PROFILPELAJAR.COM

גינוני חיזור כוללים מסרים מילוליים ולא מילוליים, המועברים בין בני אדם, חלקם נרכש ומכוון וחלקם נעשה באופן לא מודע^[1]. גינונים אלה הם תלויי זמן, מקום ותרבות.

חיזור ומיניות

ההצלחה המינית של בני האדם קשורה במישרין ביכולת לשדר סימני חיזור לקלוט ולזהות את אלו הנשלחים אליהם^[2]. ראשית החיזור כאשר מתעוררת משיכה, אז מתחוללים בקרב נשים וגברים שינויים פיזיולוגיים כגון: דריכות של הגוף, הפנים נמלאים בדם, העיניים בורקות מהרגיל^[3], סומק של העור, הגוף מזדקף, שרירי הרגליים נמתחים וכו'. לאחר מכן, מגיע תורן של תנועות לא מודעות כגון: נשים משחקות בשערן (מניפות או מסיטות אותו לחשוף את פניהן), גברים מחליקים יד על שיערם או משפרים הופעתם, המבטים ממושכים ולפרקים מצטלבים, חיוכים מוחלפים, גווי הצדדים נוטים קדימה לכיוון בן/בת הזוג הפוטנציאליים, כל אלו ועוד מצביעים על משיכה הדדית ועל מוכנות גבוהה להתקרבות על בסיס אינטימי. ככלל, ככל שהקשר מתקדם ומתעצם, המגע הופך יותר ויותר משמעותי בשרשרת השדרים הלא מילוליים בפעולות החיזור^[4]^[2].

איתותי חיזור לשני המינים

המבט: בשפת הגוף, העיניים נתפסות כאחד מהמרכיבים הראשונים והחשובים ביותר במסגרת ההתקשרות הבינאישית הלא מילולית. כלל חוקרי שפת הגוף מדגישים את החשיבות הגדולה שיש לקשר עין במסגרת שפת הגוף ובייחוד כחוליה ראשונה (לרוב) בשרשרת חוליות באינטראקציה חברתית בינאישית וחיזור בפרט ^[5]. במסגרת איתותי החיזור, המבט יהיה ממושך (3–6 שניות בממוצע) והבעת הפנים רכה כך שהעיניים פתוחות קמעה. כאשר המבטים מצטלבים כחלק מרצף איתותים לא מילוליים, הדבר מצביע על כך שההתעניינות היא אינה חד סטרית^[4]. משום שמדובר בשלב ראשוני, החיזור עודנו סמוי וזהיר. על פי מחקרים, הנשים הן אלו שלרוב מנהלות שלב זה ומתמרנות אותו על הגבול הדק שבין התעניינות על בסיס חברתי לבין עניין הצופן אפשרות לקשר רומנטי-מיני^[4].
הזדקפות הגוף: כאשר ישנה התעוררות מינית הגוף לרוב מזדקף ונמתח, הופך ערני וייצוגי יותר^[4].
התייפות והתנקות: טיפוח עצמי הוא עניין טבעי כאשר אנו רוצים לייצר רושם טוב ומושך בעיני האחר לכן, אנו נטיב לשפר מראנו, ליישר, לסדר, להחליק ולנקות את עצמנו ולבושנו, מדובר במכלול של פעולות המהוות חלק בלתי נפרד מאקט החיזור הנעשות במודע ושלא במודע^[3]^[4].
חיוך: ככלל, מדובר בשדר לא מילולי חיובי במסגרתו השפתיים מפושקות קמעה. במסגרת החיזור, פרק זמן החיוך קצר יותר מאשר בחיוך חברתי.
תנוחת הגוף: ככל שגוברת ההתעניינות משני הצדדים במסגרת איתותי החיזור, כך עולה המכוונות החזיתית בניהם. גברים נוקטים במכוונות חזיתית רבה יותר מאשר נשים^[4]^[1].
מלל: במהלך שיחת הגישוש הראשונית אין חשיבות מיוחדת למה שנאמר, המילים הנאמרות מאפשרות לצדדים לבחון זו/זה את זו/זה. בשלבים אלו לנשים עליונות במיומנות התקשורת ולרוב האישה תהיה זו שתכתיב, תנתב, תתמרן ותפיק את המרב מהשיחה^[4].

