יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. יש להרחיב לפי הערך הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
	הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל הוא אוניברסיטה טכנית מובילה בחיפה, ישראל, שהחלה לפעול בתחילת המאה ה-20.

המידה שבה הטכנולוגיה קובעת את ההיסטוריה ואת יצירתן וגורלן של אומות נחקרה רבות,^[1] והטכניון, שנוסד בעזרת הגברת האחדות היהודית שהתאפשרה על ידי טכנולוגיות התקשורת החדשות של המהפכה התעשייתית השנייה,^[2] מובא כדוגמה בולטת לכך. המכון נולד 36 שנים לפני הכרזת העצמאות של ישראל, ובשנים האלו חינך את מהנדסי המדינה שבדרך והביא אותם למומחיות כדי להניח את התשתית (תרתי משמע) למדינה מודרנית.^[3] בוגרי הטכניון ייסדו את התשתית הבסיסית של חשמל, אספקת מים וכבישים בישראל.^[4]

לאורך המאה – מאז הנחת אבן הפינה ב-1912 – הייתה לטכניון משימה היסטורית לחזות את הצרכים העתידיים על מנת להבטיח את קיומה וצמיחתה של מדינת ישראל.^[5][6] לדברי עיתונאי בריטי מוביל, הסיפור בטכניון הוא מופת עבור קבוצות אחרות שנקלעו למשימה הבלתי אפשרית לכאורה של יצירת אומה עצמאית: "למעלה משני עשורים לפני הקמת המדינה עזר הטכניון לנהיח את יסודות מדינת ישראל המודרנית. את זהותה של המדינה כשחקנית בתחום המדע והטכנולוגיה ניתן לייחס לחזון הטכניון."^[7]

הטכניון צמח במהירות, והפך לחלוץ עולמי בתחומי הביוטכנולוגיה,^[8][9] חקר לוויינים,^[10] מדעי המחשב,^[11] ננוטכנולוגיה ואנרגיה. בשנת 2004 זכו אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר, פרופסורים מהטכניון, בפרסי נובל הראשונים של ישראל בתחומי המדע (לכימיה). בשנת 2011, הפך פרופסור דן שכטמן לחתן פרס נובל בכימיה השלישי של הטכניון על גילוי הגבישים הכמו-מחזוריים. ב-2012, שהת המאה להיווסדו, כלל הטכניון 12,850 סטודנטים ו-80 תוכניות לתארים מתקדמים.^[12] בשנת 2011 הטכניון שיתף פעולה עם אוניברסיטת קורנל וזכה במכרז של העיר ניו יורק להקמת מכון החדשנות טכניון-קורנל (TCII) באי רוזוולט.^[13]

מלכתחילה היה לתנועה הציונית חזון של הקמת אוניברסיטה יהודית בארץ ישראל ההיסטורית.^[14] לעיתים קרובות נאסרה על יהודים הכשרה טכנית או מדעית, וללא כישורים אלה והשכלה מבוססת בנושאי הנדסה, הבינו מנהיגי התנועה כי החזון הציוני של יצירת אומה יישאר בגדר חלום.

בשנת 1902 חזה בנימין זאב הרצל בספרו אלטנוילנד את חיפה כעיר מודרנית וטכנולוגית עם בתים ומוסדות ציבור המתאפשרים בזכות מדע יישומי, הנדסה וטכנולוגיה. הרצל החדיר לציונות המדינית דחיפות חדשה ומעשית. עד הקונגרס הציוני העולמי החמישי בשנת 1901 הופעל הלחץ לייסד מספר מוסדות תרבות והתקבלה החלטה ל"סקר יסודי של שאלת הקמת אוניברסיטה יהודית".^[15]

