גרהרד מרטין יוליוס שמידט (בגרמנית: Gerhard Martin Julius Schmidt; 21 באוגוסט 1919 - 12 ביולי 1971) היה כימאי אורגני וקריסטלוגרף כימי ישראלי, מנהל מכון ויצמן למדע בסוף שנות ה-50 ובקדנציה נוספת בסוף שנות ה-60, מייסד המחקר בקריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן במכון ויצמן למדע ובישראל.
קורות חיים
ראשית דרכו
גרהרד שמידט נולד בשנת 1919 בברלין בירת ויימאר. סבו יוליוס שמידט ואביו אריך שמידט היו שניהם פרופסורים לכימיה. שמידט למד בבית ספר תיכון במינכן, שם עבד אביו כפרופסור לכימיה. מכיוון שאמו הייתה יהודייה, נאלץ שמידט לעזוב את גרמניה בגיל 16, לאחר עליית הנאצים לשלטון. אחרי שנה בשווייץ היגר לאנגליה, שם סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1938. לאחר מכן זכה במלגת לימודים לאוריאל קולג' (Oriel College) שבאוניברסיטת אוקספורד. הוא קיבל תואר שני בכימיה אורגנית בשנת 1942 בהדרכת רוברט רוברטסון (אנ'), ותואר דוקטור בקריסטלוגרפיה בשנת 1948 בהדרכת דורותי הודג'קין (לימים זכו שני המנחים שלו בפרסי נובל לכימיה).
במהלך הדוקטורט השתתף שמידט במחקרים על מבנים של מולקולות ביולוגיות, והתמקד בחקר המבנה של גרמיצידין-S (Gramicidin S), פפטיד אנטי-בקטריאלי טבעי, בשיטות של קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן. בזמן לימודיו הדריך סטודנטית נוספת של הודג'קין, מרגרט רוברטס, לימים מרגרט תאצ'ר.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נאלץ שמידט להפסיק זמנית את לימודיו. עקב היותו מהגר מגרמניה (כעת מדינת אויב), הוא נשלח ביולי 1940 יחד עם עוד כ-200 "זרים עוינים" למחנה מאסר באוסטרליה. באוגוסט 1941, לאחר שהוכחה נאמנותו, הוחזר לאנגליה. לימים נהג לציין כי מיטב רעיונותיו נולדו בתקופת גלותו זו.
קריירה אקדמית
שמידט הגיע לישראל בסוף 1948 והצטרף למכון ויצמן למדע, זמן קצר לפני חנוכת המכון. הוא נענה להזמנתו של ארנסט ברגמן, אז מנהלו המדעי של המכון, להקים קבוצת מחקר בקריסטלוגרפיה כימית. מאוחר יותר הרחיב את פעילותה לכימיה של מצב מוצק ולספקטרוסקופיית גבישים.
במכון ויצמן למדע שילב שמידט מחקר מדעי עם ניהול בדרג גבוה. משנת 1959 עד 1961 כיהן כראש הוועדה המדעית של המכון וכמנהלו האדמיניסטרטיבי. בשנת 1967 מונה לראש המחלקה לכימיה, ועם הקמתה של הפקולטה לכימיה בשנת 1970, היה לדקאן הראשון שלה (הוא כיהן כראש המחלקה לכימיה והפקולטה לכימיה עד מותו ביולי 1971[1]). משנת 1969 עד 1971 היה מנהל מכון ויצמן למדע.
בסוף שנות ה-50, כאשר כיהן כמנהל האדמיניסטרטיבי של המכון, היה שמידט מחלוצי שיתוף הפעולה המדעי בין ישראל לגרמניה, שהחל עם הקשרים בין מכון ויצמן למדע לבין חברת מקס פלאנק. יוזמה זו הובילה להקמתה של קרן "מינרבה" בשנת 1964, וסללה את הדרך לכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לגרמניה בשנת 1965.
שמידט הקדיש זמן רב למדע יישומי. משנת 1954 עד 1960 עמד בראש הוועד המנהל של חברת "ידע", העוסקת בהעברת טכנולוגיות ממכון ויצמן לתעשייה.
