PROFILPELAJAR.COM

שיקום הוא תהליך אינטנסיבי בו משתתפים אנשי מקצוע מגוונים, המסייע לאנשים בעלי לקות (לקות פיזיות, נפשית, חושיות או קוגניטיביות) לשפר את התפקוד שלהם באופן משמעותי. מטרת השיקום היא עצמאות תפקודית ואיכות חיים. מיצוי הפוטנציאל מתייחס לשאיפה לשחזר ולאחזר בצורה המיטבית את היכולות הקודמות, תוך כדי פיתוח אסטרטגיות התמודדות ופיצוי עם היכולות שנותרו או שוקמו בחלקן. במקרים רבים השיקום כולל פיתוח יכולות המאפשרות למשתקם להשתלב בסביבה המתאימה ביותר להגשמת מאוויו האישיים בנוגע לעצמאות פיזית, אינטלקטואלית וכלכלית, וזאת דרך התערבות פסיכולוגית, ארגונית, חברתית והתנהגותית.

ברוב המקרים שיקום נעשה בשילוב של צוות רב תחומי: רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאליים ועוד שמתמחים במדעי השיקום. תהליך זה מתרחש בהקשר מערכתי, ולכל ההיבטים המערכתיים ישנה השפעה המשתלבת לכדי תמונת התמודדות כללית.

גישות שיקומיות בעבר לעומת גישות שיקומיות כיום

החוקר פלדג'ר^[1] משווה בין הפרדיגמות הישנות לעומת הפרדיגמות החדשות בהתייחסות לנכות. הפרדיגמה הישנה ידועה כמודל הרפואי, שעל פיו הדגש הוא על הפתולוגיה, על המגבלה ועל ליקויי הנכה. לעומת זאת, הפרדיגמה החדשה מדגישה את האינטראקציה הדינאמית הקיימת בין המשתנים הסביבתיים ולבין המאפיינים האינדיבידואליים של הנכה וכיצד אינטראקציה זו משפיעה על חוויית הנכות.

החוקרים מאקי וריגר^[2] מציינים את ההבדלים המרכזיים בין הגישות הטיפוליות שהיו נהוגות בעבר לעומת הגישות העכשוויות: בעבר, כחלק מהתפיסה "הישנה", הקפידו על הפרדת בעלי מוגבלויות מהחברה ואכלוסם במוסדות נפרדים; זאת לעומת הגישות הנוכחיות, אשר דוגלות בשילוב בקהילה (למשל: סביבה של דיור מוגן). כיום נוטות התוכניות השיקומיות יותר ליישום גישה של פתרון בעיות בהקשר סביבתי. כמו כן, המוטיבציה לשיקום בעבר, לפני שהתפתחו תנועות חברתיות לקידום בעלי המוגבלות, הייתה כי יש לספק את השירות השיקומי מתוך נדבה. זאת לעומת ההבנה המוסרית שזוהי זכות בסיסית של הנכה. במישור התעסוקתי, ההכשרה המקצועית בעבר הייתה נפרדת, ואילו כיום הדגש הוא על שילוב תעסוקתי בקהילה.

שפה מקצועית

המושגים "פתופיזיולוגיה", "לקות", "מגבלה תפקודית", "מוגבלות" ו"מגבלות חברתיות" הם מונחים מקצועיים בסיסיים בשדה השיקומי. ההבנה והיכרות עם מונחים הקשורים לנכות מסייעת להבין טוב יותר את המציאות היומיומית של המשוקם ואת ההתמודדות עם המציאות, הן הפנימית והן החיצונית.^[2] השימוש בכללי השפה מושפע גם הוא מן הפרדיגמה החדשה. זוהי שפה המדגישה את נקודות החוזקה ואת הצדדים הבריאים ולא את הצדדים הפגועים.

מחקרים מראים כי קצב התמותה בארצות הברית בשנת 1990 פחת בכ-50% יחסית לשנים קודמות. הרפואה המודרנית, שיפור ההיגיינה, התפתחות תחום התזונה ועלייה בתוחלת החיים תרמו לכך שיותר אנשים שבעבר מתו בשל חוסר יכולת של הרפואה להצילם – נשארים בחיים. מצב זה יצר אוכלוסייה חדשה של אנשים בעלי נכויות מסוגים שונים, שיש צורך לאפשר להם רמת תפקוד אופטימאלית, הן במישור הפיזי והבריאותי והן במישור הנפשי.