ב-1902 פרסמה קבוצה של שלושה צעירים בשנות העשרים לחייהם: מרטין בובר, סטודנט לפילוסופיה מווינה, ברתולד פייבל, סופר מברלין, וחיים ויצמן, חוברת בשם "בית ספר גבוה יהודי", והקימה ועד המדגיש את הצורך באוניברסיטה יהודית עם מטרה ראשונה של חינוך טכנולוגי. בחוברת, בה פרטו את הקשיים מולם נאלצו יהודים להתמודד על מנת להתקבל לאוניברסיטאות באירופה, כתבו השלושה כי היעדר הזדמנויות ללימודים טכניים חמור בהרבה עבור סטודנטים יהודים מאשר בלימודים אחרים, וכי הבעיה היא "בעיקר כלכלית וחברתית". למשל, ברוסיה הודחו היהודים כמעט לחלוטין מהמקצועות טכניים ולכן נדחקו לעיסוקים מסחריים.

התוכנית הייתה להקים מכינה שתיקרא טכניקום, שתשמש הן להכשרת סטודנטים לאוניברסיטה ובחלקה והן כמוסד עצמאי להכשרת צעירים במקצועות הטכניים והחקלאיים. בוגרי הטכניקום יהיו הבסיס להקמת ותחזוקת התעשייה היהודית.^[16]

בשנת 1903 קיימו 60,000 יהודי ארץ ישראל בחירות לכנסייה הארצישראלית הראשונה, אספה לאומית דמוקרטית שהייתה מעין "סבתה" של הכנסת של ימינו (לפני מועצת העם). בכנסייה, שהייתה ניסיון ראשון להקמת ממשל עצמי יהודי, נשא מנחם אוסישקין נאום בו הביע את החשיבות והדחיפות של מוסד להשכלה גבוהה בארץ ישראל. הכנסייה תמכה בהחלטה להקמת מכון פוליטכני בארץ, והטכניון, לפחות על הנייר, נולד.^[17]

פאול נתן מחברת עזרה של יהודי גרמניה מילא תפקיד מרכזי בקירוב קבוצות יהודיות מגוונות תחת מטריית הטכניקום, ובגיוס משאבים.^[18]

סוחר התה הרוסי קלונימוס זאב ויסוצקי השאיר את כל נכסיו בעסק המשפחתי, כמיליון רובל, למטרות נדבנות.^[19] בין המוציאים לפועל היה הוגה הדעות הציוני אחד העם,^[20] שהצליח לגייס לתוכנית הטכניקום את בנו של ויסוצקי, דוד ויסוצקי (מייסד תה ויסוצקי), ונתרמה תרומה ראשונה של 100,000 רובל.

בשנת 1908 ביקר בארץ הנדבן האמריקאי יעקב שיף.^[21] שיף הושפע מהעוני שראה בקרב רבים מיהודי ארץ ישראל ותמך ברעיון של מוסד שיספק הכשרה טכנית.

גם באירופה נשמר העניין בטכניקום גבוה. בשנת 1909 דיווח ד"ר חיים ויצמן, שלימים יהפוך לנשיא מדינת ישראל הראשון, לוועידה ציונית במנצ'סטר כי העניינים מסתדרים היטב עם "הפוליטכניקום הלאומי".^[22] יהודים עשירים מארצות רבות כבר הבטיחו תמיכה נדיבה.

הקהילה היהודית בירושלים פתחה במסע לאירוח הטכניקום, והוקמה ועדה מיוחדת להצגת טיעון ירושלמי חזק. הטיעונים של חיפה התגלו כחזקים יותר, ובסופו של דבר ניצחו:^[23]

• חיפה נועדה להיות עיר העתיד. מרכז נמל גדול של תעשייה וספנות. עם בנייתה של מסילת הרכבת החיג'אזית, היא תקושר לדמשק ולבגדאד ותהפוך לצומת דרכים חשובה גם לתחבורה יבשתית.
• הקהילה היהודית בחיפה בתקופה העות'מאנית עדיין לא הייתה נוקשה בארגון ובאופי, בניגוד לירושלים, מרכז האורתודוקסיה והיישוב הישן, או יפו, חממה של לאומיות יהודית. הנייטרליות של חיפה, כך נטען, תצמצם סכסוכים.
• הקהילה היהודית במקום הייתה קטנה, והשפעתה כמעט ולא הורגשה בעיר. הטכניקום ייתן תנופה להתרחבות וצמיחת האוכלוסייה היהודית בצפון.

