הסרט משלב בתוכו מספר קטעים מוזיקליים, הכוללים מלאכים הרוקדים סטפס, סיפור בראשית,[6] ומחאות מצד דתיים שמרנים התומכים בטיפולי המרה. הסרט מסתיים כאשר הדמויות מבינות שחייהם יהיו טובים יותר אם הם פשוט יקבלו את עצמם כמו שהם.[3]
עלילה
פול (דניאל רובינסון) ואדי (ג'ואי דדינג) מתחילים בחזרות למחזמר בשם: "אדם וסטיב - בדיוק כפי שאלוהים ברא אותם" (Adam & Steve: Just the Way God Made Them). החיים שלהם תואמים לחיים של הדמויות שהם מגלמים על הבמה - פול בחיפושו אחר בן זוג, ואדי שמבין כי דתו מעלה דילמות עם היותו הומוסקסואל. לאחר תקופה של פגישות כושלות מחליט פול לחיות את חייו כחיי הפקרות, ואדי מחליט לצאת מהארון בפני הוריו. אדי יוצא מהארון בפני משפחתו, שלא מקבלת את הדבר, ופול לא מצליח למצוא אפילו סטוץ הולם.
הבמאים בחרו ללהק לכל התפקידים המרכזיים בסרט שחקניברודווייהומואים גלויים.[1]שלב הצילומים של הסרט החל ב-24 באוקטובר2008. בסרט מופיע צוות השחקנים הכולל מספר רב של שחקני תיאטרון ותיקים, בהם ליז מק'קרטני, ג'ים ניומן, ג'ואי דודינג, מרטי תומאס, אנדרה וורד, דניאל רובינסון, ג'ף מטזלר, בריאן ספיטולניק, ג'וש קרוז, לנה הול וסטייב הייז, וכן כוריאוגרפיה מאת שי סאליבן עם שירים שכתב ריק קרום.[2][3] עבור שני השחקנים הראשיים, דניאל רובינסון וג'ואי דודינג, סרט זה היה סרט הקולנוע באורך מלא הראשון בו השתתפו. בתחילה, השניים חששו מלקחת חלק בסצינות המין שבסרט, ורובינסון אף דחה את התפקיד שהוצע לו. הוא צוטט כאומר: "זה היה קצת יותר מדי בשבילי, לא היה לי נוח עם סצינות הסקס והעירום, זה היה עירום מדי והומואי מדי עבורי", והוא הרחיב: "הסיבה המרכזית שבגללה סירבתי לתפקיד בתחילה הייתה משום שאני לא רוצה להיראות כמו 'שחקן הומו', ו-'ביג גיי מוזיקל' היה כמו לשים קעקוע על הגוף שלי".[7] בסופו של דבר הוא החליט שהסרט הוא הזדמנות טובה, ובדיעבד הודה כי סצנת המין הייתה "קשה יותר לקריאה מאשר לבצע".[7] חששותיו הראשונים היו חששות לגבי הנצחת גופו העירום והחשוף על סרט. רובינסון ודודינג אמרו שההיבט הקשה ביותר עבור היה לגלם שתי דמויות שונות עם קווי עלילה וסיפורים שונים בתוך אותו סרט.[7]
תגובות וביקורות
המגזין וראייטי פרסם ביקורת לסרט המתייחסת למספר קטעים בו, ובפרט - לקטע העוסק בבריאת העולם, תוך ציון העובדה ש-"נדיר הוא שחילול קודש כל כך משעשע, ואילו פרד מ. קארוסו היה מסוגל לשמור על רמה כזו של שנינות ... הסרט היה צריך לדבוק בהצגת המופע הבימתי שבו". כמו כן צוינו מספר פגמים בסרט, בכך ש-"הקטעים העוקבים (לקטע על בריאת העולם) היו ארוכים מדי, לרבות הקריקטורה הלא מוצלחת של תמי פיי מסנר והקטע אודות טיפול המרה, שאוזנו באמצעות צוות שחקנים גברי נעים למראה, לבושים במכנסיים קצרים ובכנפיים של מלאכים". לזכותו של הסרט נכתב כי "הבמאים התעקשו ללהק לתפקידים הראשיים רק שחקני ברודוויי שהם הומואים גלויים, ובכך המירו את הליהוק הרגיל של שחקני הדרמות היומיות של לוס אנג'לס בטאלנטים אמיתיים בעלי יכולות שירה וריקוד". לסיכום, נכתב כי הסרט "יותר מראוי לצפייה ב-פסטיבלי קולנוע וב-DVD".[1]
