גיום דופיטרן
Guillaume Dupuytren

דיוקן ליתוגרפי מאת פרנסואה-סראפן דלפש
לידה	3 באוקטובר 1777 פייר-בופייר, צרפת
פטירה	8 בפברואר 1835 (בגיל 57) פריז, צרפת
ענף מדעי	אנטומיה, כירורגיה
מקום קבורה	פר לשז
מקום לימודים	Collège de la Marche סורבון
מנחה לדוקטורט	Alexis Boulet Boyer
מוסדות	סורבון
תלמידי דוקטורט	הרמן לברט, רנה לאנק, Jean-Nicolas Comhaire
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד ברון

ברון גיום דיפיטרן (בצרפתית: Guillaume Dupuytren;‏ 6 באוקטובר 1777, פייר-בופייר, אוט ויין – 8 בפברואר 1835, פריז) היה אנטומיסט וכירורג צבאי צרפתי. שמו הונצח בשמן של כמה תופעות פתולוגיות, ביניהן כוויצת כף היד על שם דופיטרן, אותה תיאר בשנת 1831 וסוג של שבר של הקרסול. שימש ככירורג אישי של המלכים לואי השמונה עשר, שארל העשירי ולואי פיליפ.

גיום דופיטרן נולד בשנת 1777 בכפר פייר בופייר במחוז ויין עילית, בחבל לימוזן של פעם, כ-20 ק"מ דרומית מן העיר לימוז', בדרך לטולוז. הוא גדל במשפחתו של עורך דין דל אמצעים בשם ז'אן-בטיסט דופיטרן, שעבד בעיר בורדו, ושל אשתו, מרי-מדלן לבית פור. כמה מאבותיו היו כירורגים ביישוב הולדתו. ילדותו של דופיטרן לא הייתה קלה. בגיל שלוש, יש אומרים, אף נחטף על ידי אשה אלמונית, שנמלטה איתו בעגלת הדואר^[1]. אביו דהר אחריה והצליח להחזירו הביתה. דופיטרן למד תחילה במכללה (קולז') בעיירה מניאק-לאוואל. בשנת 1789, בגיל 12, בנדיבותו של קצין פרשים, מכר של המשפחה, המשיך את לימודיו במכללת "קולז' דה לה מארש" ברחוב סנט ז'נבייב בפריז. בעקבות סגירת המכללה בשנת 1793 על ידי המהפכנים, ברוח הזמן ובהשפעת הקריאות "המולדת בסכנה!", ביקש להתגייס לצבא. אולם אביו עמד על כך שילמד מקצוע חופשי כמוהו וכמו הסב שהיה כירורג, ורשם אותו כסטאז'ר בבית הספר לרפואה ולכירורגיה שליד בית החולים סנט אלקסיס בלימוז'. הוא לא נשאר שם הרבה זמן ובגיל 16 נסע לפריז כדי להמשיך בלימודיו באוניברסיטה. התחנך בבתי החולים שאריטה וסלפטרייר ועל ספסלי ה"אקול דה סאנטה"^[2], בעת לימודיו חי דופיטרן חיי עוני, האגדה מספרת שבהיעדר נרות לתאורה בחדרו, נעזר בהדלקת פיסות שומן שהיה מוציא מהגופות שניתח^[3]. ב"שאריטה" היה דופיטרן תלמידו של אלקסיס בואייה (1833-1757), כירורג שהיה כמוהו יליד חבל לימוזן, מהעיירה איזרש. מורה אחר שהשפיע עליו היה מנהל בית הספר לרפואה, מישל-אוגיסטן טורה (1810-1749) שפעל ב"אוטל דה דייה" . באותה תקופה בתי הספר לרפואה הישנים נסגרו על ידי המהפכנים שראו בהם דוגמה לניוון המדע תחת "המשטר הישן" המלוכני. במקומם עודדו נציגי המהפכה את ענף הכירורגיה שתפס תאוצה והגיע באותם הימים להישגים מרשימים יותר מאשר הרפואה הפנימית^[4]. בגיל 18 התמנה דופיטרן לעוזר נתיחות אנטומיה (prosector) ב"אקול דה סאנטה", תפקיד שלא סיפק לו אמצעי פרנסה סבירים, אולם הקנה לו ידע וניסיון רב בתחומי האנטומיה, הפיזיולוגיה והכימיה. ב"סלפטרייר" הטיל עליו ז'אן-ניקולה קורביזר את האחראיות על הנתיחות. כשרצו לגייסו לצבא, בגלל תפקידו החיוני, קיבל דופיטרן פטור לפי בקשה מפורשת של בית הספר לרפואה. בשנת 1797 סיים את לימודיו באוניברסיטה והתערה בקהילת הרופאים בפריז. בגיל 24 עלה למעמד מדריך ללימודי אנטומיה וכתב מונוגרפיה על האנטומיה הפתולוגית על בסיס ניסיונו בנתיחות.