איתותי חיזור נשיים

על אף היות נשים מודעות ומיומנות יותר ביצירת קשר ראשוני, עדיין רובן מעדיפות שהגבר יהיה היוזם^[2]^[4]. על מנת לעודד אותו הן נוקטות בדרכים עקיפות, מרומזות וסמויות בכללן:

החלקת השיעור וסידורו: השיער משחק תפקיד מרכזי באיתותי חיזור. נשים משחקות בשערן, מגלגלות אותו בין אצבעותיהן, מסיטות אותו ומניפות אותו, לעיתים תוך חשיפת הצוואר והעורף, איתות שבמקורו מסמן כניעה, אך בעשותן כן הן גם משדרות "תראה אותי" ומושכות את תשומת הלב^[4].
זריקת הראש: נפנוף בראש, העפת השיער אחורנית מעבר לכתף או הרחקתו מן הפנים^[2].
מבט: קשר ראשוני נעשה באמצעות המבט כאמור, אך מישכו במסגרת איתותי החיזור הלא מילוליים נושא משמעויות שונות. במסגרת 45 השניות הראשונות נשים מנצלות את מבטן על פי החלוקה הבאה: 1-5 שניות – האישה תביט לרוב בעיני הגבר. 6-15 שניות – מבטה נודד וסוקר את גופו. 16-25 שניות חזרה ובחינה של פניו וניקיונו. 20 השניות האחרונות מוקדשות לרוב, לשיפוט לבושו והאביזרים שהוא עונד^[4].
חשיפת פנים כף היד: ידיים וכפות ידיים משמשות אותנו לתקשורת עם סביבתנו על כן, הסתרתן או קפיצתן משדרת סגירות, חשיפתן ופתיחתן משדרת פתיחות, רצון במגע וקשר. נשים עושות שימוש בשדר לא מילולי זה במסגרת חיזור לעיתים קרובות כאשר הן מקשיבות בשיח, אז לרוב היד תומכת את הראש והמיפרק הקרוב לשורש כף היד מופנה לעבר בן השיח, או למשל כאשר אישה מעשנת, היא עושה כן כאשר שורש כף ידה חשוף לעיניי הצד השני^[4]^[2].
ליטוף עצמי: הוא מסר חיובי המשדר כמיהה למגע במיוחד אם הליטוף נעשה על הירך או כולל נגיעה בחזה, אז מדובר במסר מיני עז. להבדיל מנגיעה עצבנית, מגרדת או מורטת, שהן ההפך ממסר חיובי.
רגליים: נשים עושות שימוש ברגליהן על מנת להעביר מסרים מיניים. שיכול או שילוב הרגליים מבליט את אורכן או קימוריהן. נשים המעוניינות להעצים מסרים אלו יטו ללבוש ביגוד החושף את רגליהן. גם לסוג הנעליים יש חשיבות, כך למשל נעלי עקב, מכוח צורתן גורמות לחיטוב והצרה של אזור השוק וגורמות לרגליים להיראות קטנות. כמו כן, הן מדגישות את הבלטת הישבן בהליכה (מכונה "עינטוז")^[4]. כאשר הרגליים והגוף מכוונים לכיוון הגבר, בצירוף מבט ממושך מועצם אקט החיזור ומצביע נכונות גבוהה יותר^[2]. בעבר, כאשר נשים לבשו בעיקר שמלות, הן הקפידו להצמיד רגליהן ונמנעו מישיבה ברגליים פשוקות. הרגליים הצמודות סימלו צניעות מינית אולם, מהזמן בו נשים החלו ללבוש מכנסיים הן גם החלו להשתחרר ממוסכמות הרגליים הצמודות ולנוע ביתר חופשיות. כיום נשים משוחררות יותר ולכן, אישה שתשב למשל בתנוחת רגליים פשוקות תחשב לכל היותר לחסרת עידון, בוטה או משוחררת מינית^[4].
ישיבה: כחלק מסימני החיזור נשים נוטות לשדר מיניות כאשר הן יושבות בחשפן את טפח ירכיהן והן עושות כן תוך שהן מצודדות את גופן לימין או לשמאל. גם משחק של רגליהן עם עקביהן (שליפת העקב מן הנעל והכנסתו) בשעת ישיבה משדרת את אותו מסר. הצמדה של הירכיים והשוקיים ומשיכתם לאחור בזמן ישיבה, משווה מראה מושך וחטוב כיוון שהשרירים נמתחים^[4]^[3].
הפה: אזור הפה חשוב מאוד במסגרת איתותי חיזור בייחוד משום שמדובר באזור חושני מאוד ובשל הקשר ההדוק בין הפה לסיפוק יצרים. רוב האיתותים שנשים עושות בפה נושאים מסרים חזקים ודימויים מיניים, כך למשל ליקוק השפתיים עם קצה הלשון, תחיבת עט או קצה משקפיים ומציצתם, קימור השפתיים בשעת אכילת גלידה למשל תומכים בטענה זו^[4]. לרוב, גירוי מיני גורם לזרימה מוגברת של דם לשפתיים, לשדיים ואיבר המין, השימוש בשפתון אף הוא יכול לשדר גירוי או מיניות^[2].