באתר האינטרנט AfterEllen.com נכתב כי לסרט יש מבנה "קצת יוצא דופן" בכך שלאחר סיקוונס הפתיחה ישנו "קטע מוזיקלי ארוך המציג הופעת הרצה של מחזמר בימתי בשם "אדם וסטיב - בדיוק כפי שאלוהים ברא אותם" (Adam & Steve: Just the Way God Made Them) המספר את סיפור התנ"ך מתוך פרספקטיבההומוסקסואלית". באתר נכתב כי מדובר ב-"סרט רומנטי נעים להפליא", וכי "למחזמר הגאה הקטן הזה צפויים חודשיים של הופעות הרצה ללא כל דופי!".[6]
המבקר פרנק ג'יי. אוולה (New York Cool) כתב כי התגובה הראשונית שלו הייתה שלילית, אבל כאשר הוא קרא על מעורבותו של קספר אנדריאס בפרויקט הוא התעניין יותר בסרט ולמד שבניגוד לרושם הראשוני שלו, "אף אחד לא פורץ בשירה ללא סיבה טובה".[5] אוולה התמקד במיוחד כיצד הסיפור עוסק בשחקני המחזמר "אדם וסטיב - בדיוק כפי שאלוהים ברא אותם" (Adam & Steve: Just the Way God Made Them), הפקה מוזיקלית בתוך הסרט עצמו המציגה את סיפור הבריאה המתואר בספר "בראשית" מנקודת מבטהומוסקסואלית. הוא כתב כי "באופן עקבי ומתוחכם הסרט חוזר שוב ושוב אל ההצגה הבימתית, ומשתמש בו ככלי מסגור" על מנת להבליט את הסיפור הרחב יותר של הסרט של קבלה עצמית. לסיכום, המבקר מציין כי "ערכי ההפקה נהדרים והאנסמבל הוא, על פי רוב, ראוי להערצה".[5] כמו כן כתב שדניאל רובינסון היה "די מרשים" וכי השיר שביצע ("I Wanna Be a Slut") סחף את הקהל, וכי ג’ואי דאנינג, שגילם את דמותו של אדי "ברגישות ובמתיקות" ריגש את הקהל בכך שגילם בצורה כנה דמות של גבר הומוסקסואל שנמצא על סף יציאה מהארון.[5]
הסרט הוקרן לראשונה ב-20 ביולי2009, בפסטיבל הסרטים Q Fest שבפילדלפיה, והתאריך הרשמי של יציאתו לאקרנים היה 9 באוגוסט2009, בפרובינסטאון, מסצ'וסטס.[8] לאחר מכן, הסרט הוקרן במספר פסטיבלי קולנוע להט"ביים במהלך 2009 ו-2010.
פסקול
הפסקול של הסרט היה אמור לצאת ב-14 ביולי2009. הדיסק כולל את כל השירים המקוריים מהסרט, וכן כמה שירים עכשוויים שהוצגו גם בסרט.[9][10]
Padva, Gilad. Uses of Nostalgia in Musical Politicization of Homo/Phobic Myths in Were the World Mine,The Big Gay Musical, and Zero Patience. In Padva, Gilad, Queer Nostalgia in Cinema and Pop Culture, pp. 139–172 (Palgrave Macmillan, 2014, ISBN 978-1-137-26633-0).
^"Iris Prize Festival". Western Mail. 2 באוקטובר 2009. Six new feature films are being screened as part of this year's Iris Prize Festival, which celebrates the best in gay and lesbian film from around the world. Leading actors and directors will be travelling to Cardiff to introduce each screening. One of the films, as voted for by the Friends of Iris, will also walk away with pounds 1,000. These are the offerings...The Big Gay Musical (European Premiere) Cineworld - October 9{{cite news}}: (עזרה)
