הפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע כוללת מספר מחלקות אקדמיות לתחומי הכימיה השונים. הפקולטה שוכנת במתחם מכון ויצמן בצפון העיר רחובות וחברים בה למעלה מ-80 חברי סגל.
היסטוריה
ראשיתה של הפקולטה לכימיה עם הקמתו של מכון דניאל זיו, שנוסד ב-1934 לזכר בנם המנוח של הזוג ישראל ורבקה זיו. מייסד המכון, ד"ר חיים ויצמן, היה כימאי בעצמו ובאופן טבעי, כימיה הייתה התחום הראשון שנחקר במכון.
בתחילה, נחקרו במכון זיו שני ענפים של כימיה – כימיה אורגנית וביוכימיה. חלק ניכר מהמחקר הוקדש לשימושים מדעיים של חומרי טבע ותוצרים חקלאיים כגון הדרים, חלב, קטיפה וטבק, כמו גם לסינתזה של תרכובות כימיות בעלות ערך רפואי ולמוצרי נפט.
עם חוקריו הראשונים של מכון זיו נמנו בנימין דישון (דויטש), פרידה גולדשמידט, לאון חסקלברג, אסתר הלינגר, יהודה הירשברג, ברונו רוזנפלד, דוד שפירו, ארנסט סימון, לודוויג טאוב, בנימין וולקני, ואנה ויצמן.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוסב המחקר במכון בהתאם לצורכי השעה הדוחקים. כך, הושקע מאמץ בהפקה של תחליפי כינין, דוגמת אטאברין ופלזמוכין לטיפול במלריה שהתפרצה באותה העת בארץ ישראל. תרופה נוספת שפותחה במעבדות מכון זיו בתקופה זו היא משכך הכאבים אביפן. גם במלחמת העצמאות התגייס סגל המכון למאמץ כאשר חיל המדע של צה"ל (חמ"ד) השתמש בתשתיות המכון לצרכיו המבצעיים.
בנובמבר 1949, לרגל 75 שנה להולדתו של חיים ויצמן, הפך מכון דניאל זיו למכון ויצמן למדע. בשנים אלה התגבשו במכון תשע מחלקות מחקר ויחידות, שש מהן בתחומי הכימיה – המחלקה לכימיה אורגנית בראשות ארנסט דוד ברגמן, המחלקה לחקר איזוטופים בראשות ישראל דוסטרובסקי, המחלקה לחקר פולימרים בראשות אהרן קציר, יחידת הפוטוכימיה בראשות יהודה הירשברג, יחידת קריסטלוגרפיית קרני הרנטגן בראשות גרהרד שמידט, והיחידה למיקרוסקופיה אלקטרונית בראשות דוד דנון.
בשנות ה-50 שכנע חתן פרס נובל פליקס בלוך, מי שהיה חבר בחבר הנאמנים של המכון, להקים תשתית מחקר בתחום התהודה המגנטית הגרעינית שהיה אז בראשית דרכו. כך נבנה במכון אחד מספקטרומטרי ה-NMR הראשונים בעולם, בהובלת שאול מייבלום ותלמידו שלמה אלכסנדר. מכשיר זה נבנה על בסיס ציוד אלקטרוני שהושאר מאחורי על ידי אנשי הצבא הבריטי.
בשנת 1958, חברי הסגל של הפקולטה היו מעורבים בהקמתה של חברת ידע, זרוע המסחור של מכון ויצמן. בשנת 1962 הוקמה המחלקה לפיזיקה כימית בראשות שניאור ליפסון, שכיהן החל מאותה תקופה גם כמנהל המדעי של המכון.
בשנת 1967 המחלקה לכימיה אורגנית התמזגה עם היחידה לקריסטלוגרפיית קרני רנטגן ועם היחידה לפוטוכימיה, והגוף החדש נקרא בשם המחלקה לכימיה. בראשה הועמד גרהרד שמידט, שכיהן אף הוא כמנהל המדעי של המכון בשתי תקופות שונות. בסוף שנות ה-60 אורגנו המחלקות השונות במכון ויצמן בתצורה של פקולטות, ושמידט היה לדקאן הראשון של הפקולטה.
הפקולטה הורכבה מארבע מחלקות – המחלקה לפיזיקה כימית בראשות שניאור ליפסון, המחלקה לחקר איזוטופים בראשות פריץ קליין, המחלקה לחקר פלסטיק בראשות דוד וופסי והמחלקה לכימיה בראשות גרהרד שמידט. לאחר פטירתו של שמידט פוצלה המחלקה לכימיה לשתיים – המחלקה לכימיה אורגנית בראשות אברהם פצ'ורניק והמחלקה לכימיה מבנית בראשות מנדל כהן.
במהלך כהונתו של שניאור ליפסון כדקאן הפקולטה, הוקמה יחידת שירות שבהמשך תהפוך למחלקה לתשתיות מחקר כימי. זו אמונה על מתן מגוון שירותים טכנולוגיים ומכשוריים מתקדמים, וכן מאפשרת חניכה וייעוץ לכל חוקרי המכון. בהשראת מחלקה זו, נוסדו מחלקות נוספות במכון.