באוקטובר 1909 התבקש האדריכל הפרוסי אלכסנדר ברוולד לתכנן תוכנית ראשונה לבניין החדש. ברוולד, שניגן בצ'לו ברביעיית מיתרים עם אלברט איינשטיין, קיבל השראה מהרעיון של מיזוג צורה אירופאית עם אלמנטים מזרחיים. התכנון המצטיין שלו אושר על ידי הקורטוריום, ובאוגוסט 1910 ניתנה לברוולד המשימה לערוך את התוכניות המפורטות ולפקח על הביצוע. מלבד האבן, רוב חומרי הבנייה האחרים הגיעו מחו"ל. הסיד יובא מצרפת והמלט מגרמניה. מתקני אינסטלציה ומתקנים שונים הגיעו גם מאירופה, ועד היום יכולים המבקרים בבניין הטכניון הישן לקרוא את כתובות היצרנים הגרמנים על לוחות הרצפה ובמקומות אחרים במבנה.^[17]

גם חפירת הבאר יצרה בעיות. ניסיונות ראשונים יכלו להגיע רק לעומק של 40 מטרים, ואז הופסקה העבודה עקב מחסור בכוח אדם מיומן. התקבל אישור מיוחד לייבא את הדינמיט הנדרש, ורק כאשר הובא מומחה זר ניתן היה סוף סוף לחדש את העבודה בבאר. הבאר נחפרה לעומק של 93 מטרים, והיא הועמקה לבסוף ל-100 מטרים. קיומו של מקור מים במורדות העליונים של הכרמל הפך את חיפה למרכז יסודי לקיום חיים בעשורים הבאים, והבאר ומימיה הפכו למקור הכנסה חיוני עבור הטכניקום הצעיר והעני.^[17]

ב-11 באפריל 1912, 36 שנים לפני הכרזת העצמאות של ישראל, הונחה אבן הפינה לטכניקום, בחסות האימפריה העות'מאנית הכובשת.

ערך מורחב – מלחמת השפות

סכסוך אידאולוגי מתמשך בין חברת עזרה – ארגון חינוכי עולמי לא-ציוני בראשות יהודים מגרמניה – לבין התנועה הציונית, הידרדר לסכסוך עז על שפת ההוראה המתוכננת, הידועה בשם מלחמת השפות.^[24] העברית המודרנית הייתה עדיין בחיתוליה, והחינוך הטכני לא היה קיים בלשון המקראית. הגרמנים טענו שמכיוון שלא היו עדיין מונחים טכניים שפת הלימוד צריכה להיות גרמנית. הוצעה אף פשרה במסגרתה יתנהלו הלימודים באנגלית. עם זאת, בעקבות חרם על הטכניקום ושביתה של הסתדרות המורים, וכן דעיכת ההשפעה הגרמנית בישראל לאחר תבוסת הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, הפכה העברית לשפת הטכניון.^[25][26][27]

פיתוח הזדמנויות טכניות ומדעיות עבור העם היהודי והטכניקום החדש בפרט היה נושא שחתן שני פרסי נובל פרופ' אלברט איינשטיין הרגיש ששווה את ההשקעה שלו. "לפיתוח ארץ ישראל יש חשיבות עצומה ליהדות כולה", אמר בארוחת ערב עם אגודת הטכניון האמריקאית.^[28] ב-1923 ביקר איינשטיין בטכניון,^[29] ובמהלך ביקורו נטע עץ דקל. העץ עומד עד היום מול בניין הטכניון הישן בהדר הכרמל. איינשטיין חזר לגרמניה כדי להקים את אגודת הטכניון הראשונה, וכיהן כיושב הראש שלה. מאוחר יותר הוא היה אמור לסייר באמריקה כדי לגייס כספים להשכלה גבוהה בארץ ישראל,^[30] נושא שלדבריו היה "קרוב לליבו".^[31] המניע של איינשטיין לא היה לאומי, אלא הומניסטי. "אני עושה מה שאני יכול כדי לעזור לאלה מהשבט שלי שמטופלים כל כך רע בכל מקום", אמר.^[32]

