המקרה הידוע ביותר של הומוסקסואליות במצרים העתיקה הוא מקרה של שני הפקידים הבכירים חנומחוטפ וני ענח' חנום. שני הגברים חיו ושירתו תחת פרעהנ-אוסר (אנ') במהלך השושלת החמישית (2494 – 2345 לפני הספירה).[1] לחנומחוטפ וני ענח' חנום היו משפחות משלהם עם ילדים ונשים, אך כשנפטרו, משפחותיהם כנראה החליטו לקבור אותם יחד באותה מסטבה. במסטבה נמצאו מספר ציורים שמתארים את שני הגברים מחבקים ונוגעים זה את זה באפיהם. תיאורים אלו משאירים הרבה מקום להשערות, מאחר שבמצרים העתיקה הנגיעה באפיהם, בדרך כלל, ייצג נשיקה.[1]
האגיפטולוגים וההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם כיצד לפרש את ציוריהם של חנומחוטפ וני ענח' חנום. ישנם חוקרים [דרושה הבהרה]שסבורים כי הציורים משקפים דוגמה להומוסקסואליות בין שני גברים נשואים ומוכיחים כי המצרים הקדמונים קיבלו מערכות יחסים של זוגות מאותו המין.[2] לעומתם, חוקרים אחרים מפרשים את הציור כהיותם תאומים, או אפילו תאומים סיאמיים. למרות המחלוקת הקיימת, הציורים מראים, לכל הפחות, כי חנומחוטפ וני ענח' חנום היו בוודאי קרובים מאוד זה לזה בחייהם ובמותם.[1]
המלך פפי השני וקצינו הכללי סאסנט
סיפור ידוע, המתוארך לממלכה התיכונה של מצרים, מספר על אזרח אנונימי, שמגיע לאולם הקהל של המלך פפי השני.[דרושה הבהרה] האזרח רוצה לקונן על משהו לא ידוע, אך המלך אינו מוכן להקשיב לקינותיו של האזרח, ולכן הוא מצווה על נגניו המלכותיים לנגן ברקע, בזמן קינותיו של האזרח. הזר עוזב את הארמון כשהוא מאוכזב מהתנהגות המלך. לאחר מספר ניסיונות כושלים לקונן ליד המלך, הוא מבקש מחברו, הפקיד הגבוה ג'ג'טי, ללכת בעקבות המלך. במהלך המארב של ג'ג'טי, הוא מצא כי המלך עוזב לעיתים קרובות את הארמון במהלך הלילה לביקורים אצל קצינו הכללי הנאמן סאסנט למשך מספר שעות, ואז חוזר הביתה.[3]
הנושא של ביקורי המלך פפי השני לקצינו הכללי סאסנט נמצא במחלוקת, במיוחד בביטוי אחד: "הוד מלכותו נכנס לביתו של סאסנט ועשה את מה שרצונו מבקש". מספר פרשנים [דרושה הבהרה] טוענים כי הביטוי "לעשות את מה שרצונו מבקש" מתאר, בדרך כלל, יחסי מין.[4] מסיבה זו, הם משוכנעים כי המידע חושף את האינטרסים ההומוסקסואליים של המלך פפי השני ואת יחסיו החד-מיניים עם הקצין הכללי שלו.[1] עם זאת, פרשנים אחרים [דרושה הבהרה] טוענים כי הקטע הוא רק משחק מילים אלגורי לטקסטים דתיים, בהם אל השמש רע מבקר את אל המוות אוסיריס במהלך ארבע שעות הלילה האמצעיות. לפיכך, המלך פפי השני לקח את תפקידו של רע וסאסנט לקח את תפקיד אוסיריס, ולכן הביטוי "לעשות את מה שרצונו מבקש" מופרש בצורה לא נכונה.[3]
סיפור מפורסם נוסף על יחסי מין הומוסקסואליים ניתן למצוא בקהון פפרי (אנ'), המתוארך לממלכה התיכונה. הוא מכיל את הסיפור השמור כמעט לחלוטין על המיתוס של אוסיריס והמאבק האגדי על כס המלוכה של מצרים בין הורוס לסת. בסיפור מדווח כי סת, שהיה מפונק, קנא באופן בלתי נתפס באחיינו הצעיר הורוס, כי הורוס היה צעיר ופופולרי מאוד. לסת היו מעט מאוד חברים והוא לא היה פופולרי יחסית בשל התנהגותו הכולירית והנקמנית. כתוצאה מכך, סת ניסה לברוח או אפילו להרוג את הורוס. כאשר סת נכשל כל הזמן, הוא תכנן להשפיל את הורוס עד כדי כך שרצה שהורוס יוגלה ממצרים לנצח. סת הזמין את הורוס למסיבה ושכנע אותו לשתות יותר ממה שהוא יכול להתמודד איתו בדרך כלל. כשהורוס שיכור, סת מפתה אותו לישון איתו למשך כל הלילה במיטה אחת. כששכבו יחד במיטה אחת, סת תפס את הורוס ואנס אותו. עם זאת, הורוס רימה את סת, על ידי כך