בשנת 1990 עברה הפקולטה ארגון מחדש, וכללה מחלקה לפיזיקה כימית, מחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה, מחלקה לחומרים ופני שטח, מחלקה לכימיה אורגנית, מחלקה לביולוגיה מבנית ומחלקה לתשתיות מחקר כימי.
בשנת 2021 עברה הפקולטה סבב נוסף של ארגון מחדש וכיום היא כוללת חמש מחלקות: המחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית, המחלקה לביולוגיה כימית ומבנית, המחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת, המחלקה לכימיה מולקולרית ומדע החומרים, והמחלקה לתשתיות מחקר כימי. המחלקות השונות פזורות בין הבניינים ע"ש פרלמן, קימלמן, וולפסון וזוסמן.
דקאני הפקולטה לדורותיהם
ראשי המחלקות לדורותיהם
| המחלקה לפיזיקה כימית וביולוגית
|
המחלקה לביולוגיה כימית ומבנית
|
המחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת
|
המחלקה לכימיה מולקולרית ומדע החומרים
|
המחלקה לתשתיות מחקר כימי
|
| פיזיקה כימית
|
חקר איזוטופים
|
כימיה מבנית
|
מדעי הסביבה וחקר אנרגיה
|
חומרים ופני שטח
|
כימיה אורגנית
|
| שניאור ליפסון
|
1972–1974
|
פריץ קליין
|
1972
|
מנדל כהן
|
1972–1976
|
מרדכי מגריץ
|
1990–1993
|
דוד וופסי
|
1972–1973
|
אברהם פצ'ורניק
|
1972–1978
|
יגאל בורשטיין
|
1976–1988
|
| יצחק שטיינברג
|
1974
|
יואל גת
|
1973–1985
|
פרדריק הירשפלד
|
1977
|
סטיב ויינר
|
1993–1997
|
יוסף יגור-גרודזינסקי
|
1974
|
יהודה מזור
|
1979–1988
|
רון נעמן
|
1988–1994
|
| שניאור ליפסון
|
1974–1978
|
שמעון וגה
|
1986–1989
|
מנדל כהן
|
1978–1983
|
אלדו שמש
|
1998–2003
|
דוד וופסי
|
1975–1976
|
יגאל בורשטיין
|
1989–1996
|
מרדכי שבס
|
1994–2004
|
| זאב לוז
|
1979–1980
|
|
יואל זוסמן
|
1984
|
דן יקיר
|
2003–2010
|
משה לוי
|
1977–1982
|
דוד מילשטיין
|
1996–2006
|
בריאן ברקוביץ
|
2004–2011
|
| מיכאל לויט
|
1980–1982
|
מנדל כהן
|
1985–1988
|
בריאן ברקוביץ
|
2010–2015
|
יוסט מנסן
|
1983–1990
|
רוני נוימן
|
2006–2017
|
מיכאל אלבאום
|
2012–2013
|
| משה שפירא
|
1983–1988
|
וולפי טראוב
|
1988–1989
|
מדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת
|
מאיר להב
|
1990–2000
|
מילקו ואן דר באום
|
2017–2021
|
מילקו ואן דר באום
|
2014–2017
|
| פיזיקה כימית
|
עדה יונת
|
1989–1990
|
ינון רודיך
|
2016–2018
|
רשף טנא
|
2000–2007
|
|
אדוארדס נרבייצ'וס
|
2017–2021
|
| יחיעם פריאור
|
1989–1994
|
ביולוגיה מבנית
|
אילן קורן
|
2018–2022
|
דוד כאהן
|
2007–2012
|
דן אורון
|
2021–מכהן
|
| רון נעמן
|
1995–1999
|
סטיב ויינר
|
1990–1993
|
עודד אהרנסון
|
2022–מכהן
|
ליאור קרוניק
|
2012–2015
|
|
| דניאלה גולדפרב
|
1999–2004
|
עדה יונת
|
1993–1994
|
|
כימיה מולקולרית ומדע החומרים
|
| שמעון וגה
|
2004–2010
|
ליאה אדדי
|
1994–2000
|
מילקו ואן דר באום
|
2021–2024
|
| אלי פולק
|
2010–2017
|
אמנון הורוביץ
|
2000–2007
|
בוריס ריבצ'ינסקי
|
2024–מכהן
|
| פיזיקה כימית וביולוגית
|
ציפורה שקד
|
2007–2011
|
|
| לוסיו פרידמן
|
2017–2024
|
אברהם מינסקי
|
2011–2015
|
| מיכאל אלבאום
|
2024–מכהן
|
ביולוגיה כימית ומבנית
|
|
|
דבורה פאס
|
2016–2024
|
| קובי לוי
|
2024–מכהן
|
זוכי פרס ישראל מקרב חברי הסגל
זוכי פרסים בינלאומיים מקרב חברי הסגל
- עדה יונת (פרס וולף לכימיה, 2007)
- עדה יונת (פרס נובל לכימיה, 2009)
- מיכאל לויט (חבר סגל לשעבר, פרס נובל לכימיה, 2013)
- אריה ורשל (חבר סגל לשעבר, פרס נובל לכימיה, 2013)
- מאיר להב (פרס וולף לכימיה, 2021)
- לסלי ליזרוביץ (פרס וולף לכימיה, 2021)
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