מהנדס החשמל ארתור בלוק היה נשיא הטכניון הראשון, וכיהן בתפקיד בין 1924 ל-1925.^[33] הטכניון רשם את תלמידיו הראשונים ב-1924, וטקס הפתיחה הרשמי שלו התקיים ב-1925.^[34] בכיתה הראשונה היו 16 סטודנטים שהתמחו בהנדסה אזרחית ואדריכלות.^[35][36] את מקומו של בלוק כנשיא תפסו המהנדס האזרחי מרדכי הקר (1925–1927), שמואל יוסף פבזנר (אדמיניסטרטיבי) ואהרן צ'רניבסקי (אקדמי) ב-1927–1929 ויוסף ברויר (1930–1931).^[33]

שלמה קפלנסקי היה נשיא הטכניון בשנים 1931–1950.^[33] בשנות ה-30 של המאה ה-20 קלט המכון מספר רב של סטודנטים יהודים וחוקרים מכובדים מפולין, גרמניה ואוסטריה, שנמלטו מהמשטר הנאצי. בעיצומם של קשיים כלכליים אדירים הצביע צוות הטכניון בעד עבודה זמנית ללא שכר כדי להבטיח את הישרדותו הכלכלית של המוסד.^[3] בשנת 1934 הוקמה הפקולטה לטכנולוגיה תעשייתית. עד סוף שנות ה-30 גבר הביקוש לבוגרי אוניברסיטאות טכניות, וסטודנטים רבים בטכניון התנדבו להילחם עם הצבא הבריטי נגד הרייך השלישי. ההרשמה עלתה על 400 סטודנטים, והאוניברסיטה התרחבה וכללה תואר בהנדסת תעשייה, 11 מעבדות ובית ספר לספנות. עם הזמן הפכו תחומי הלימוד בפקולטה לטכנולוגיה תעשייתית לפקולטות עצמאיות.

בשנים שקדמו לקום המדינה היה הטכניון מרכז פעיל של המחתרות – ובראשן ההגנה – ומקור לפתרונות צבאיים טכנולוגיים חיוניים למאבק לעצמאות.^[17]

בשנת 1948, עם 680 סטודנטים, חגג הטכניון את הקמת מדינת ישראל. המדינה המתפתחת יצרה דרישות חדשות לאוניברסיטה הוותיקה וכדי לענות על צרכים אלו השיק הטכניון מגוון פרויקטים שאפתניים. ב-1948 הוקמו הפקולטה להנדסת חשמל^[37] והפקולטה להנדסת מכונות^[38] וב-1950 הוקמה הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל,^[39] שתרמה רבות לתעשיות התעופה והחלל המצליחות של ישראל ולחיל האוויר הישראלי.^[40]

יעקב דורי, לשעבר ראש המטה הכללי הראשון של צבא ההגנה לישראל, היה נשיא האוניברסיטה בשנים 1951-1965.^[33] עד 1951 גדל מספר הסטודנטים לתואר ראשון ל-966. מכיוון שהקמפוס המקורי במרכז חיפה הפך קטן מדי, בחר ראש הממשלה דוד בן-גוריון אתר בשטח של 300 דונם על הכרמל לקמפוס חדש. בשנת 1953 החל המכון לעבור לקריית הטכניון בהר הכרמל.

