בס נמשכה למשחק מגיל צעיר, ולמדה דרמה ופסנתר. בגיל 11 הוריה התגרשו, אז חל מפנה מהיציבות הכלכלית והילדות המאושרת. גלוריה עברה להתגורר עם אמה, שחזרה בתשובה ועברה דירות בתכיפות. בגיל 16 עברה להתגורר לבדה בתל אביב. לאחר שסיימה את חוק לימודיה בתיכון אנקורי, עברה ללונדון שם התגוררה חצי שנה. עם שובה למדה משחק מול מצלמה בבית הספר "אימפרו" במשך שנה, לאחר מכן תסריטאות באוניברסיטה הפתוחה.
במשך חמש שנים עבדה גלוריה בס בתיאטרון הקאמרי ובתיאטרון בית ליסין באביזרים ותלבושות. בקאמרי הכירה את שלמה בר אבא, שהפך למורה העיקרי שלה לכתיבה ומשחק. השניים החלו לשתף פעולה ולכתוב יחד. היא החלה ללמוד בסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. בשנה השנייה ללימודיה עברה תאונת דרכים שהותירה אותה נכה, עברה תהליך שיקום בן שנה וחצי ולמדה ללכת מחדש. בתקופה זו למדה עריכת מוזיקה. מששבה לניסן נתיב עשתה פעמיים את שנה ב'. בשנה ג' ללימודיה שיחקה בתפקיד בטי בהצגה "ציד המכשפות" מאת ארתור מילר, בתפקיד קקה בהצגה "מהומות קיוג'ה" מאת קרלו גולדוני, בתפקיד הילדה בהצגה "רוברטו צוקו" מאת ברנאר מארי קולטס. כמו כן שיחקה ב"קופידון עייף", מופע שירים של ז'ורז' ברסאנס, בו שיחקה את אינגה, זמרת בריםשוודית. לכבוד ההפקה למדה שוודית. סיימה את ניסן נתיב בסוף 2012. איתה למדו, בין השאר, אור בן מלך ובר שדה.
בסדרה "עספור" גילמה גלוריה בס את דמותה של סיון אמויאל, אחותו של הדמות הראשית מוטי (שלום מיכאלשווילי). סיון מצליחה בלימודיה, אך כמעט מדרדרת לפשע עקב העוני של משפחתה.
גילמה את דמותה של קתרין בהצגה "אמא קוראז'" בתיאטרון הקאמרי, בבימויו של אודי בן-משה. הייתה מועמדת לפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המבטיחה לשנת 2014 על תפקידה בהצגה זו.
הסרט זכה בארבעה פרסים בפסטיבל הקולנוע ירושלים: לצלם בועז יהונתן יעקב, לעורכים חיים טבקמן ולב גולצר, למלחין יונתן אלבלק, ולוולך על יצירת הסרט העלילתי הישראלי הטוב ביותר.