במהלך מלחמת העולם השנייה חשש האב מגילוי יהדותו של הסב על ידי הנאצים, וזייף עם בנו את מסמכי הזהות שלהם. בזיכרונותיו כתב שמידט כי שורשיו מילאו תפקיד מרכזי בהתנגדותו לרעיונות הנציונל-סוציאליסטים. בהזדמנות אחרת התוודה כי הושפע "מן המנהיגים החומים (הנאצים)". ב-2013 צוטט בעיתון צרפתי באומרו כי: "אנחנו אחראים, ואנחנו באופן ייחודי, למותם של יותר משישה מיליון יהודים[1]." עם זאת, בשנת 2014 טענה העיתונאית סבין פמפריין בספרה "הלמוט שמידט ומלחמת השואה", שבו חקרה את שנות שירותו של שמידט בוורמאכט, כי שמידט שיקר ועמדותיו הושפעו מהרעיונות הנאציים. בספר הובאו מכתבים שהתגלו בארכיון הצבא הגרמני, ובתוכם משבחים את שמידט על "התנהגותו הנציונל-סוציאליסטית ללא דופי[3]", והוא אף נשלח להרצות אודותיה בפני חיילים אחרים. ההיסטוריון היהודי-גרמני, מיכאל וולפסון, טען כי שמידט לא היה נאצי פעיל, אך הוא גם לא התנגד לנאצים[4].
משנת 1953 ועד תחילת 1962, ובשנים 1965 ועד 1987 היה שמידט חבר בבונדסטאג הגרמני. בשנת 1965 התמנה לממלא מקום ראש סיעת ה-SPD בבונדסטאג, וב-1967 התמנה לראש הסיעה, עד שנת 1969. הוא תויג כאיש האגף הליברלי במפלגה וכ"מאווריק" הפועל בדרכו העצמאית[8]. דוגמה לכך היא שהתריס נגד מדיניותה של מפלגתו נגד חימוש מחדש של גרמניה המערבית נוכח הסכנה של הגוש המזרחי בראשות ברית המועצות, והוא סירב להתפשר עם הצעות גרמניה המזרחית לקונפדרציה אוטונומית עם שכנתה המערבית[7]. בנוסף גם ניתן לו הכינוי "שמידט פה גדול" (Schmidt-Schnauze) בעקבות היוהרה שהפגין לעיתים בביטחונו האישי[8]. הוא בנוסף גם נחשב לנואם מוכשר ומדינאי פעלתן, מה שהוביל להדבקת הכינוי "הפעלתן" (Der Macher)[9].
ב-5 ביולי 1957 הצביע הבונדסטאג ברוב מכריע בעד הסכמי רומא, הבסיס לקהילה הכלכלית האירופית. שמידט התנגד להסכמים, בעיקר משום שהעריך שאי שותפותה של בריטניה בהם יביא למפלתם (שמידט עצמו היה אנגלופיל). "ככל שהייתי משוכנע בנחיצותה של האינטגרציה האירופית, אז חשבתי שהקהילה הכלכלית האירופית לעולם לא תוכל להצליח בהיעדר ניסיון ופרגמטיזם בריטי[10]." על אף התנגדותו להסכמים, הוא התמנה לכהן כחבר בפרלמנט האירופי מטעם גרמניה בשנים 1958 עד 1961. כנואם מוצלח ופוליטיקאי שקרנו עולה בבונדסטאג, הפך שמידט לאחד הנציגים הבולטים ביותר של בני דורו בפוליטיקה הלאומית. כמומחה ללוגיסטיקה ומערכים צבאיים, הוא ביקר בחריפות את שר ההגנה בממשלות קונראד אדנאואר, פרנץ יוזף שטראוס, ששמו נקשר בפרשיית שוחד של חברת לוקהיד מטוסים.