בשנות החמישים נוסדו הפקולטות הבאות:

• הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל^[41] (1953, שמה שונה לפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל);
• הפקולטה להנדסה חקלאית (1953, אוחדה לפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית);
• הפקולטה להנדסה כימית^[42] (1954);
• הפקולטה לכימיה^[43] (1958);
• לימודים כלליים (1958, שמה שונה למחלקה ללימודים הומניסטיים ואומנויות);^[44]
• הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול^[45] (1958, שמה שונה לפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות).

במהלך שנות ה-60 פתח הטכניון את שעריו למאות סטודנטים ממדינות מתפתחות באפריקה ואסיה. עשרות חברי סגל בטכניון העניקו סיוע טכנולוגי למדינות שונות ברחבי העולם, לעיתים קרובות בחסות סוכנויות האו"ם. מתוך הכרה במגמה הגוברת בפעילות הבין-תחומית, הקים הטכניון מספר מחלקות חדשות, ביניהן הפקולטה להנדסה ביורפואית,^[46] מדעי המחשב,^[47] מתמטיקה שימושית^[48] והמכון למצב מוצק.^[49] המהנדס הכימי אלכסנדר גולדברג היה נשיא האוניברסיטה מ-1965 עד 1973.^[33] בשנת 1969 הקים הטכניון את הפקולטה לרפואה,^[50] אחד מבתי הספר לרפואה היחידים בעולם שהיו מזוהים עם מכון טכנולוגי. שנות ה-70, שנעו בין הטראומה והטרגדיה של מלחמת יום הכיפורים ועד לאופטימיות והתקווה של הסכם השלום בין ישראל למצרים, לכל אורך המהפך והשינוי ייצר הטכניון טכנולוגיות להבטחת ביטחון ישראל ותכנון פרויקטי מחקר אזוריים בנושאי התפלה ואנרגיה גרעינית.^[17] בשנים אלו פיתחו הפרופסורים אברהם למפל ויעקב זיו את אלגוריתם למפל-זיו לדחיסת נתונים. הקמת מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה ב-1978 עודדה את הקשר בין האקדמיה, התעשייה והממשלה.^[51] בשנת 1971 הוקמה הפקולטה לביולוגיה. אלוף עמוס חורב, המדען הראשי של מערכת הביטחון הישראלית, היה נשיא האוניברסיטה בין השנים 1973-1982.^[33]

בשנות ה-80 באו לידי ביטוי המחקר בטכניון ומספר בוגריו הגבוה, והם סללו את הדרך להתרחבות מהירה של תעשיות ההיי-טק בישראל.^[52] מאז הולדת הסיבים האופטיים ופיתוח האופטואלקטרוניקה, היו בוגרי הטכניון בחזית המקומית של החדשנות הטכנולוגית של אותה תקופה. ב-1982 גילה דן שכטמן מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים מבנה של גביש כמו-מחזורי, וב-2011 זכה עליו בפרס נובל לכימיה. יוסף זינגר, מהנדס אווירונאוטיקה, היה נשיא האוניברסיטה מ-1982 עד 1986, ומקס רייס, מהנדס כימי, מ-1986 עד 1990.^[33]

העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הקפיצה את מספר הסטודנטים בטכניון מ-9,000 ל-10,500. בנוסף לקליטת זרם משמעותי של מדענים ומהנדסים באיכות גבוהה מברית המועצות לשעבר, הקים הטכניון חברות ומבנים טכנולוגיים של חממה טכנולוגית כדי להבטיח שניתן יהיה לנצל את הכישרון החדש.^[53] המהנדס הכימי זאב תדמור היה נשיא הטכניון בשנים 1990–1998, והפך לבוגר הטכניון הראשון בתפקיד זה.^[33]

בטכניון הוקמו מרכזי מצוינות רב-תחומיים,^[54] הקשרים עם התעשייה התחזקו, פותחו תוכניות אקדמיות חדשות, והושקה תוכנית גדולה להרחבת הקמפוס, כולל בניית מרכז הנרי ומרילין טאוב למדע וטכנולוגיה, בו שוכנת הפקולטה הגדולה בעולם המערבי למדעי המחשב.

