PROFILPELAJAR.COM

דוב שפתני
	דב שפתני
מצב שימור
	מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי כלב
משפחה:	דוביים
סוג:	Melursus
מין:	דוב שפתני
שם מדעי
	Melursus ursinus; ‏שו, 1791
תחום תפוצה
	בירוק - תפוצה נוכחית, בשחור - תפוצה בעבר.

דוב שפתני (שם מדעי: Melursus ursinus) הוא מין יחיד בסוגו של יונק גדול ממשפחת הדוביים. מצוי בתת-היבשת ההודית ותזונתו מתבססת על אכילת טרמיטים.

לדוב שפתני שני תת-מינים:

דוב שפתני סרי-לנקה (Melursus ursinus inornatus) - סרי לנקה
דוב שפתני נפוץ (Melursus ursinus ursinus) - הודו, נפאל, בהוטן ובנגלדש

הופעה

הדוב השפתני הוא דוב קטן בעל פרווה ארוכה וסבוכה בעיקר באזור הכתפיים. צבע הפרווה הוא בדרך כלל שחור, אך נצפו פרטים עם אניצי פרווה חומה, אפורה, אדמדמה ובצבע קינמון. סימן ההיכר הבולט הוא כתם לבן/צהבהב גדול בצורת U או Y על החזה. החוטם בהיר ומסוגל לתזוזה; הנחיריים ניתנים לסגירה בעת הצורך. יש סברה שדילדול השיער בחרטום הפה, מסייע לו כנגד הפרשות הטרמיטים שהם עיקר מזונו.

בוגרים מגיעים לאורך 150–190 ס"מ, הזכרים שוקלים 80–140 ק"ג ואילו הנקבות 55–95 ק"ג.

אזורי מחיה ותפוצה עולמית

תיעוד המאובנים של הדוב מגיע לתקופת המיוקן לפני 5 מיליון שנים, אז נראה כי הגיע לתת-היבשת ההודית. הדובים השפתניים שוכנים בדרך כלל באזורים מיוערים ובאדמות מרעה, בעיקר בגבהים נמוכים, והם מעדיפים יערות יבשים ואזורים בעלי סלעים חשופים. מרבית האוכלוסייה שוכנת בהודו ובסרי לנקה, אך נצפו פריטים גם בבנגלדש, נפאל ובהוטן.

רבייה

ההזדווגות מתרחשת בחודשי הקיץ: מאי, יוני ויולי. בשבי תהליך החיזור וההזדווגות נמשך יום-יומיים בלבד, בזמן זה הדובים אלימים וצעקניים ביותר. תקופת העיבור אורכת 6–7 חודשים, ברוב ההריונות נולד גור יחיד או שניים אך תועדו מקרים של לידת שלישייה. הגורים נולדים במאורות שבאדמה, ונשארים בהן עד גיל 3 חודשים. הגורים צמודים לגב אמם, ייחודי למין זה במשפחת הדובים. הם נשארים בקרבתה עד להיותם בוגרים, בגיל שנתיים לפחות, לכן הנקבות מתעברות רק פעם בשלוש שנים. בטבע הם חיים כ-25 שנה ובשבי 40 שנה.

ארגון חברתי והתנהגות

דוב שפתני הוא יונק לילי. מן התצפיות המעטות שנעשו בטבע מסיקים שהדובים חיים ביחידות, למעט נקבות עם גורים. לדעת החוקרים שטח המחיה קטן, והדובים אינם טריטוריאליים ולעיתים חולקים אותו שטח עם פריטים נוספים. הדובים טפסנים מצוינים. הם מתקשרים עם פריטים אחרים במגוון קולות והבעות פנים, שטיבם עדיין לא מובן לחוקרים.

תזונה

עיקר התזונה הם הטרמיטים, ואנטומיית המין מתואמת לכך: שפות הפה חסרות שיער ובולטות. מספר שיניים חותכות חסרות, כך שישנו מרווח בפה דרכו יכול הדוב למצוץ את הטרמיטים. קולות המציצה נשמעים ממרחק 100 מטרים. מזונם כולל גם ביצים, חרקים שונים, חלות דבש, נבלות ושאר דברים. באזור נפאל אוכל המין פירות רבים בין מרץ ליוני. בשל מזונו הנמצא תמיד, לא סובל המין מרעב וממחסור בניגוד לדובים אחרים. מבנה גופו הקטן אינו צורך אנרגיה רבה, ולכן מזונו מספק אותו. הוא גם אינו זקוק לשנת חורף כדי לשמר את כוחו.

המפגש עם האדם

הדוב חולק את מקום מחייתו עם האדם. הוא נחשב לדוב אלים וחם מזג, לעיתים קרובות פוגע ביבולים ועל כן צדו אותו החקלאים במשך שנים רבות. כיס המרה ושאר חלקים בגופו משמשים מרכיבים ברפואה הסינית. בשנות ה-70 נמכרו חלקי גוף השייכים ל-1,500 פריטים. הדוב השפתני היה בין הראשונים ממשפחת הדובים שאולף, והוא היה הדוב הרוקד הראשון. כיום נותרו רק 10,000 פריטים והמין נחשב כפגיע ביותר. מקור השם הלועזי (Sloth Bear) בחוקרים הראשונים שהגיעו למקום חיותו של המין, בשנת 1700 לערך. הם ראו אותו מרחוק נתלה על ענף (התנהגות שטרם נצפתה), ובתחילה נראה להם כסוג של החיה הקרויה עצלן דווקא^[^{דרוש מקור]}. רק ב-1810 כאשר הביאו את הדובים לאנגליה, התברר שיוכו האמיתי. למרות השם, המין אינו איטי והוא מגיע למהירות אדם, אך הליכתו מסורבלת קמעה.