בין השנים 1961 ל-1965 שמידט נבחר וכיהן בסנאט המדיני של המבורג (מוסד הרשות המבצעת של המדינות הפדרליות המנהל את נושאי הפנים של המדינה) בתפקיד הסנאטור לענייני פנים של עיר-המדינה הפדרלית. ב-17 בפברואר 1962 אירע השיטפון בים הצפוני, שהציף את העיר המבורג, שסכריה לא היו מוכנים לקראתו, מעל לגדותיה. שמידט לקח לרשותו את כל סמכויות קבלת ההחלטות ותיאם את פעולות החילוץ ואמצעי הסיוע. הופעלו פעולת חילוץ חסרות תקדים. מלבד מכבי האש ואנשי הצלב האדום, שמידט החליט על דעת עצמו לגייס את הכוחות המזוינים הגרמניים ואת המתנדבים הבינלאומיים שהתבקשו על ידי נאט"ו לסייע בפעולות החילוץ. ממשלת המבורג וממשלת גרמניה המערבית היושבת בבון פנתה בבקשה לעזרה כלכלית מרחבי אירופה. שמידט קרא לעירוב של הבונדסוור בכדי לחלץ נפגעים ללא תיאום עם הממשל הפדרלי. מבחינה רשמית, פעילותו של שמידט הפרה את חוקת גרמניה, שכן פריסת כוחות הבונדסוור במשימות אזרחיות מקומיות לא הייתה מעוגנת בחוק היסוד נכון לאותה העת, וזאת היית הפעם הראשונה שהצבא לקח חלק בפעולת הצלה אזרחית[11]. אף על פי כן, ההצלחה של פעולות ההצלה הובילה לכך שבסיום האירוע הוא לא הואשם ולא ננזף על כך שפעל נגד קביעת החוקה. כוח בן 26,000 מסייעים נכנס לאזור האסון בסירות מתנפחות ומסוקים, ואלו פינו בהצלחה כעשרת אלפים תושבים וטיפלו בהם במקלטי חירום. לאור ההצלחה רחבת ההיקף בניהול משברים, שמידט זכה לאהדה ציבורית רחבה, והוא נודע כאישיות בקנה מידה לאומי[12]. הנזק שנגרם בעקבות ההצפות בהמבורג בלבד הוערך בכ-3 מיליארד מארק גרמני.
בפוליטיקה הלאומית
פגישת הדרג המדיני עם פיקוד הבונדסוור, שר ההגנה שמידט (שני משמאל) לימינו מפקח חיל האוויר, יוהנס שטיינהוף, ולשמאלו הקנצלר ברנדט.
ב-1965 נבחר שמידט חדש לבונדסטאג וב-1969, לאחר שבבחירות הושג מהפך, ה-SPD הקימה קואליציה בשותפות עם המפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP), וראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, וילי ברנדט, התמנה לקנצלר. שמידט התנה לשר הביטחון בממשלה החדשה של ברנדט[13]. במסגרת כהונתו של שמידט כשר ההגנה, עלה מספר המגויסים לשורות הבונדסוור בגיוס חובה, ובעקבות זאת הוחלט להפחית את אורך שירות החובה מ-18 חודשים ל-15. שמידט הרחיב את תחום הלימודים המקצועיים של קצינים בשירות סדיר על ידי פתיחת מסגרות לימודים צבאיות באוניברסיטת המבורג ואוניברסיטת מינכן. בשנת 1972 מונה לשר האוצר ושר הכלכלה לאחר התפטרות קודמו, קרל שילר. לאחר הבחירות באותה השנה, במסגרתן חוזקה הקואליציה הקיימת בראשות ברנדט, המשיך שמידט לכהן קדנציה נוספת כשר האוצר בלבד[6].
בתור שר האוצר היה על שמידט להתמודד מול מעמדו החזק של הדולר המשפיע על כלכלות אירופה, והועלתה לראשונה הצעה לקיים מערכת מונטרית כלכלית אחידה במסגרת הקהילה הכלכלית. המועצה האירופית הטילה על פייר ורנר, ראש ממשלת לוקסמבורג, למצוא דרך להפחית את תנודתיות שער החליפין[14]. הדו"ח שלו פורסם באוקטובר 1970 והמליץ על תיאום המדיניות המקרו-כלכלית של כל המדינות החברות שיכלול "קיבוע מוחלט ובלתי הפיך של שיעורי השוויון וליברליזציה מוחלטת של תנועות ההון". ב-1971 המשבר הכלכלי בגרמניה וברחבי הקהילה הכלכלית האירופאית החמיר כאשר נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון הסיר את הגיבוי של תקן הזהב מהדולר, מה שגרם להתערערות מערכת ברטון-וודס, ובעקבותיה אינפלציה ותזזיתיות בשערי החליפין של המטבעות[15]. בנוסף, החלו סימנים לסטגפלציה. המצב הכלכלי החמיר משמעותית עם פרוץ משבר האנרגיה העולמי בסוף 1973, כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים. כתוצאה מהמשבר, שמידט הסיק כי ברית המועצות תהווה מקור אנרגיה בטוח ויציב יותר עבור גרמניה ממדינות המזרח התיכון[16].