שהוא ביים את שיכרותו. הוא תפס את הזרע של סת בידיו וזרק אותו אל הנהר. למחרת בבוקר, הורוס סיפר לאמו, איזיס, את האונס שעבר. בהתחלה, איזיס לא יכלה לדבר מרוב זעם וחוסר אמון. בהמשך, היא אמרה להורוס לאונן ולהשתמש בזרעו כשמן על חסה מצרית (האוכל האהוב על סת). לפני שפנה לאלים, סת אכל את החסה המצרית, מבלי לדעת על החלפת השמן בזרע. בהתחלה, האלים האמינו בסת, אך דעתם השתנה לאחר שתחות, כותב בית המשפט, לא מצא זרע של סת בגופו של הורוס, אך מצא זרע של הורוס בגופו של סת. סת מסמיק במבוכה ובהלם, ובורח. הורוס זוכה.[1][3]
האונס המפורסם של הורוס על ידי דודו הקנאי נמצא במחלוקת. בעוד שרוב החוקרים מסכימים שהפפירוס מתאר בבירור אונס, הוא חייב להישאר פתוח,[דרושה הבהרה] אם הוא מתאר למעשה מעשה מיני הומוסקסואלי. רקע המחלוקת הם המניעים של סת: הוא לא אוהב את הורוס, אך הוא מקיים את האונס בכדי להשפיל את הורוס. המשותף היחיד בין האונס להומוסקסואליות הוא שהמעשה היה בעל אופי חד-מיני.[3]
אחרים
ייתכן וראמוס וופימוזה (או וופווטרנוזה), שני אנשי צבא, היו זוג.[דרושה הבהרה]
סוטי והור, שנחשבו לעיתים קרובות כתאומים, יכלו להיות זוג גברים.
באל-שייח' פאדל נמצא קבר, המתוארך להמאה ה-6 לפנה"ס או המאה ה-5 לפנה"ס, שעליו כתובת בארמית שככל הנראה נכתבה על ידי אחד מבני הזוג לנקבר, ובו הדובר אומר: "אני לא יכול לנטוש אותו, אני אשכב איתו; אני אוהב מאוד את לקיי."[5]
נקודות מבט מצריות קדומות
לא ידוע מה הייתה ההתייחסות להומואים במצרים העתיקה. כל סיפור שעוסק במעשה מיני במצרים העתיקה מרמזת בצורה חופשית ואופטימיסטית את אופי המעשים. בעוד שהסיפורים על סת והתנהגותו המינית עשויים לחשוף מחשבות ודעות שליליות למדי, כתובת הקבר של חנומחוטפ וני ענח' חנום עשויה להצביע על כך שהומוסקסואליות התקבלה באופן דומה. אף מסמך מצרי קדום לא כתב על כך שמערכות יחסים חד-מיניים נתפסו כבזויים, או שעל העוסקים בה נענשו. לפיכך, ההערכה על קבלת ההומוסקסואליות במצרים העתיקה נותרה במחלוקת.[1][3][דרושה הבהרה]
בתלמוד, המצרים הקדמונים היו ידועים באורח חייהם המיניים, והם משמשים לעיתים קרובות כדוגמה לתשוקה מינית בעת העתיקה. רש"י תיאר פוליאנדריה כמנהג מצרי של ריבוי גברים הנשואים לאישה אחת. הרמב"ם התייחס ללסביות כ"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". בעוד שפוליאנדריה ולסביות היו קיימים במצרים העתיקה, על פי השיח היהודי הדתי, הומוסקסואליות יוחסה בדרך כלל לסדום, לעמורה ולעמלק.[6]
לקריאה נוספת
Graves-Brown, Carolyn, ed. (2008). Sex and Gender in Ancient Egypt: "Don Your Wig for a Joyful Hour". The Classical Press of Wales. ISBN9781905125241.
הערות שוליים
^ 123456Richard Parkinson: Homosexual Desire and Middle Kingdom Literature. In: The Journal of Egyptian Archaeology (JEA), vol. 81, 1995, pp. 57–76.
^ 12345Emma Brunner-Traut: Altägyptische Märchen. Mythen und andere volkstümliche Erzählungen. 10th Edition. Diederichs, Munich 1991, ISBN 3-424-01011-1, pp. 178–179.
^Günter Burkard, Heinz J. Thissen: Einführung in die altägyptische Literaturgeschichte vol. 1 (= Einführungen und Quellentexte zur Ägyptologie,vol. 1). LIT, Berlin 2003, ISBN 3-8258-6132-5, pp. 187–191.
^Rebecca T. Alpert: Like Bread on the Seder Plate: Jewish Lesbians and the Transformation of Tradition. Columbia University Press, New York 1997, ISBN 0231096615, page 17–36.
