PROFILPELAJAR.COM

דוד גינצבורג
David Ginsburg
	דוד גינצבורג בשנות ה-70 של המאה ה-20
	דוד גינצבורג בשנות ה-70 של המאה ה-20
לידה	5 בספטמבר 1920; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	9 במרץ 1988 (בגיל 67)
ענף מדעי	כימיה אורגנית
מקום מגורים	ארצות הברית, ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת ניו יורק; אוניברסיטת קולומביה; הסיטי קולג' של ניו יורק ;
מוסדות	סורבון; הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל ;
פרסים והוקרה	פרס ויצמן (1954),; פרס רוטשילד (1965),; פרס ישראל למדעים מדויקים (1972)
תרומות עיקריות
	חלוץ בשטח המחקר של כימיה אורגנית סינתטית

דוד גינצבורג (באנגלית: David Ginsburg;‏ 5 בספטמבר 1920 – 9 במרץ 1988) היה כימאי ישראלי, חלוץ בשטח המחקר של כימיה אורגנית סינתטית, פרופסור לכימיה בטכניון, שבו גם מילא תפקידי מִנהל בכירים. חתן פרס ישראל למדעים מדויקים (1972).

ביוגרפיה

גינצבורג נולד בשנת 1920 בעיר ניו יורק שבארצות הברית. אביו היה המשורר והסופר שמעון גינצבורג ודודיו (אחֵי אביו) היו המתרגם פסח גינזבורג והפרופסור למתמטיקה יקותיאל גינצבורג. בילדותו עלה לארץ ישראל, ולמד בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב (1933–1937). לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים החל בלימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית, אך במהלכם שב לניו יורק. הוא סיים תואר בוגר במדעים בסיטי קולג' של ניו יורק בשנת 1941, ובשנה שלאחר מכן קיבל תואר מוסמך באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1947 סיים לימודי דוקטורט בכימיה באוניברסיטת ניו יורק. שנה לאחר מכן שב לישראל והצטרף כחוקר למכון ויצמן. בשנת 1954 הוזמן להתמנות לפרופסור בטכניון.^[1]

בתחום המחקר היה גינצבורג בעל מוניטין בינלאומי ותרם תרומה מרכזית לפיתוח הכימיה האורגנית הסינתטית. מחקרו על הסינתזה המוחלטת של מורפין זכה לפרסום עולמי והביא להרחבת הפעילות בחקר המבנה של חומרי טבע. עבודותיו תרמו לביו-סינתזה של אלקלואידים ובידוד חומרים פיזיולוגים. תרומות חשובות נוספות מעבודתו כוללות את המחקרים הראשונים בפרופלנים, וכן יישום שיטות פיזיקליות (דוגמת ספקטרוסקופיה מסות) לחקר מבנה חומרי טבע מסובכים.

במהלך שנות עבודתו היה גינצבורג פרופסור אורח במכונים מדעיים בעלי שם, בהם אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת פריז ומכון מקס פלאנק בהיידלברג. בטכניון מילא שורה של תפקידים מנהלתיים: משנה לנשיא לענייני מחקר (1959–1960), נשיא הטכניון בפועל (1961–1962), דקאן הסטודנטים (1962–1964) ומשנה לנשיא לענייני פיתוח (1965–1966)^[2].

גינצבורג הוא חתן פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים (1954)^[3], פרס רוטשילד (1965)^[4] ופרס ישראל למדעים מדויקים (1972).^[5] כמו כן היה נשיא אגודת הכימיה בישראל וחבר הנהלת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, ועמד בראשה בשנים 1961–1962. גינצבורג נבחר לחבר האקדמיה הישראלית למדעים (1976)^[6] וכן לאגודות הכימיה של יפן, של אנגליה, של שווייץ ושל ארצות הברית.

חיים אישיים

היה נשוי לחמדה. אב לשתי בנות: יונינה אלסטר ופרופ' שמעונה גינצבורג, פרופסור חבר בגמלאות במחלקה למדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה.

התגורר בחיפה.

ספריו

The Opium Alkaloids: Selected Topics, New York: Interscience Publishers, 1962.
Propellanes: Structure and Reactions, Weinheim: Verlag Chemie (Monographs in Modern Chemistry, v. 7), 1975.
Propellanes: Structure and Reactions: sequel I (July 1975-December 1980), Haifa: Technion-Israel Institute of Technology, Department of Chemisty, 1981. (הספר הוא המשך לספר בשם זה שהופיע בוויינהיים ב-1975; מובאים בו מאמריו שפורסמו בין 1 ביולי 1975 ל-31 בדצמבר 1980)

לקריאה נוספת

Mordecai B. Rubin, 'In Memoriam: David Ginsburg, 1920–1988,' Israel Journal of Chemistry 29,2-3: Special Issue: Stereochemistry (1989), 127–129. (המאמר, Wiley Online Library)