מומחים בתחום מאוגדים בארגון הבינלאומי לרפואה שיקומית (ISPRM). חיים רינג היה נשיא הארגון בשנים 2002–2004.

הנחות יסוד בשיקום

הגישה השיקומית כיום מתבססת על מודל ביו-פסיכוסוציאלי של ה- WHO (2001) הנשען על מספר הנחות יסוד:

בסיס מוסרי חברתי-ליברלי והומאני מהווה תנאי לשיקום אמיתי.
שיקום הוא פונקציה של דאגת הכלל (המדינה והחברה) לפרט.
שיקום הוא מקצוע רפואי, רב תחומי המנסה להחזיר לאדם שנפגע את מירב התפקודים שאבדו לו, להחזירו לעבודה, לחברה ולחיים פוריים- וכן מנסה ללמדו כיצד למנוע סיבוכים וכיצד לחיות עם ולמרות הנכות.
שיקום הוא תהליך התפתחותי.
פגיעה בחלק אחר של הגוף תשפיע על חלקים אחרים. הגישה השיקומית היא כוללנית, אינטגרטיבית והוליסטית.

הרציונל השיקומי

ידיעת מגבלות התפקוד משמעותית על מנת להבין את מצבו של האדם ולדעת מה יוכל לעשות או לא בתהליך השיקום ולהבין את התהליכים שהוא עובר בשל מגבלות אלו. רייט^[3] מביאה במאמרה רשימה של מושגים המבטאים מגבלות תפקוד ביניהן: ליקוי חושי, הופעה לא טיפוסית (שונה מהנורמה המקובלת), מגבלה בלתי-נראית, שימוש בחומרים (בין אם בעצת רופא ובין אם בצורה אישית). זיהוי מגבלות אלו אצל המשתקם, לצד הערכת היכולות שנשמרו והכישורים ברי היישום, והתחשבות בתחומי העניין, רצונותיו ונטיותיו של האדם - כל אלו מהווים את הבסיס לתכנון השיקום.

תהליך השיקום

תהליך השיקום כולל מספר מרכיבים: איתור האוכלוסייה, אבחון כוללני, טיפול, סיפוק שירותים שיקומיים עם אפשרות לאשפוז בית, השמה בקהילה ומעקב.

ראו גם

לקריאה נוספת

יורם עשת-אלקלעי, אדם הולך הביתה, הוצאת כתר, 2010 - סיפור אוטוביוגרפי על שיקומו של לוחם שנפגע אנושות במלחמת יום הכיפורים
עשהאל לובוצקי, מן המדבר והלבנון, הוצאת ידיעות ספרים, 2008 - סיפור אוטוביוגרפי על לחימתו ושיקומו של קצין גולני שנפגע באורח קשה במלחמת לבנון השנייה

קישורים חיצוניים

אתר אגרון לרפואה שיקומית
יפעת שחק, ‏שוויון הזדמנויות לנשים עם מוגבלות בתחומי השיקום, התעסוקה וההשכלה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 1 בדצמבר 2003
איימי מאלינס: מצוקה כהזדמנות
רון תקוה, ‏מסמך רקע בנושא: שיקום נפגעי סמים ושילובם במעגל העבודה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 1 בנובמבר 2005
ויקטור פלוריאן ונירה דנגור, סוגיות נבחרות במערכת השיקום בישראל, חברה ורווחה, י"ט 2, 1998
יובל מלחי, פרק 309: הלובי של בית לוינשטיין – עם ד"ר אורון כהן – 'אין כמו בבית' – פרק 5, באתר "קטעים בהיסטוריה", 5 במאי 2019
גאולה פארן, מספורט שיקומי להגשמה לאומית, באתר יד בן צבי, ספטמבר 2021

הערות שוליים

^ Pledger, C. (2003). Discourse on disability and rehabilitation issues: Opportunities for psychology. The American Psychologist, Vol. 58, Iss. 4; pg. 279
^ ¹ ² Maki, D. B., & Riggar, T. F. (1997). Rehabilitation counseling: Profession and Practice. Rehabilitation Counseling: Concepts and Paradigms (Maki and Rigger), pp. 3-31. New York: Springer
^ Wright, B. A. (1980). Developing constructive views of life with a disability. Rehabilitation Literature, Vol 41(11-12), 274-279