דוגמאות לאיתותי חיזור נשיים
שיכול רגליים ומתיחת שרירים
משחק בשיער וחשיפת פנים כף היד
משחק בעקב

איתותי חיזור גבריים

ישנם חוקרים המציינים כי כיום גברים נתפסים כמגושמים, שכלתניים ודלי דמיון שצריכים מאמץ מיוחד להבחין בסימני חיזור. זו הסיבה מדוע נשים רבות מתלוננות על כך שגברים כיום יותר מתמיד נעדרים יוזמה, יצירתיות והשקעה בחיזור^[4]^[2]. לצד יכולתם המוגבלת של גברים לזהות ולשדר איתותי חיזור, רוב הגברים מצליחים לזהות איתותי חיזור של גברים אחרים כלפי מושא עניינם ולהגיב בתוקפנות כלפיהם וכלפי ניסיונות חיזורם^[2].

שפתיים: גברים המגורים מינית לרוב יטו למשוך או לנשוך את השפתיים.
טיפוח עצמי: סידור, יישור והחלקת פרטי הלבוש לרבות השיער^[4]^[2].
עיניים: מבטים ממושכים ואישונים מתרחבים^[2]. מבט ראשון (לרוב), יהיה מבלי חיוך, אך מיד אחריו אם נוצר קשר או התעניינות, יעשה עם חיוך. משך המבט נע סביב 5–6 שניות. לעיתים גברים בוטים נוטים לקרוץ. הקריצה נחשבת איתות מנסה לייצר אינטימיות או רמז מיני.
תנוחת הגוף: הגוף דרוך יותר, מתוח ומלא חיוניות מהרגלו.
חפצים: לעיתים גברים מבלי משים לב ימעכו חפצים למשל פחית שתייה או, יאחזו/ילטפו חפצים למשל תנועה מעגלית סביב שפה של כוס או טבעת, משחק עם עט או שעון, אך בקצב איטי, מדוד ורגוע^[2].
ישיבה: גברים לרוב ישבו בפישוק רגליים רחב על מנת לתפוס כמה שיותר שטח ולשדר עצמה ודומיננטיות^[4]^[3]^[1]
ידיים: גברים רבים רוצים לייצר דומיננטיות וכוח למשל בהניחם את ידיהם על מותניהם כמו בתנוחה פיקודית במטרה להדגיש את גודל גופם ולהראות נכונות למעורבות. אחרים, תוחבים אגודליהם לחגורתם תוך שאצבעותיהם מופנים לכיוון מפשעתם מזכיר תנוחת בוקרים הנושאת מסר מיני מובהק^[4]^[2].

ישנם איתותים לא מילוליים רבים ומגוונים בשפת הגוף במסגרת החיזור אולם, אלו שנסקרו עד כה מהווים המרכזיים והבולטים שבהם.

ראו גם

לקריאה נוספת

יוליוס פאסט, לשון הגוף, תל אביב: הוצאת רשפים ספרים, 1987 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

אתר HelpGuide, Nonverbal Communication and Body Language
דף פייסבוק המכון לשפת הגוף - גבריאל רעם.
ענת הכט פישר, "שפת הגוף - איך פועלת שפת החיזור?", כתבה באתר mako מתאריך 25 בנובמבר 2010
"שפת הגוף של חיזור", כתבה באתר cafe.themarker מתאריך 6 ביוני 2010
גבריאל רעם, "דליפות של הבעות מיקרו בפנים כמזהות שקר", כתבה מאתר ynet מתאריך 1 באוגוסט 2004
ג'ונתן עמוס, "Love lab predicts marital outcome", כתבה מ-BBC News Online science staff, in Seattle מתאריך 13 בפברואר 2004

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ אליהו עזריאל, שפת הגוף והנפש: מדריך מעשי לקריאת שפת גוף, כף יד ותווי פנים, [ישראל]: אליהו עזריאל, 2017
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² ¹³ אלן פייס, תרגום: מינדה פוסק, המשמעות של שפת הגוף, ישראל: אור-עם, 1990, עמ' 95-107
^ ¹ ² ³ ⁴ סמי מולכו, תרגום: יהודה עופר, סימנים ואותות, הכל על שפת הגוף, ישראל: כתר הוצאה לאור, 1998, עמ' 85-248
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ ¹² ¹³ ¹⁴ ¹⁵ ¹⁶ ¹⁷ ¹⁸ ¹⁹ גבריאל רעם, נילי רעם, סימני חיזור, גברים ונשים מעבר למילים: על משיכה, חיזור, אהבה ומיניות עפ"י שפת הגוף, ישראל: ידיעות אחרונות * ספרי חמד, 2001, עמ' 64-107
^ טוניה ריימן, תרגום: גילה וולף, כוחה של שפת הגוף: איך להצליח במפגשים חברתיים ועסקיים, ישראל: אור-עם, 2008