אורה קדם (נולדה ב-2 ביולי 1924) היא פרופסור אמריטה לכימיה, מומחית בתחום התפלת מים וכלת פרס ישראל למדעי החיים לשנת 1961[1].
חייה האישיים
אורה קדם נולדה בשנת 1924 בשם יוספה כץ לשרה ולאליהו כץ בווינה שבאוסטריה. היא העפילה לארץ ישראל בשנת 1940 (בהיותה בת 16), והייתה אחת מניצולי אוניית הגירוש "פאטריה" ואף הצליחה להציל את אמה החולה ואישה נוספת שלא ידעה לשחות[2]. הם הועברו למחנה המעצר הבריטי בעתלית, קדם הגדירה תנאי המחיה כ"לא רעים". היא למדה עברית בכוחות עצמה והחליטה לעסוק בחינוך ופנתה לסמינר לוינסקי ללימודי הוראה. במשך תקופת לימודיה, קדם עזרה בכלכלת המשפחה ועבדה בעבודות ניקיון ונתנה שיעורי עזר בפיזיקה[2].
קדם רצתה להרחיב את הידע שלה ופנתה ללימודי כימיה פיזיקלית. חריצותה והתעניינותה בנושא משכו את תשומת לבו של המורה לפיזיקה, אלכסנדר בראלי, והוא צירף אותה לחוג מורי הפיזיקה. שם החליטה קדם שמקומה באוניברסיטה. קדם התכוננה לבחינות הכניסה לאוניברסיטה העברית, שהיוו גם תחרות נושאת פרס כספי. קדם עברה את הבחינות בהצלחה וזכתה בפרס–28 לא"י – סכום שהספיק למימון לימודיה ולכיסוי חלקי של הוצאות המחיה. בשנת הלימודים הראשונה שלה באוניברסיטה העברית בירושלים, הצטרפה קדם לארגון "ההגנה", ועשתה קורס מפקדי כיתות[2].
קדם סיימה את לימודי התואר ראשון והשני באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל לסיום לימודיה הצטרפה קדם לחיל המדע במסגרת "ההגנה", ושירתה תחת פיקודו של פרופ' אהרן קציר. בזמן המצור על ירושלים, קדם הייתה אחראית על קבוצת הנשים שהכינה זיקוקים ומוקשים.
אורה קדם הייתה נשואה לאברהם קדם עד פטירתו בשנת 2016. לזוג שני ילדים, אילנה ומיכאל[1].
תרומתה המחקרית
לאחר שירותה בחיל המדע, הצטרפה קדם למחלקה לחקר פולימרים במכון ויצמן למדע. קבוצת המחקר אליה השתייכה, בראשות אהרון קציר, עסקה באותה עת בחקר מקרומולקולות וחלבונים. מטרת המחקר הייתה הבנת הקשר בין תכונות המקרומולקולות והשפעתן על החלבון, אך תוצאותיו עתידות היו להשליך על יישומה של כימיה פיזיקלית על תהליכים המתרחשים באורגניזמים חיים. עבודתם נערכה במשותף עם קבוצות מחקר מהולנד. בשנת 1958 עבדה קדם באוניברסיטת ליידן שבהולנד בחקר ממברנות. במחקר זה בדקה את הקשר שבין תגובה כימית לבין תנועה בין ממברנות ויצירת אנרגיה[2].
במהלך חיפוש חומרים למחקר משותף לה ולקציר, נתקלה קדם בספר על פיזיולוגיה של צמחים, בו תוארו ניסויים שונים. קדם קישרה בין הניסויים מהספר עם תאוריה על ממברנות. היא כתבה מאמרים על הובלה דרך ממברנות ביולוגיות ולפיתוח תאוריה מתמטית שאפשרה תכנון ניסויים בקרומים הביולוגיים וחישוב תוצאותיהם של ניסויים אלו. בעבור פיתוח התאוריה והמחקר, קיבלו קדם וקציר את פרס ישראל למדעי הטבע לשנת 1961[2][3]. בשנת 1964 שהתה קדם בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס והצטרפה למחקר בנושא הקשר בין מים לבין מטבוליזם ביצורים חיים. במחקר זה ואחרים נוכחה שמערכות הגוף הנחקרות, של יצורים חיים, אינן שונות בתחום זה ממערכות אחרות. בשלהי שנות השישים החלה קדם להתעניין בתחום התפלת המים.
עבודתה בתחום התפלת המים הייתה חלוצית. בשנת 1967 הזמין אותה פרופ' ישראל דוסטרובסקי, לקריה למחקר גרעיני, לביצוע פרויקט להפרדת מתכות. בשנת 1970 מונתה קדם לפרופסורית מן המניין במכון ויצמן. בשנת 1972, עם שובה משנת שבתון בבזל, ועל רקע מותו של פרופ' אהרן קציר, התבקשה קדם להמשיך את חקר הממברנות במכון ויצמן. בשנת 1973, ייסדה קדם את המחלקה לחקר ממברנות (לימים המחלקה לכימיה ביולוגית) במכון ויצמן ועמדה בראשה.
קדם וד"ר רנה בלוך הקימו את חברת Research Products Rehovot (לימים Membrane Products) לפיתוח ממברנות להתפלת מי ים. בשנת 1976 קדם מונתה למנהלת המדעית של החברה[2]. לאחר פרישתה ממכון ויצמן הצטרפה קדם לסגל אוניברסיטת בן-גוריון, תחילה כיועצת ולאחר מכן, בשנים 1995–2003 היא שימשה כראש המחלקה להתפלה וטיפול במים באוניברסיטה.
השיטות שפיתחה קדם בתחום התפלת המים סייעו לישראל להתמודד עם המחסור התמידי במים שפירים[דרוש מקור].
פרסים
- כלת פרס ישראל במדעי החיים לשנת 1961
- כלת פרס מפעל החיים (17-18 במרץ 2010)[4]
- כלת פרס דדלי רייט
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון
- דוקטור לשם כבוד אוניברסיטת Twente בהולנד (2007)
- חברת האקדמיה האמריקאית הלאומית להנדסה.
מאמרים ועבודות
- O. Kedem, A. Katchalsky : Thermodynamic analysis of the permeability of biological membranes to non-electrolytes . In: Biochim. Biophys. Acta . 27 (1958) pp. 229-246. Doi: 10.1016 / 0006-3002 (58) 90330-5
- O. Kedem, S. Roy Caplan: Degree in Energy and Energy . In: Transactions of the Faraday Society. 61 (1965), pp. 1897-1911.
- C. Linder and O. Kedem: Asymmetric ion exchange mosaic membranes with unique selectivity . In: Journal of Membrane Science. 181 (2001), pp. 39-56.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
