האגם המוזהב (באנגלית: On Golden Pond) הוא סרט קולנוע אמריקאי עטור פרסים משנת 1981 בכיכובם של הנרי פונדה, קתרין הפבורן וג'יין פונדה ובבימויו של מרק ריידל. משחקו של פונדה בסרט זה, שעליו הוענקו לו פרס אוסקר ופרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר, היה תפקידו הקולנועי האחרון. הסרט ויוצריו זכו בשני פרסי אוסקר נוספים ובשני פרסי גלובוס הזהב נוספים.
עלילה
זוג מזדקן, אתל ונורמן ת'אייר (הפבורן ופונדה), שוהה בכל קיץ בביתו על שפת אגם הנקרא האגם המוזהב. שם מבקרת אותם בתם צ'לסי (ג'יין פונדה), החשה ניכור כלפי אביה. היא מציגה בפניהם את ארוסה הטרי, ביל (דבני קולמן), ומבקשת את הוריה לארח את בנו הצעיר, בילי (דאג מק'קיאון), כדי שהיא וארוסה יוכלו לבלות זמן מה לבדם.
הנער כועס על כך שהושאר לבלות ללא חברים ועיסוקים ועם זוג זרים מבוגרים. הוא מסתייג בתחילה מהתנהגותו המחוספסת של נורמן, אבל לומד בהדרגה ליהנות מהרפתקאות הדיג שלהם באגם. בשובה, צ'לסי חשה נרגזת ומקנאת מעט למראה הקרבה שיצר אביה עם נער זר, קרבה שלא נוצרה בינו לבינה.
פרטי הפקה
המחזאי ארנסט תומפסון כתב בשנת 1978 את המחזה האגם המוזהב, שזכה להצלחה בימתית גדולה. ג'יין פונדה רכשה את הזכויות להפיק סרט על פי עלילת המחזה במיוחד עבור אביה הנרי פונדה, על מנת שיגלם את דמותו של נורמן ת'אייר. יש טענה כי מערכת היחסים בין דמותו של ת'אייר לדמותה של בתו צ'לסי דמתה למערכת היחסים שהתקיימה בין האב והבת למשפחת פונדה.
חרף היותם שחקנים בני אותו דור הייתה זו הופעתם המשותפת הראשונה של הנרי פונדה והפבורן. עם תחילת הצילומים הגישה לו הפבורן "כובע מזל", שהיה שייך לבן זוגה המנוח ספנסר טרייסי. פונדה חבש את הכובע במהלך הצילומים.
הסרט צולם באגם סקואם (אנ') שבהולדרנס (אנ') במדינת ניו המפשייר, כ-150 קילומטרים מצפון לבוסטון. הצילומים נערכו בבית שנשכר מרופא ניו-יורקי והוכנסו בו שינויים רבים (הבעלים בחר לשמר את השינויים שנעשו).
הפבורן בחרה לשחק בכל הקטעים שהשתתפותה, ובכללם שחייה באגם, ללא סיוע של כפילים. הסצנה בה מתנגשת סירתם של נורמן והנער בילי בסלעים צולמה שוב ושוב כיוון שהסירה סירבה להתפרק כמבוקש. למרות שהשניים צולמו כשהם כביכול בסכנת טביעה, הגיע עומק המים באגם באותו זמן עד גובה הברכיים בלבד.
תגובות ופרסים
רבים ממבקרי הקולנוע, אך לא כולם, שיבחו את הסרט ואת משחקם של השחקנים ובפרט את משחקו של הנרי פונדה, שהופעתו נחשבה לאחד מתפקידיו הקולנועיים הטובים ביותר.
הסרט, יוצריו ומשתתפיו היו מועמדים ל-13 פרסי אוסקר, ומהם זכו בשלושה – פרס השחקן הטוב ופרס השחקנית הטובה, לפונדה ולהפבורן, וכן הפרס לתסריט המעובד. ג'יין פונדה הייתה מועמדת לפרס שחקנית המשנה הטובה, ריידל היה מועמד לפרס הבמאי הטוב, והסרט עצמו היה מועמד לפרס הסרט הטוב.
הסרט היה מועמד לשישה פרסי גלובוס הזהב, ומהם זכה בשלושה – פרס סרט הדרמה הטוב, פרס התסריט - לתומפסון ופרס השחקן הטוב בסרט דרמה - לפונדה. ריידל היה מועמד לפרס הבמאי ואילו הפבורן וג'יין פונדה היו מועמדות גם הן לפרס על משחקן.
בנוסף זכתה הפבורן בפרס באפט"א על משחקה, והסרט היה מועמד לחמישה פרסי באפט"א נוספים – בקטגוריית הסרט הטוב, הבמאי, השחקן ושחקנית המשנה (לפונדה ובתו) וכן בקטגוריית התסריט. תסריט הסרט זכה גם בפרס גילדת הכותבים של אמריקה בקטגוריית התסריט המעובד. לבסוף, ריידל היה מועמד לפרס הבימוי מטעם גילדת הבמאים של אמריקה ופסקול הסרט היה מועמד לזכייה בפרס גראמי.
ההצלחה המסחרית של הסרט הייתה גדולה ושנייה באותה שנה רק להצלחת הסרט שודדי התיבה האבודה (הראשון הכניס 119.2 מיליון דולר והשני - 209.5 מיליון).
קישורים חיצוניים
