פרופ' דוד ארליק (ימין) וברוך רפפורט בטקס הנחת אבן הפינה לבניין הפקולטה לרפואה, 1971בניין הפקולטה בולט במבט מרכס הכרמל לעבר שכונת בת גלים
בשנת 1964 נחתם הסכם בין ד"ר משה לזר מנהל בית החולים רמב"ם לבין הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים לפיו יהיה בית החולים רמב"ם לסניף של האוניברסיטה ואחד מבתי החולים בהם יעשו חלק מתלמידי השנה החמישית והששית של בית הספר לרפואה של האוניברסיטה לימודים קליניים. ההסכם חייב את הפיכת רופאי בית החולים למורים והעיד על ההערכה הרבה שיוחסה למקצעיות של צוות בית החולים[1]. לאחר ארבע שנים ביקש בית החולים רמב"ם להקדים את בואם של הסטודנטים מירושלים, וביקש לקלוט אותם כבר בשנת לימודיהם הרביעית. הרעיון היה לאפשר לסטודנטים ללמוד לימודים פרה-קליניים בירושלים ולעבור את כל ההכשרה הקלינית ברמב"ם. ד"ר דוד ארליק שאף להפוך את רמב"ם לחלק אינטגראלי של הפקולטה בירושלים ולא להסתפק במעמד של סניף. הוא גייס לשם כך את ראש העיר אבא חושי ואת מנהל בית החולים רוטשילד (בשנות האלפיים, המרכז הרפואי בני ציון) ד"ר שיין. יחדיו הם פעלו לקידום הרעיון אשר נועד להאדיר את הרפואה בחיפה והצפון, אך ההצעה והרעיון נדחו בתוקף על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים.
ד"ר ארליק לא ויתר ופעל למען הקמת בית ספר לרפואה בחיפה ללא חסות האוניברסיטה העברית. התנגדות ירושלים הייתה צפויה וד"ר ארליק גייס את כל כושר השכנוע שלו ואת קשריו האישיים על מנת לדלג על משוכה זו. הוא פנה לכל מי ומי על מנת לרכוש אהדתו וחזר והסביר לכל שומע כי בארץ מחסור רציני ברופאים ולעומת זאת ישראלים רבים לומדים באיטליה. בהבינו את מצוקת התקציב באותם ימים חזר ארליק על ההצעה כי בשלב הראשון יחזרו התלמידים הלומדים באיטליה לאחר שלוש שנות לימוד וימשיכו ברמב"ם החל מהשנה הרביעית כאשר עיריית חיפה תעמוד בנטל הכספי. הרעיון התקבל באהדה על ידי שר החינוךיגאל אלון אך לפני מתן אישור הממשלה הוקמה ועדה בראשות שופט בית המשפט העליוןצבי ברנזון לדיון בסוגיה. עם חברי הוועדה נמנו גם ד"ר ארליק וד"ר חיים שיבא. למרבה האכזבה החליטו מרבית חברי הוועדה ובתוכם השופט ברנזון, שלא להמליץ על הקמת בית הספר לרפואה ברמב"ם. פעם נוספת גייס ארליק את כל כישוריו, הבין שהחלטת הוועדה היא בגדר המלצה בלבד והחל במסע שכנוע בדרגים הגבוהים יותר בין שרי הממשלה. הוא שכנע את השר בלי תיקמנחם בגין כי צפון המדינה מקופח וכי הקמת הפקולטה יחד עם מרכז רפואי גדול יסייעו מאוד לקידום חיפה והגליל. ארליק אף הרחיב והביא את תוצאות המשאל בין הסטודנטים הלומדים באיטליה אשר נערך על ידי ד"ר ברוך גלי (מנהל פתולוגיה) וד"ר בנטל (מנהל נוירולוגיה) ולפיו מספר המבקשים לחזור וללמוד בחיפה עלה על מספר המקומות הזמינים. מאמציו של ד"ר דוד ארליק נשאו פרי ובאוגוסט 1969 התקבלה החלטת הממשלה על פתיחת שערי בית החולים רמב"ם לתלמידי שנה רביעית.
תוך שלושה חודשים הוכשר אולם בבניין המנזר הכרמליטי שבשטח בית החולים. בנין זה אכלס את בית הספר לאחיות ובאולם אשר "נתפס" נקלטו 40 הסטודנטים הראשונים אשר הגיעו מאיטליה והם החלו ללמוד כבר בחודש נובמבר.[2] האירוע נחוג ברוב עם בנוכחות שר החינוך יגאל אלון ראש העיר משה פלימן ונכבדים נוספים. אך בכך לא תמה המלאכה, הפקולטה עדיין לא הייתה לבית ספר עצמאי לרפואה וד"ר ארליק המשיך במאמציו להשלים את משימתו.
בינואר 1970 החליט קורטוריון הטכניון להמליץ על איחוד בית הספר לרפואה עם הטכניון[3]. ב-3 בינואר1971 אישר סנאט הטכניון את המיזוג של בית הספר לרפואה עם הטכניון, בתוקף מ-1 באוקטובר1973. בשנת הלימודים 1973 נפתחה כיתה ללימודי שנה א' בטכניון, פרופ' ארליק מונה לפרופסור מן המניין ולדיקאן הראשון של הפקולטה לרפואה של הטכניון, לסגנו הראשי לענייני הוראה מונה פרופ' אהרון ולירו וראשוני המורים בפקולטה היו פרופ' יורם פלטי (פיזיולוגיה), פרופ' ברוך גלי (פתולוגיה), פרופ' אברהם הרשקו, לימים חתן פרס נובל בכימיה (ביוכימיה) ופרופ׳ אוריון גלין גלר (אנטומיה). הפקולטה נעזרה בתמיכתו של משרד החינוך במשך שלוש שנותיה הראשונות, בנין המנזר הנוסף שהיה צמוד למנזר הכרמליטיות נרכש ושופץ והוא היווה את משכן הפקולטה בשנותיה הראשונות. רוח ההתלהבות אשר פיעמה בין חברי הסגל והתפתחותו האקדמית של המוסד נעו במרץ ותוך זמן קצר היה ברור כי המתקן קטן מדי וכי יש לאתר שטח ולבנות בנין ראוי אשר ישמש את הפקולטה לשנים רבות. פעם נוספת נדרשו רמב"ם וחיפה לרוחו וחזונו של פרופ' ארליק אשר ללא ליאות איתר מקום צמוד לבית החולים, השתדל ושידל את מוסדות המדינה ולבסוף אף זכה לאמונו ותרומתו של הנדבןברוך רפפורט, חיפאי לשעבר שישב בז'נבה.
תכנון הבניין נערך על ידי האדריכלים אריה פרייברגר וישעיהו אילן (פרייברגר תכנן בסמוך זמן קצר קודם לכן את מגדל חברת אגד עם תחנת האוטובוסים מרכזית בת גלים)[4]. ב-1979 נחנך הבניין המרשים שהפך לנקודת ציון עירונית[5] ובשנת 1991 נקראה הפקולטה לרפואה ע"ש רות וברוך רפפורט. בשנים 2011–2016אליעזר שלו היה דיקאן הפקולטה ובתקופה זו היא עברה ארגון מחדש.
הפקולטה לרפואה של הטכניון נמנית עם פקולטות מעטות מסוגה ברחבי העולם, שבהן הפקולטה לרפואה משולבת במכון טכנולוגי ולא באוניברסיטה כללית. ייחוד זה ניכר בתוכנית הלימודים בפקולטה.