במהלך 1970–1972 הוריד הבנק הפדרלי של גרמניה את הריבית בזמן שהאינפלציה עלתה, והמהלך האיץ את עלייתה. ב-1972 החלה העלאת ריבית. העליות בשיעורי המדיניות המוניטרית קיפצו בעקבות זעזוע מחירי הנפט של 1973[17]. ב-7 במאי 1974 התפטר וילי ברנדט מתפקידו כקנצלר, לאחר שעוזרו, גינתר גיום, נעצר בשל ריגול לטובת גרמניה המזרחית (פרשיית גיום). ולטר של, מנהיג ה-FDP, החליף את ברנדט בתפקיד הקנצלר בפועל, עד להשבעתו של שמידט לקנצלר החדש ב-16 במאי 1974. בסיס התמיכה של שמידט היה האגף הליברלי בתוך המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ועם מינויו נשמר על הרוב הפרלמנטרי של קודמו, מה שאפשר לו להקים את ממשלתו הראשונה[18].
שנתיים לאחר שמונה לקנצלר כמחליפו של ברנדט, שמידט עמד בפני מערכת בחירות באוקטובר 1976. בעקבות פרשיית הריגול שהובילה לפיטוריו של ברנדט, האמון הציבורי ב-SPD נפגע, אך מדיניותו של שמידט ריככה את המפלה כך שבסופו של דבר המפלגה ירדה ב-16 מושבים בלבד ונותרה עם 214 מושבים בפרלמנט. ה"איחוד" (מפלגות CDU\CSU) עלו ל-243 מושבים, והיו מסוגלים להקים ממשלה צרה אם היו בידם שבעה מושבים נוספים. ה-FDP השיגו בבחירות 39 מושבים ושמידט שימר את הקואליציה עמם בבנייתו את ממשלתו השנייה בעקבות הבחירות[19]. בבחירות 1980 סיעת "האיחוד" החליפה את מועמדה למשרת הקנצלר, מהלמוט קוהל לפרנץ יוזף שטראוס. הגושים נותרו על כינם ללא שינויים רחבים, עם התחזקות של הקואליציה (218 מושבים ל-SPD ו-53 מושבים ל-FDP). גם לאחר בחירות אלו, שמידט שימר את הקואליציה הקיימת[20].
בסתיו 1977 זועזעה גרמניה המערבית כתוצאה מסדרת רציחות פוליטיות שבוצעו בידי כנופיית באדר מיינהוף. בין היתר, הכנופיה חטפה את האנס-מרטין שלייר, נשיא התאחדות המעסיקים, בניסיון לסחוט את הרשויות לשחרר אסירים ביטחוניים. במקביל, אש"ף, בתיאום עם כנופיית באדר-מיינהוף, חטף את טיסה אזרחית 181 של לופטהאנזה והסיט את מסלולו לעבר מוגדישו בתור פיגוע מיקוח נגד גרמניה המערבית[23]. הממשלה הרוויחה זמן דרך מגעים עם ארגוני הטרור שלא הובילו לפריצת דרך, ובמקביל ה-GSG9, יחידה מיוחדת של המשטרה הפדרלית, שחררה את הנוסעים במטוס שנחטף בדרכו למוגדישו. מחבלי כנופיית באדר-מיינהוף רצחו לאחר מכן את נשיא התאחדות המעסיקים החטוף. כשהובהר שפיגוע המיקוח נכשל, המחבלים הכלואים התאבדו בתאיהם. בזכות הפעולה הנחרצת של שמידט ושיתוף הפעולה עם ה"איחוד" בפרלמנט, מעמדה של הממשלה ומעמדה של גרמניה בכלל התחזק בזירה הבינלאומית, על שהיא אינה נכנעת במלחמה בטרור[24].
שמידט התעניין מאוד בכלכלת פנים אך גם התמודד עם קשיים שהגבילו את תחום הפעולה שלו, כולל העלייה הדרמטית במחירי הנפט. התמ"ג של גרמניה המערבית ב-1975 ירד ב-1.4 אחוזים, הירידה החדה ביותר מאז הקמתה. מאזן הסחר של גרמניה הסתחרר גם הוא עם ירידה בביקוש העולמי נוכח הסטגפלציה. נכון ל-1976 הצמיחה הכלכלית התחדשה, ושיעור האינפלציה החל לרדת. אף על פי שהמדדים לא שבו לימי הזוהר של הפריחה הכלכלית משנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, הם התקבלו כנסבלים לאחר הטלטלות של השנים הקודמות והצמיחה האיטית הוגדרה כהצלחה של הממשלה[26]. שמידט תמך בשימוש באנרגיה גרעינית כחלק מקידום עצמאות אנרגטית של גרמניה, תהליך שהואץ נוכח המשברים הכלכליים. פיתוח האנרגיה הגרעינית נעשה למרות התנגדות ממושכת של סביבתנים שחששו מההשפעות של פסולת גרעינית על האקלים. ב-1977 נמכר מפעל עיבוד גרעיני מחודש לאנרגיה אטומית לידי ברזיל. המכירה עמדה בסך 4 מיליארד דולר והיא העסקה הגרעינית הגדולה ביותר מאז ומעולם. שמידט קידם את המכירה על אף התנגדות דיפלומטית למהלך מצד בעלות ברית ויריבות כאחד, שחששו מהאפשרות של ברזיל גרעינית[27].
