זיוף תעודה או זיוף מסמך הוא יצירה של תעודה או מסמך שיוצגו כאמיתיים למרות שאינם כאלה, על מנת לתעתע או להונות וליצור מצג שווא. זיוף תעודות יכול לשרת מטרות פוליטיות, פליליות או אחרות.
זיוף תעודות עשוי לסייע לאדם בהתחזות - בין אם כחלק מגנבת זהות, ובין אם כאמצעי להשגת טובות הנאה. כך למשל נפוץ הפשע של זיוף תעודה מזהה בארצות הברית כאמצעי לרכישת אלכוהול (שאסורה מתחת לגיל מסוים). קיימים גם מקרים של זיוף תעודות סיום בית ספר (למשל תעודת בגרות[1]) או תעודות אקדמיות, כדי להתקבל ללימודים או למשרה הדורשת תעודות אלו. מרדכי קידר (אין להתבלבל עם ד"ר מרדכי קידר) למשל הודח מלימודי המשפטים באוניברסיטה העברית לאחר שהתגלה כי זייף את תעודת הבגרות שלו. במקרה אחר, הורשע (2007) יוסף בא-גד כי זייף חתימות של אזרחים על מנת להגיע למספר החתימות הנדרש על פי החוק על מנת להיחשב כמועמד לראשות הממשלה.
במקרה של מסמכים מזהים, זיוף תעודות יכול לשמש לגנבת זהות או לטשטוש הזהות האמיתית של המשתמש במסמך המזויף. קיימות דוגמאות היסטוריות רבות לזיוף מסוג זה. באירופה הכבושה על ידי גרמניה הנאצית השתמשו יהודים נרדפים, כמו גם חברים בארגוני מחתרת נגד הנאצים, בתעודות מזויפות אשר זיהו אותם כ"ארים", או בשמות בדויים, למשל על ידי זיוף תעודת ייחוס ארי. אחד המפורסמים שבסיפורי אימוץ זהות בדויה על ידי חבר במחתרת אנטי-נאצית הוא זה של וילי ברנדט, שהפך אחרי המלחמה לראש עיריית ברלין ולקנצלרגרמניה המערבית, כל זאת תחת שמו המחתרתי וה"מזויף". ארגוני ביון וריגול משתמשים לעיתים קרובות בזיוף תעודות כטכניקה להצגת מרגלים או לחדירה למקומות מסווגים. אדולפו קמינסקי זייף תעודות למספר ארגוני מחתרת ואופוזיציה פוליטית במהלך כ-30 שנות פעילות כזייפן מסמכים: להצלת יהודים בצרפת הכבושה, לארגון מסמכי פטור מגיוס לצבא צרפת במלחמת אלג'יריה ולטובת המוסד לעלייה ב'.
תופעת זיוף תעודות לידה למטרות זיוף גיל (לצורך גיוס או הימנעות מגיוס לצבא למשל), דרישות להכרה באבהות, דרישות להשתתפות בירושה והגדרת אדם המשתייך לקבוצה אתנית מופלית לרעה כמי שאינו משתייך לקבוצה זו, האיצה פיתוח אמצעים שונים (כגון חותמות) במטרה להקשות על פעולת הזיוף.
לעיתים קרובות משמש זיוף על ידי רשויות ל"תעמולה שחורה". ייתכן כי מעשה הזיוף המפורסם ביותר בהיסטוריה הוא זה של הפרוטוקולים של זקני ציון. ספר בדיוני זה הוצג כ"מסמך מקורי" המתעד את כוונותיהם של היהודים להשתלט על העולם, ושימש כחומר בערה לאנטישמיות. המסמך חובר על ידי האוכרנה, משטרת הצאר הרוסי, על מנת להסית כנגד היהודים. במקרים אחרים משתמשים משטרים בזיוף מסמכים על מנת להביא לתוצאות פוליטיות רצויות מבחינתם. "מזכר טנאקה" היה בעל מטרות דומות: להציג את היפנים כמנסים להשתלט על העולם.
במקרים אחרים מבצעים פוליטיקאים או גורמים בעלי אינטרסים פוליטיים זיוף מסמכים על מנת לפגוע ביריב פוליטי. ב"פרשת ג'ול אמסטר" (ב-1949) זייף איסר בארי מסמכים שהצביעו על שיתוף פעולה בין הבריטים לבין אמסטר, איש סודו של אבא חושי, וזאת כדי לפגוע בקריירה הפוליטית של חושי.
חוק העונשין
סעיף 414 לחוק העונשין, מגדיר זיוף כאחד מאלה:
עשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות;
שינוי מסמך - לרבות הוספת פרט או השמטת פרט - בכוונה לרמות, או ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין;
חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין, או בשם מדומה, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם המסמך בידי פלוני;
חוק העונשין בישראל כולל סעיפים אחדים העוסקים בזיוף מסמך, וקובעים ענישה של עד שבע שנות מאסר: