המטבח הלבנוני כולל את שלל מנהגי הבישול של לבנון, ומאגד בתוכו את מסורותיהם המגוונות של האנשים והעמים שהתיישבו בלבנון לאורך ההיסטוריה שלה. המטבח הוא בעל שורשים היסטוריים עמוקים, וניתן להתחקות אחרי מקורן של חלק מהמנהגים והמאכלים עד לימי הפיניקים.
המטבח הלבנוני נחשב לחלק מהמטבח הלבנטיני הכללי, ולכן רבים ממאכליו מוכרים בפרט לציבור הישראלי כחלק מן המטבח של ערביי ישראל. בשל הסמיכות הגאוגרפית והקרבה התרבותית, הוא דומה במיוחד למטבח הערבי הגלילי.
המטבח הלבנוני מתבסס על מגוון רחב של דגנים מלאים, פירות, ירקות, דגים טריים ומאכלי ים. בשר עוף הוא הבשר הנפוץ ביותר, אך נעשה שימוש רב גם בבשר כבש (באזור החוף) ובבשר עיזים (בהר הלבנון). במטבח הלבנוני נשען על כמויות גדולות של שום ושמן זית, לעיתים יחד עם מיץ לימון. חומוס ופטרוזיליה גם הם מהווים מרכיבים חשוביים בתזונה הלבנונית.[1][2][3]
בישראל, ניתן למצוא מסעדות רבות באזור הגליל המגישות אוכל בסגנון לבנוני. אוכל לבנוני נמכר במסעדות בכל רחבי העולם, ובייחוד באמריקה הדרומית, שם מתגוררת אוכלוסייה גדולה של מהגרים ממוצא לבנוני.
מאכלים
מנות עיקריות ומתאבנים
מנות ומאכלים לבנונים נפוצים, בין שנהוגים כמתאבנים, כוללים:
באבא גנוש (بابا غنوج): חציל מעוך מעורבב עם תבלינים, ולעיתים גם עם טחינה, עגבניות, שמן זית או שום.
ספיחה (صفيحة): בצק אפוי עגול ודק, עליו בשר קצוץ (לרוב בשר כבש), ירקות קצוצים, פטרוזיליה ובצל, ותבלינים כגון פפריקה, קינמון ופלפל צ'ילי. הספיחה פופולרית במיוחד באזור א-נבטיה.
מנאקיש (مناقيش): מאפה בצק דק ופריך הנפוץ בכל אזור הלבנט, מכוסה בשכבת זעתר.
כעכ (كعك): לחם רחוב לבנוני נפוץ שלרוב נאכל כחטיף. בגרסתו הנפוצה מכוסה בשומשום, בגרסה אחרת - מצופה בזעתר. אוכל רחוב פופולרי בלבנון הוא כעכ במילוי כנאפה.
יין (نبيذ) נחשב גם הוא למשקה היסטורי ומסורתי בלבנון, עוד מימי הפיניקים. לבנון נחשבת לאחת מיצרניות היין הראשונות בעולם. עדות היסטורית לכך מצויה כבר בתנ"ך, בספר הושע, פרק י"ד: "ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון".