המצור על מילטוס היה המצור והקרב הימי הראשון של אלכסנדר הגדול עם האימפריה האחמנית. המצור הזה הופנה נגד מילטוס, עיר בדרום איוניה, שנמצאת כיום במחוז אידין בטורקיה של ימינו. במהלך הקרב, בנו של פרמניון, פילוטאס, היה המפתח במניעת מהצי הפרסי למצוא מעגן בטוח.[1] הצי נהדף על ידי בנו של פרמניון, ניקנור בשנת 334 לפני הספירה.
רקע
הניצחון בקרב גרניקוס במאי 334 לפני הספירה. בשנת 200 לפנה"ס פתח אלכסנדר הגדול את הדרך לכיבוש אסיה הקטנה. הכוחות הפרסיים המובסים היו בנסיגה ובתחילה לא הצליחו להקים התנגדות מאורגנת. אלכסנדר ניצל זאת בכך שנכנס לדסקיליום (אנ'), סרדיס ואפסוס ללא קרב בשבועות הבאים. עם זאת, העיר הגדולה באזור, מילטוס, סירבה להיכנע. הגסיסטרטוס, מפקד חיל המצב המורכב משכירי חרב יוונים, כבר היה כנראה בהתכתבות ידידותית עם אלכסנדר. אך כאשר קיבל ידיעות שצי פרסי נחלץ לעזרתו, החליט להגן על העיר מפני המוקדונים. למילטוס הייתה חשיבות כלכלית רבה והיא ניחנה בפריווילגיות רבות על ידי הפרסים. לעיר הייתה אפוא ממשלה אוטונומית למדי.[2]
המצור
אלכסנדר מיהר להקיף את העיר, שהייתה מוקפת מים משלושה צדדים, עם צבאו. הצי המוקדוני חסם את הגישה לעיר מהים וכבש את האי הקטן לאדה (צר') מול הנמל עם כ-4,000 תראקים. שלושה ימים בלבד לאחר הגעת המוקדונים, הגיע הצי הפרסי, המורכב מיחידות פיניקיות וקפריסאיות ולפי מקורות יווניים, מונה כ-400 ספינות. אלכסנדר הצליח להתמודד נגדן עם 160 ספינות בלבד.[3] הצי הפרסי לא הצליח להיכנס לעיר החסומה ולכן סבל עד מהרה ממחסור באספקה. לכן הצי עגן במרחק של כ-15 קילומטרים ליד מיקלה (אנ') כדי לקחת מים ואספקה. המצב התפתח למבוי סתום. האוליגרך המילטיאני גלאוקיפוס ניסה להכריז על העיר כעל נייטרלית, אך אלכסנדר דחה זאת משום שבעיניו זה היה לא בטוח מספיק.[4][5]
בעוד הגנרל של אלכסנדר פרמניון דגל בתקיפת הצי הפרסי, אלכסנדר לא רצה לקחת את הסיכון הזה. תבוסה הייתה פוגעת בו פוליטית ביוון ואולי גורמת לערי יוון להתנתק ממנו. לכן הוא רצה לקבל את ההחלטה רק על קרקע.[3] המוקדונים הצליחו לכבוש את העיר ביום בו הגיעו, מכיוון שחיל המצב המילטיאני נמלט. תקיפה ראשונית נכשלה, אבל אז המוקדונים הביאו את מנועי המצור שלהם לפעולה. יריות נורו אל תוך החומות עם בליסטראות והעיר הוטלה במצור.[5][6] בינתיים נעמדו הספינות המוקדוניות בפיקודו של ניקנור במערך הגנה מול פתח הנמל, בצורה שלא רק מנעה מהצי הפרסי להתערב, אלא גם מנעה מהמילטיאנים להימלט. פרק זמן קצר סיים את המצור. כ-300 שכירי חרב מילטיאנים נמלטו לאי נמל קטן והתגוננו שם למרות הקריאות הקוראות לכניעתם. אומרים שאלכסנדר הגדול, מתרשם מאומץ ליבם, לקח אותם לבסוף לצבאו, בעוד ששבועות ספורים לפני כן הוציא להורג אלפי שכירי חרב יוונים שנתפסו בקרב גרניקוס.[7]