בעקבות עליית האינפלציה מחדש במשבר הנפט השני לקראת סוף העשור, שמידט הציע ב-1978 תוכנית לחיזוק ההתקשרות הכלכלית בין מדינות הקהילה הכלכלית האירופית כך שהסדר שערי החליפין בתוך מדינות הקהילה יעוצב מחדש להחליש את השפעת המטבע האמריקאי על היבשת ולמנוע את המשך האינפלציה (השימוש בדולר עלה על חשבון המארק הגרמני, ובכך החליש ופיחת את ערכו, והוסיף לאינפלציה). "המערכת המוניטרית האירופית" (EMS) שהציע, נחשבה לתובענית ביחס להתקשרות הכלכלית הפנימית שקדמה לה בין חברי הקהילה. לפי המערכת תתקיים רשת שערי חליפין שכל חבריה יקושרו באמצעות אמת מידה מושגית - 'יחידת המטבע האירופית'. בטווח הקצר המערכת החדשה נועדה להחליף את הדולר במארק גרמני בתור מטבע ההתייחסות העיקרי בשערי החליפין ובטווח הארוך הובילה המערכת ליצירת מטבע אחיד בעבור חברות הקהילה; האירו[28][29].
הכלכלה המשיכה לדשדש לקראת סוף העשור, וזאת למרות המאמצים לעורר צמיחה במחיר של הגדלת הגירעון התקציבי על בסיס המודל של כלכלה קיינסיאנית. רק באמצע 1978 הצליחו שמידט והבנק הפדרלי להביא את הכלכלה לאיזון. לאחר מכן, הכלכלה המשיכה להתרחב ב-1979 ובחלק ניכר משנת 1980, ועזרה לשמידט להיבחר מחדש ב-1980. אבל העלייה התבררה כלא אחידה ולא מאיצה, שכן הבעיות של אמצע שנות ה-70 חזרו במהירות. בתחילת 1981, בין היתר בהשפעת משבר נפט שני שנגרם כתוצאה מהמהפכה האיראנית ומלחמת איראן–עיראק, שמידט עמד בפני ירידה בצמיחה ועלייה באבטלה, אך האינפלציה נותרה בעלייה.
בסוף שנות השבעים הציבה ברית המועצות טילי SS-20 Saber בעלי ראש נפץ גרעיני ברחבי מדינות ברית ורשה, ובכך איימה על מערב אירופה. שמידט קידם בתגובה את הצבתם של טילי פרשינג 2 אמריקאים בגרמניה בכדי לשמר את ההרתעה של נאט"ו על ברית ורשה ביבשת האירופאית ובמקביל הציע משא ומתן בגובה העיניים על הגבלת הנשק הגרעיני מול הקרמלין[30]. בהמשך להצבת טילי הפרשינג 2, ממשל רונלד רייגן קידם את יוזמת ההגנה האסטרטגית, שבתגובה לו ברית המועצות רשמה הוצאות חימוש שלא יכלה לעמוד בהן. בעקבות הצבת טילי פרשינג 2 לטווח בינוני במערב אירופה בידי ארצות הברית, כחלק ממדיניות ההתחמשות לנוכח האיום של ברית המועצות, האחרונה נגררה להוצאות כספיות חריגות על תקציב הביטחון שערערו את הכלכלה הסובייטית עוד יותר ובסופו של יום היו אחד הגורמים להתפרקות ברית המועצות.
