מספר מדינות וערים הביע את רצונם באירוח המשחקים האירופיים השניים בשנת 2019. אבל רק הולנד הגישה הצעה רשמית.[1] בפגישת האספה הכללית שלא מן המניין שנערכה ב-16 במאי2015, נבחרה הולנד בפה אחד לארח את המשחקים האירופיים בשנת 2019.[2][3] המשחקים תוכננו להתקיים ברחבי המדינה ולהתארח בשבע ערים, ביניהן אמסטרדם, האג, איינדהובן, רוטרדם ואוטרכט.[4][5][6]
בנובמבר 2015, הוכרזה רוסיה כמדינה המארחת. אולם במקביל, הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט החלה לחקור את שערוריית השימוש הנרחב בסמים ברוסיה. החקירה הובילה לסירוב מצד הוועד האולימפי הבינלאומי לתמוך בקיום של אירועי ספורט מרכזיים ברוסיה, כולל המשחקים האירופיים. לבסוף, במפגש של האספה הכללית שנערך במינסק ב-21 באוקטובר 2016, נבחרה מינסק כעיר המארחת למשחקים האירופיים בשנת 2019.[9] ב-1 בספטמבר 2017 נחתם חוזה האירוח.
בראש טבלת המדליות ניצבה רוסיה, בפער עצום מכל יתר המדינות שאחריה, עם 109 מדליות מתוכן 44 מדליות זהב. המארחת, בלארוס, דורגה במקום השני, עם 69 מדליות, מהן 24 מדליות זהב.
המשלחת הישראלית זכתה בשבע מדליות, שלוש מדליות זהב, שלוש מדליות כסף ומדליית ארד יחידה. המתעמלת האומנתית, לינוי אשרם, זכתה בארבעה מדליות: מדליות זהב בתרגיל הכדור ובתרגיל האלות, ובמדליות כסף בתחרות הקרב רב ובתרגיל הסרט.[11][12] הקלע, סרגיי ריכטר, זכה במדליית זהב בירי ל-10 מטרים ברובה אוויר כשצבר 250.80 נקודות בגמר. בנוסף השיג ריכטר קווטה לנציג ישראלי באולימפיאדת טוקיו (2020) בתחרות זו.[13] והג'ודוקא, לי קוכמן, זכה במדליית הכסף והוכתר לסגן אלוף אירופה במשקל של עד 90 ק"ג. בגמר התחרות הפסיד קוכמן ליריב טורקי, לאחר שספג שלושה עונשים.[14] כמו כן, מישה זילברמן, זכה במדליית ארד בטורניר היחידים.[15]
המשלחת רשמה הישגים נוספים על דירוגן במקום הרביעי בשלושת התרגילים (באלאנס, דינאמי ומשולב) של נבחרת ישראל בהתעמלות אקרובטית, אור ערמוני, צליל הורביץ וירין עובדיה. בנוסף, טוהר בוטבול עלה בקטגוריית משקל עד 73 ק"ג לקרב על מדליית הארד מבית הניחומים. אולם בוטבול הפסיד בקרב ודורג במקום החמישי. בהתעמלות מכשירים העפילו אנדריי מדבדב ואופיר נצר לגמר במכשיר שולחן קפיצות אך סיימו במקום הרביעי והחמישי, בהתאמה.