהו, פילוסתרטוס ואחרים כתבו על מגרשי השדים האחרים העכשוויים, אך אינם מאמינים כי דיווחי הבשורה היו דיווחים מדויקים על אירועים ספציפיים או ששדים אכן קיימים[43] . לדעתם אף לא אחד מנסי הטבע הם אכן אירועים היסטוריים.
^H. Van der Loos, 1965 The Miracles of Jesus, E.J. Brill Press, Netherlands.
^Harris, Stephen L., Understanding the Bible. Palo Alto: Mayfield. 1985. "John" p. 302-310
^"Islamic beliefs include many miracles of healing and of resurrection of the dead." Heribert Busse, 1998 Islam, Judaism, and Christianity, ISBN 1-55876-144-6 page 114
^Lockyer, Herbert, 1988 All the Miracles of the Bible ISBN 0-310-28101-6 page 25
^William Thomas Brande, George William Cox, A dictionary of science, literature, & art London, 1867, also Published by Old Classics on Kindle, 2009, page 655
^Bernard L. Ramm 1993 An Evangelical Christology ISBN 1-57383-008-9 page 45
^Author Ken Stocker states that "every single miracle was an act of love": Facts, Faith, and the FAQs by Ken Stocker, Jim Stocker 2006 ISBN page 139
^Warren W. Wiersbe 1995 Classic Sermons on the Miracles of Jesus ISBN 0-8254-3999-X page 132
^The emergence of Christian theology by Eric Francis Osborn 1993 ISBN 0-521-43078-X page 100
^Berard L. Marthaler 2007 The creed: the apostolic faith in contemporary theology ISBN 0-89622-537-2 page 220
^Lockyer, Herbert, 1988 All the Miracles of the Bible ISBN 0-310-28101-6 page 235
^Pheme Perkins 1988 Reading the New Testament ISBN 0-8091-2939-6 page 54
^Dwight Pentecost .The words and works of Jesus Christ. Zondervan, 1980. ISBN 0-310-30940-9, p.234
^John R. Donahue, Daniel J. Harrington. The Gospel of Mark. Zondervan 1981. ISBN 0-8146-5965-9 p.182
^Linda Woodhead, "Christianity," in Religions in the Modern World (Routledge, 2002), pp. 186 online and 193.
^Burton L. Mack, The Lost Gospel: The Book of Q and Christian Origins (HarperCollins, 1993), p. 29 online.
^The Making of American Liberal Theology: Imagining Progressive Religion 1805–1900, edited by Gary J. Dorrien (Westminster John Knox Press, 2001), passim, search miracles.
^F.J. Ryan, Protestant Miracles: High Orthodox and Evangelical Authority for the Belief in Divine Interposition in Human Affairs (Stockton, California, 1899), p. 78 online. Full text downloadable.
^Dan P. McAdams, The Redemptive Self: Stories Americans Live By (Oxford University Press, 2006), p. 164 online.
^Ann-Marie Brandom, "The Role of Language in Religious Education," in Learning to Teach Religious Education in the Secondary School: A Companion to School Experience (Routledge, 2000), p. 76 online.
^The Making of American Liberal Theology: Idealism, Realism, and Modernity, 1900-1950, edited by Gary J. Dorrien (Westminster John Knox Press, 2003), passim, search miracles, especially p. 413; on Ames, p. 233 online; on Niebuhr, p. 436 online.
.jpg)