לקראת סוף כהונתו, שמידט התרחק להוצאות שהרחיבו את הגירעון וממדיניות קיינסיאנית, עקב הידרדרות המצב הכלכלי, ובוצעו מספר קיצוצים בתוכניות רווחה. רבים בתוך ה-SPD התנגדו למדיניות הביטחונית שנקט שמידט, בעוד שרוב הפוליטיקאים של ה-FDP תמכו בתוקף במדיניות זו. בעוד שנציגיה הסוציאליסטים של ה-SPD התנגדו לצמצום ההוצאות, ה-FDP החלה להציע מדיניות כלכלית מוניטריסטית. ב-1990, בעקבות איחוד גרמניה מחדש, התברר ש-25 חברי בונדסטאג מטעם ה-SPD היו למעשה סוכנים בשירות גרמניה המזרחית שחיבלו בפעילות ממשלו של שמידט[31]. בפברואר 1982 שרדה ממשלת שמידט הצבעת אמון בבונדסטאג; אולם ב-17 בספטמבר 1982, הקואליציה התפרקה, כאשר ארבעת שרי ה-FDP פרשו מממשלתו. שמידט המשיך להוביל ממשלת מיעוט שהורכבה רק מחברי SPD, בעוד שה-FDP ניהלה משא ומתן על קואליציה עם ה"איחוד". במהלך תקופה זו עמד שמידט גם בראש משרד החוץ. ב-1 באוקטובר 1982, הפרלמנט אישר הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית ובחר ביו"ר ה-CDU הלמוט קוהל לקנצלר החדש. שמידט הוא הקנצלר היחיד בתולדות גרמניה מאז מלחמת העולם השנייה אשר הודח מתפקידו בהצבעת אי-אמון.
החל משנת 1983 שימש שמידט כעורך-שותף של העיתון השבועי הגרמני "די צייט[6]." הוא פרש מן החיים הפוליטיים, אך נותר דמות בעלת השפעה, דבר שבא לידי ביטוי בנאומיו בעד איחוד גרמניה מחדש ובייעוץ שנתן לממשלות גרהרד שרדר ואנגלה מרקל. בנוסף הרבה שמידט בכתיבת ספרים ובהופעות בציבור במסגרות חדשותיות. לאחר פרישתו שב להתגורר בהמבורג. בשנת 2007 טען כי השיח הציבורי על אודות שינוי אקלים "מוקצן באופן היסטרי[32]." ב-2014 הזהיר מפני הסכנה הגאופוליטית הטמונה בסכסוך האוקראיני-רוסי בטענה כי מנהיגי אירופה וארצות הברית מתנהגים בדיוק כמו קודמיהם ב-1914[33]. בשנותיו האחרונות לקה שמידט במחלת העורקים הפריפריאליים ובעקבות כך היה מרותק לכיסא גלגלים. במשך זמן רב סבל ממחלת לב ועוד ב-1981 עבר השתלה של קוצב לב מלאכותי, שנועד להסדיר את קצב הפעימות של לבו[34]. שמידט היה מעשן כבד כל חייו, דבר שהפך לסימן ההיכר הציבורי שלו. ב-2013, מתוך חשש שהאיחוד האירופי יאסור מכירת סיגריות, החליט שמידט לקנות מכסה לכל החיים של 38,000 סיגריות[35].
ב-2011 נפטרה רעייתו של שמידט, הנלורה. ב-2 בספטמבר 2015 עבר שמידט ניתוח להסרת קריש דם מעורק ברגלו[36]. הניתוח עבר בהצלחה והוא שוחרר מבית החולים ב-17 בספטמבר. בנובמבר החמיר מצבו, בעקבות זיהום שנגרם כתוצאה מהניתוח. הלמוט שמידט נפטר באחר הצהריים ב-10 בנובמבר 2015, בביתו בהמבורג, בגיל 96 - ובכך היה לקנצלר שהאריך ימים יותר מכל האחרים[37]. ב-23 בנובמבר נערכה הלוויה ממלכתית ושמידט נקבר בבית הקברות אולסדורף לצד רעייתו והוריו. בין 1,800 הנוכחים בטקס ההלוויה של שמידט היו נשיא גרמניהיואכים גאוק, הנשיאים לשעבר כריסטיאן וולף, הורסט קלר ורומן הרצוג, ואלרי ז'יסקר ד'אסטן, הנרי קיסינג'ר, ג'ימי קרטר, הקנצלרים גרהרד שרדר ואנגלה מרקל וראש עיריית המבורג (ולימים קנצלר גרמניה) אולף שולץ.