שמידט היה פעיל בקידום התפתחותה המדעית וטכנולוגית של מדינת ישראל. משנת 1960 עד 1968 כיהן בחבר המנהלים של מפעלי ים המלח. בשנת 1967 הצטרף לוועד הפועל של מרכז חדש למחקר תעשייתי בחיפה. בנוסף, משנת 1967 עד 1969 עמד בראשן של שתי וועדות שהוקמו על ידי המועצה הלאומית למחקר ופיתוח: אחת ליישומים טכניים של פוטוכימיה, והשנייה בנושא כימיה של תרכובות ברום.
הוא הקים את החברה הישראלית לקריסטלוגרפיה, שימש כנשיאה הראשון (1958–1960) ופעל למען צירופה לאיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה.
בשנת 1963 זכה בפרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים (מטעם עיריית תל אביב) על מחקריו בנושא מבנה והתנהגות כימית של גבישים.[2]
גרהרד שמידט נפטר מסרטן במהלך סיור הרצאות בציריך ביולי 1971, בגיל 52. נקבר ברחובות.
שמו מונצח במכון ויצמן למדע באולם הרצאות הנושא את שמו, בהרצאה שנתית המתקיימת לזכרו, ובמרכז מינרבה לחקר ארכיטקטורה בין-מולקולרית הנושא את שמו, אשר תומך בשיתופי פעולה בין מדעני המכון לבין מדענים גרמניים.
מחקריו
פרופ' שמידט מוכר כאחד ממייסדי הכימיה האורגנית המודרנית של חומר מוצק. קבוצת המחקר שלו במכון ויצמן למדע התמקדה בפיתוח שיטות בקריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן, וביישומן לצורך קביעת המבנה המולקולרי וההתנהגות הכימית והפיזיקלית של חומרים אורגניים מעובים.
בתחילת שנות ה-50 של המאה העשרים חקר שמידט את המבנים של מולקולות "צפופות" (overcrowded) ואת פעילותן. במחקרים נוספים הראה שקיימת קורלציה בין המבנה הגבישי לבין הסימטריה של תוצרים פוטוכימיים. ממצא זה סייע להבנת תגובות כימיות בקבוצה של מערכות מאורגנות. שמידט טבע את המונח "טופוכימיה" עבור ריאקציות מסוג זה.
במחקריו ניסה שמידט להבין את הקשר בין המבנה המולקולרי לבין המבנה הגבישי של חומרים אורגניים. בחקירת אינטראקציות בין-מולקולריות בגביש גילה את קיומם של קשרי הלוגן-הלוגן. בהמשך טבע את המונח "הנדסת גבישים", והציע כי מתוך הבנת האינטראקציות הבין-מולקולריות ניתן לתכנן גבישים בעלי אריזה מולקולרית (molecular packing) מיוחדת, שתאפשר ביצוע של תגובות כימיות מתוכננות. גישה זו יושמה בהצלחה בתכנון ובביצוע של הסינתזה האסימטרית ה"אבסולוטית" הראשונה במצב המוצק.
מחקרים אלה נבעו מהכרה בחשיבות השילוב שבין כימיה לבין גאומטריה מולקולרית. שמידט גם צפה כי התארגנות מסודרת של יחידות תגובתיות במרחב היא חיונית להבנת תהליכים ביולוגיים, כגון פוטוסינתזה ופעילות אנזימטית.
קישורים חיצוניים
- Israel Journal of Chemistry 10,2: G. M. J. Schmidt: Memorial Volume (1972); eds.: M.D. Cohen, D. Ginsburg, F. Hirshfeld.
- David Ginsburg, 'Gerhard M.J. Schmidt 1919–1971,' Israel Journal of Chemistry 10,2 (1972), 59–65
- 'Publications of G.M.J. Schmidt,' Israel Journal of Chemistry 10,2 (1972), 67–72
- D.C. Hodgkin, 'Gerhard Schmidt's First Researches in X-Ray Crystallography,' Israel Journal of Chemistry 10,2 (1972), 649–653
- Jack D. Dunitz, 'Gerhard Schmidt (1919-1971) and the Road to Chemical Crystallography,' in: G. M. J. Schmidt et al., Solid State Photochemistry, Weinheim: Verlag Chemie, 1976, pp. 255-269
- Margaret Thatcher, Speech at Weizmann Institute’s 50th Anniversary Dinner, March 6 1985 (דבריה של מרגרט תאצ'ר על גרהרד שמידט בטקס הקמת קתדרה על-שמה במכון ויצמן למדע)
הערות שוליים