רק הצי הפרסי עדיין היווה איום, עם זאת, אלכסנדר שלח את פרשיו וחלק מחיל הרגלים שלו למיקלה כדי לכבוש את המעגנים הדרושים לפרסים.[8] החירום הלוגיסטי אילץ אז את הפרסים לנסוע לסאמוס כדי להשיג שם אספקה. עם זאת, הם חזרו עד מהרה לנמל מילטוס על מנת לפתות את הצי המוקדוני לקרב ימי ובכך להפוך את היוצרות. מלבד התכתשות קטנה שבה נתפסה ספינה פרסית, לא היו קרבות, ולכן הפרסים נסוגו במהרה.[9]
תוצאות
לאחר ניצחונם של המקדונים, מילטוס נהרסה כעונש על התנגדותה, שממנה מעולם לא התאוששה לחלוטין. מבחינה פוליטית, היא קיבלה לפחות חופש נומינלי, אבל הפכה לשטח כיבוש לאלכסנדר. לכידת מילטוס התבררה כהצלחה נרחבת. טכניקות המצור הוכיחו את עצמן כמוצלחות, אך לא ניתן היה לומר את אותו הדבר לגבי עוצמת הצי המוקדוני. הצי היה קטן מכדי להתמודד מול הפרסים ובסופו של דבר היה זה הצבא שאילץ את הפרסים לסגת בשל נוכחותו על החוף. מצד שני, הצי הקטן עם 32,000 אנשי הצוות שלו עלה 160 כיכרות, סכום גדול מאוד. לכן החליט אלכסנדר לפרק את הצי. החלטה זו הייתה לוויכוח חריף כבר בימי קדם מכיוון שהיא נתנה לפרסים אפשרות לבצע פעולות נחיתה הרחק מאחורי המוקדונים, כפי שהיה ב-333 לפני הספירה. היא נוסתה גם על ידי הגנרל הפרסי ממנון במאה ה-1 לפנה"ס.[10] אולם תחילה עבר אלכסנדר דרומה, שם החל את המצור על הליקרנסוס. עיר זו הייתה מבוצרת לאין ערוך ממילטוס והייתה אמורה להישאר במלחמה במשך חודשים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "פילוטאס". www.livius.org
- ^ תיאודור איירו דודג': אלכסנדר - היסטוריה של המקור והצמיחה של אמנות המלחמה. כרך 1, לונדון 1993, עמ' 256
- ^ 1 2 רובין ליין פוקס (אנ'): אלכסנדר הגדול - כובש העולם. מינכן 1981, עמ' 170
- ^ אריאנוס, אנבסיס 1.19.1
- ^ 1 2 רָחוֹק. Bosworth: כיבוש ואימפריה - שלטונו של אלכסנדר הגדול. קיימברידג' 1993, עמ' 46
- ^ דיודורוס, ביבליותקה היסטוריקה, 17.22.3; אריאנוס, אנבסיס, 1.19.2
- ^ תיאודור איירו דודג': אלכסנדר - היסטוריה של המקור והצמיחה של אמנות המלחמה. כרך 1, לונדון 1993, עמ' 259
- ^ אריאנוס, אנבסיס, 1.19.7-8
- ^ רובין ליין פוקס: אלכסנדר הגדול - כובש העולם. מינכן 1981, עמ' 172
- ^ רָחוֹק. Bosworth: Conquest and Empire - שלטונו של אלכסנדר הגדול. קיימברידג' 1993, עמ' 47; רוברט ליין פוקס: אלכסנדר הגדול - כובש העולם. מינכן 1981, עמ' 172–174
.jpg)