בשנת 1966 ביקרו שמידט ורעייתו בישראל בעקבות הזמנתה של שרת החוץ, גולדה מאיר, אותה כינה שמידט בחיבה, "סבתא". במהלך מלחמת ששת הימים, עת כיהן שמידט למנהיג סיעת מפלגתו בבונדסטאג, נשא נאום פרו-ישראלי[38]. ביולי 1975 קיים ראש ממשלת ישראליצחק רביןביקור ממלכתי בגרמניה ונפגש עם שמידט. ביקור זה היה ביקור גומלין לאחר ביקורו של הקנצלר ברנדט בישראל[39].
לאחר המהפך הפוליטי, הידרדרו יחסי גרמניה-ישראל לשפל, והיו לשמידט יחסים מתוחים עם ראש ממשלת ישראלמנחם בגין. שמידט היה הקנצלר הראשון מאז כינון היחסים בין המדינות, שסירב לערוך ביקור ממלכתי בישראל, בטענה שאין בכך טעם כל עוד בגין משמש כראש הממשלה. גרמניה בראשותו של שמידט התקרבה למדינות ערב וקיימה שיחות לקיום מספר עסקאות נפט ונשק עם מדינות ערב, בהן סוריה וסעודיה, הגם שלא כולן יצאו לפועל בעיקר בשל התנגדות במפלגתו. בשנת 1978 שיגר שמידט איגרת מפתיעה לראש הממשלה בגין, שבה קרא לישראל להכיר בהגדרה עצמית של הפלסטינים ולפנות את כל השטחים, וב-1980 התבטא בעיתון דר שפיגל כי בגין מהווה סכנה לשלום, אף כי בהמשך הכחיש זאת. קודם למבצע אופרה להשמדת תוכנית הנשק להשמדה המונית של עיראק, ממשלת שמידט נקטה בעמדה דומה לממשלות איטליה, צרפת וארצות הברית כי אין לישראל סיבה לחשוש מפיתוח תוכנית הגרעין העיראקית ומן האפשרות שזאת תתפתח לכדי נשק גרעיני[40].
במאי 1981 חל משבר בין ישראל וגרמניה בעקבות מחלוקת חריפה בין שמידט לבין ראש הממשלה, מנחם בגין. כעסו של בגין יצא על דברי שמידט בשידור לטלוויזיה הגרמנית, כי יש לפטור את מדיניות החוץ הגרמנית מ"עול השואה", וכן האשים את ישראל בחוסר מצפוניות בגין סירובה להעניק לפלסטינים מדינה משלהם. לטענתו, ישראל אשמה בכך שהפלסטינים נאלצו לברוח או גורשו מבתיהם. בגין תקף את שמידט בבוטות על דבריו כי גרמניה מחויבת מוסרית לעמים שונים, כולל הפלסטינים, מבלי להזכיר את העם היהודי, כינה אותו שחצן רודף בצע, ורמז כי שיתף פעולה במודע עם המשטר הנאצי במהלך שירותו בצבא הנאצי[41].
חבר הכנסת משה קצב מהליכוד קרא להחזיר את השגריר הישראלי מגרמניה. בניסיון לשכך את הסערה הביע שמידט צער שלא הזכיר גם את המחויבות הידועה של גרמניה ליהודים, ואילו בגין תיקן את טענתו כי שמידט השתתף בהקרנת סרט שבו נראו מתנגדי המשטר מוצאים להורג בתלייה, והחליפה בטענה כי השתתף במשפט של מתנגדי המשטר ולא בהקרנת סרט, אולם הוא סירב בתוקף לדרישת שמידט להתנצל בפומבי. במקום זאת קרא לו "לכרוע ברך" ולהתנצל בפני העם היהודי ואת מבקריו מבית כינה "יפי נפש"[42]. ב-3 ביוני 1981 אמר בגין בכנסת: "כולם שירתו בצבא הנאצי, לרבות אדון שמידט, אשר נשבע אמונים לפיהרר באופן אישי וקיים את שבועתו עד תום"[43]. באוקטובר 1981 במהלך הלווייתו של נשיא מצריםאנוואר סאדאת נפגשו השניים והתפייסו[44].
^Felix Mauch, The Great Flood of 1962 in Hamburg, ” Environment & Society Portal, Arcadia (2012), no. 6. Rachel Carson Center for Environment and Society
^David J. Bollmann, West Germany 's Ostpolitik and Relations with the United States Under Willy Brandt, Helmut Schmidt, and Helmut Kohl, Eastern Illinois University, 1990, עמ' 41
^אם מחשיבים את ולטר של, שכיהן כקנצלר בפועל למשך 10 ימים בין התפטרותו של ברנדט להשבעתו של שמידט, אזי הלה היה הקנצלר הגרמני שהגיע לגיל המופלג ביותר, כיוון שנפטר בגיל 98.