בשנת 1998 שיגר בהצלחה מכון אשר לחקר החלל את הלוויין הזעיר "Gurwin TechSat II", מה שהפך את הטכניון לאחת מחמש אוניברסיטאות עם תוכנית שמתכננת, בונה ומשגרת לוויין משלה. עמוס לפידות, המפקד העשירי של חיל האוויר הישראלי, היה נשיא האוניברסיטה בשנים 1998–2001, ויצחק אפלויג, חלוץ בתחום הכימיה החישובית, בשנים 2001–2009.^[33]

בשנת 2007 התייעל תפקידו ההיסטורי של הטכניון בהעברת טכנולוגיה בישראל ברחבי העולם עם השקת משרד T3 Technion Technology Transfer (אנ').^[55] פרץ לביא, מומחה לפסיכופיזיולוגיה של הפרעות שינה, היה נשיא המוסד בשנים 2009–2019.^[33]

לטכניון מרכז רב-תחומי פעיל בחקר האנרגיה, כדי לחזק את ישראל כשהעולם מגיע לשיא תפוקת הנפט. יש לו גם תוכניות ברחבי הקמפוס בננוטכנולוגיה ומדעים, מדעי החיים והנדסה.^[56] הפיזיקאי אורי סיון מכהן כנשיא הטכניון משנת 2019.^[57][33]

בשנת 2004 זכו שני מדעני הטכניון לישראלים הראשונים שזכו בפרס נובל בנושא מדעי. אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר – יחד עם עמיתם אירווין רוז – גילו כיצד המערכת הביולוגית גורמת לפירוק חלבונים בתא.^[58]

בשנת 2011 הוענק פרס נובל לכימיה לפרופסור דן שכטמן על גילויו של גבישים כמו-מחזוריים.

• הטכניון הוא אחת מחמש אוניברסיטאות בלבד בעולם עם תוכנית סטודנטים לתכנון ובניית לוויינים (ניסיון השיגור הראשון ב-1995 נכשל, שיגור העותק הזהה עבר בהצלחה ב-1998).^[59]
• גדילי DNA שימשו לראשונה להרכבת חוט מוליך דק פי 1,000 משערת אדם. אחד המפתחים, אורי סיון, מונה ב-2019 לנשיא הטכניון.
• פיתוח התרופה נגד מחלת פרקינסון רסג'ילין.^[60]
• גילוי גביש כמו-מחזורי – סוג חדש של חומר.^[61] התגלית זיכתה את דן שכטמן בפרס נובל לכימיה לשנת 2011.
• אלגוריתם למפל-זיו, שהפך לתקן בין-לאומי לדחיסת נתונים, ואבן דרך של IEEE.^[62]
• שותף בכתיבת המאמר הראשון שחשף שניתן לטפח תאי גזע עובריים ליישום רפואי.^[63]
• יותר מ-70% מהמייסדים והמנהלים בתעשיית ההיי-טק הישראלית הם בוגרי הטכניון.^[64]
• קבוצה של בוגרי הטכניון יצרה PHP (גרסאות 3 עד 5), שפת תכנות אינטרנט המותקנת ביותר מ-80% משרתי האינטרנט ברחבי העולם.

• הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
• חינוך בישראל
• מדע וטכנולוגיה בישראל

• אתר האינטרנט הרשמי של הטכניון
• היסטוריית הטכניון, באתר הטכניון
• ציוני דרך, באתר הטכניון
• היסטוריה של הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, סרטון באתר יוטיוב

• היסטוריה של הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)

• יובל דרור, ראשית הטכניון העברי בחיפה, 1902-1950 – מהתוכנית ל"בית־ספר גבוה יהודי" ועד תום תקופת ניהולו של שלמה קפלנסקי
• סמדר ברק, לתולדות שמו של הטכניון, לשוננו לעם, נא–נב ד, האקדמיה ללשון העברית, תש"ס–תשס"א