Gereja di Tomsk Eparki Tomsk adalah sebuah eparki Gereja Ortodoks Rusia yang terletak di Tomsk, Federasi Rusia. Eparki tersebut didirikan pada tahun 1832.[1] Referensi ^ http://www.patriarchia.ru/db/text/31538.html lbsKeuskupan Gereja Ortodoks RusiaPatriark MoskwaEparki di Rusia Abakan dan Khakassia Akhtubinsk Alapayevsk Alatyr Alexdanrov Almetyevsk Amur Anadyr Ardatov Arkhangelsk Armavir Arsenyev Astrakhan Balashov Barnaul Barysh Belgorod Belyov Bezhetsk Birobidzhan Birsk Biysk Blago...
Artikel ini sebatang kara, artinya tidak ada artikel lain yang memiliki pranala balik ke halaman ini.Bantulah menambah pranala ke artikel ini dari artikel yang berhubungan atau coba peralatan pencari pranala.Tag ini diberikan pada Januari 2023. Pia DouwesPenyanyi dan pemeran musikal Belanda, Pia DouwesLahirPetronella Irene Allegonda Douwes5 Agustus 1964AmsterdamTahun aktif1986-sekarang Pia Douwes (lahir pada 5 Agustus 1964) adalah seorang aktris opera dan teater musikal di Eropa. Ia dike...
Murder capital redirects here. For the Irish post-punk band, see The Murder Capital. The following article is a list of cities sorted by homicide rates in the world, excluding active war zones. The homicide rate of a city is an imprecise tool for comparison, as the population within city borders may not best represent an urban or metropolitan area with varying rates in different areas. Rankings (2022) This section relies largely or entirely on a single source. Relevant discussion may be foun...
Jakarta City PhilharmonicOrkestraDidirikan2016LokasiJakartaTempat konserGedung Kesenian JakartaTeater Taman Ismail MarzukiDirigen utamaBudi Utomo PrabowoSitus webjcphilharmonic.id Jakarta City Philharmonic adalah sebuah orkestra simfoni yang berbasis di Jakarta, Indonesia. Jakarta City Philharmonic (JCP) merupakan proyek bersama Badan Ekonomi Kreatif (BEKRAF) dengan Dewan Kesenian Jakarta (DKJ).[1] JCP dibentuk untuk melengkapi Jakarta sebagai kota metropolitan. Orkestra ini digawangi...
Hubungan Indonesia–Mexico Indonesia Meksiko Hubungan Indonesia dengan Meksiko mengacu kepada hubungan bilateral antara Indonesia dan Meksiko. Kedua negara melihat kerja sama yang dijalin merupakan mitra penting dari tiap regional, dimana Indonesia berada di Asia Tenggara dan Meksiko berada di Amerika Latin.[1] Kedua negara merupakan anggota dari Kerja Sama Ekonomi Asia Pasifik, Forum Kerja Sama Asia Timur dengan Amerika Latin, G15, G20, Perserikatan Bangsa-Bangsa, dan Organisasi Pe...
Strada statale 398Via Val di CorniaLocalizzazioneStato Italia Regioni Toscana DatiClassificazioneStrada statale InizioSS 439 presso Monterotondo Marittimo FinePiombino Lunghezza44,400[1][2] km Provvedimento di istituzioneD.M. 1/06/1962 - G.U. 194 del 2/08/1962[3] GestoreTratte ANAS: dal km 36,300 (innesto SS 1 presso Venturina) al km 44,400 (Piombino);dal 2001 la gestione del restante tratto è passata alla Regione Toscana che ha devoluto le competenze alla P...
1755 battle of the French and Indian War Battle of the MonongahelaPart of the French and Indian WarWashington the SoldierLt. Col. Washington on horseback during the Battle of the Monongahela – Reǵnier 1834DateJuly 9, 1755[1]Locationnear present-day Braddock, Pennsylvania40°24′13″N 79°52′7″W / 40.40361°N 79.86861°W / 40.40361; -79.86861Result French-Indian victoryBelligerents France New FranceOttawasAbenakiLenni LenapeHuronsPotawatomisOjibwa...
يفتقر محتوى هذه المقالة إلى الاستشهاد بمصادر. فضلاً، ساهم في تطوير هذه المقالة من خلال إضافة مصادر موثوق بها. أي معلومات غير موثقة يمكن التشكيك بها وإزالتها. (نوفمبر 2019) هذه المقالة تحتاج للمزيد من الوصلات للمقالات الأخرى للمساعدة في ترابط مقالات الموسوعة. فضلًا ساعد في تحس...
Kawasan Konservasi Perairan Daerah Kabupaten Natuna - Serasan (KKPD Kabupaten Natuna - Serasan) adalah salah satu kawasan konservasi perairan daerah yang ada di Provinsi Kepulauan Riau, Indonesia. Dalam pembagian administratif Indonesia, KKPD Kabupaten Natuna - Serasan berada di dalam wilayah administratif Kabupaten Natuna. Lokasi KKPD Kabupaten Natuna - Serasan hanya mencakup dua kecamatan. Wilayah pertama berada di Kecamatan Serasan, sedangkan wilayah kedua berada di Kecamatan Serasan Timur...
2021 Czech filmGump: The Dog That Taught People How to LiveDirected byF. A. BrabecWritten byFilip Rožek, Lukáš FišerStarringIvan TrojanBolek PolívkaCinematographyF. A. BrabecDistributed byBioscopRelease date 22 July 2021 (2021-07-22) Running time90 minutesCountryCzech RepublicLanguageCzechBox office25,618,012 CZK[1] Gump: The Dog That Taught People How to Live (Czech: Gump – pes, který naučil lidi žít, also known simply as Gump) is a 2021 Czech adventure fami...
معهد الدراسات السياسية شعار معهد الدراسات السياسية بباريس معلومات التأسيس 1872 النوع جامعة حكومية وخاصة التوجهات الدراسية العلوم السياسية، العلاقات الدولية، القانون، العلوم السياسية، التسويق، التمويل، إدارة الموارد البشرية، الاتصال، التخطيط العمراني، الصحافة المو...
У этого термина существуют и другие значения, см. Материя. Мате́рия (от лат. materia «вещество») — философское понятие, которое обычно означает нечто, что формирует окружающую реальность, из чего образовано всё существующее в мире. Первоначально к материи относили то...
Ontarian provincial government ministry This article is about the Ontario ministry. For the Canadian federal government department, see Environment and Climate Change Canada. Ministry of the Environment, Conservation and ParksMinistère de l’Environnement, de la Protection de la nature et des Parcs (French)Government ministry overviewFormed1972JurisdictionGovernment of OntarioHeadquarters2nd Floor, Macdonald Block, 900 Bay Street, Toronto, Ontario, M7A 1N3Employees2021Annual budget$322...
Federico Faggin nel 2011 Federico Faggin (Vicenza, 1º dicembre 1941) è un fisico, inventore e imprenditore italiano naturalizzato statunitense[1]. Dal 1968 Faggin risiede negli Stati Uniti ed ha assunto anche la cittadinanza statunitense. Fu capo progetto e progettista dell'Intel 4004 e responsabile dello sviluppo dei microprocessori 8008, 4040 e 8080 e delle relative architetture. Fu anche lo sviluppatore della tecnologia MOS con gate di silicio (MOS silicon gate technology), che p...
Armand DoriaBornArmand-François-Paul des Friches DoriaApril 24, 1824Paris, FranceDiedMay 7, 1896(1896-05-07) (aged 72)OccupationArt collectorSpouseMarie-Berthe de VilliersChildren1 son, 1 daughterParentStanislas-Philippe-Henri Doria Count Armand Doria (1824-1896) was a French aristocrat, art collector and patron. He served as the mayor of Orrouy from 1864 to 1896. He acquired a significant collection of impressionist works, including paintings subsequently exhibited in museums in Europe...
Voce principale: Delfino Pescara 1936. Pescara CalcioStagione 2005-2006Sport calcio Squadra Pescara Allenatore Maurizio Sarri All. in seconda Vincenzo Vivarini Presidente Dante Paterna Serie B11º posto Coppa ItaliaPrimo turno Maggiori presenzeCampionato: Pesaresi e Vigna (36)Totale: Pesaresi e Vigna (36) Miglior marcatoreCampionato: Matteini (9)Totale: Matteini (9) StadioAdriatico Abbonati1 414 Maggior numero di spettatori5 366 vs Brescia(15 ottobre 2005) Minor numero di spet...
Association football championship match between Everton and Watford, held in 1984 For the women's event, see 1984 WFA Cup final. This article includes a list of general references, but it lacks sufficient corresponding inline citations. Please help to improve this article by introducing more precise citations. (September 2016) (Learn how and when to remove this message) Football match1984 FA Cup finalEvent1983–84 FA Cup Everton Watford 2 0 Date19 May 1984VenueWembley Stadium, LondonRefereeJ...
.jpg)
.svg){kind=logo}