דופיטרן לימד שיעורי פתולוגיה, כשלצידו עבד כעוזר הוראה רנה לאנק. שניהם הקימו ביחד את החברה לאנטומיה, אולם היחסים ביניהם הפכו במהרה לעכורים. נסיבות פוליטיות הביאו לדחיית טקס קבלת התואר דוקטור לרפואה לשנת 1803. עבודת הדוקטורט של דופיטרן נקראה "הצעות בכמה נושאים באנטומיה, פיזיולוגיה ואנטומיה פתולוגית". דופיטרן המשיך ללמד אנטומיה ובגיל 25 זכה במכרז עבור משרת כירורג בבית החולים אוטל-דייה בפריז. ב-1808 התמנה לסגנו של הכירורג הראשי פלטאן בבית חולים זה. פלטאן, נציג של האסכולה הישנה, אטם אוזנו לרעיונות החדשניים שהעלה דופיטרן. המנטור של דופיטרן בעבר, גספאר-לוראן בל, הפך בינתיים, החל מ-1804 לכירורג האישי של הקיסר נפוליאון וליווה את הצבא במסעותיו. דופיטרן הסתכסך לבסוף איתו, סירב להתחתן עם בתו ונשא כעבור 3 חדשים אישה אחרת: ז'נבייב אזקני לאמבר דה סנט אוליב, 17 שנים צעירה ממנו.

בשנת 1812 הגיע דופיטרן לתפקיד המיוחל של פרופסור לרפואה ניתוחית (כירורגיה) במקום רפאל ביינווני סבטייה, וב-9 בספטמבר 1815 התמנה לכירורג ראשי של בית החולים אוטל דייה, תפקיד שבו כיהן למעלה מעשרים שנה. בתקופתו בית החולים "אוטל דייה" קנה לעצמו מעמד מוביל בין בתי החולים באירופה.

בשנת 1816 הוענק לו תואר האצולה "ברון". דופיטרן היה לכירורג החצר המלכותית בימי המלכים שארל העשירי ולואי פיליפ. בשנת 1825 נבחר כחבר באקדמיה למדעים במסגרת המכון של צרפת. בשנת 1833 נפגע דופיטרן מאירוע מוחי. בשנת 1834 אחרי עבודה בלתי פוסקת, לקח סוף סוף חופשה מבית החולים, וערך טיול באיטליה. בשובו חידש את פעילותו הרפואית, אך מצב בריאותו הידרדר. כעבור שנתיים הוא נפטר בפריז, בגיל 58, כתוצאה מאבסצס באדר. לפני מותו סירב לניתוח. דופיטרן הובא לקבורה בבית הקברות פר לשז בגוש 38.

ב-21 במרץ 1810 התחתן דופיטרן עם ז'נבייב אז'ני לאמבר דה סנט אוליב (ילידת 1794). ב-16 באוגוסט 1811 נולדה להם בת יחידה, אדלין. לפחות משנת 1826 בני הזוג נפרדו. אדלין נשארה אצל אביה והייתה למרכז דאגותיו. ב-1832 היא נישאה לרוזן לואי דה בומון, ובהמשך ילדה שלושה ילדים. עד מותו סירב דופיטרן להתפייס עם אשתו.

דופיטרן שילב בפעילותו הענפה ביקורים במחלקה בוקר וערב, ניתוחים רבים, הוראה לסטודנטים ומעקב רפואי של מטופלים רבים בקליניקה הפרטית שלו. תואר כמורה מזהיר, מאבחן מבריק וכירורג בחסד. היה תובעני מאוד ובקורתי כלפי תלמידיו ועמיתיו. עורר בקורות רבות, ויש שכינו אותו בכינויים לא מחמיאים. כך ז'אק ליפרנק קרא לו "השודד מאוטל דייה" ופייר-פרנסואה פרסי טען שהיה "ראשון בין כירורגים ואחרון בין בני אדם". הכירורג ז'וף-פרנסואה מלגן העיר על דופיטרן:"אי אפשר לבקש את התהילה כשאתה רודף רק את הפרסום"^[5].

דופיטרן טיפל במגוון רחב של מקרים - מנפגעי חבלות ועד למחלות מערכת העיכול ומחלות גינקולוגיות. הוא ביצע ושכלל כמעט את כל הניתוחים שהיו ידועים בתקופתו, המציא גם שיטות ניתוח חדשות, ביניהן צילוק המעי באמצעות בקעים חנוקים. בשנת 1812 ביצע כריתה של חלק מהלסת התחתונה במקרה של סרטן של החניכיים^[6].המטופל שרד 21 שנה אחרי הניתוח^[7]. דופיטרן פיתח טכניקה כירורגית לטיפול בסרטן צוואר הרחם. חבים לו גם סיווג חדש של הכוויות - לשש דרגאות חומרה (1832)^[8] ותיאור ברור של הפתולוגיה של הנקע המולד של מפרק הירך.(1826) הוא היה בין הראשונים שביצע בהצלחה ניקוז של אבסצס מוחי באמצעות טרפנציה והשתמש בשיטתו זו גם בטיפול בפרכוסים אפילפטיים. הוא נודע גם כמי שטיפל בנפוליאון ב-טחורים. ספרו החשוב ביותר היה "ספר הלימוד המקיף על הסטומה הרפואית" שבו יישם את העקרונות שנוסחו על ידי ג'ון האנטר. דופיטרן כתב בתחומו מאמרים ללקסיקון לרפואה ופרסם מאמרים מדעיים על ניתוחי סטומה רפואית במעיים (1828), ליגטורות של העורק התת-בריחי (1819) ^[9], על שבר עצם הפיבולה, על טיפול במפרצת עורקית על ידי לחץ^[10], טיפול כירורגי בפיתול הצוואר (1822) באמצעות חתך בגיד השריר הסובב ראש הקצר (sterno-mastoid tenotomy)^[11]. , הוא תיאר ראשון את כוויצת היד הנושאת את שמו וביצע בשנת 1831 ניתוח ראשון של הפרעה זו. פרסם על כך מאמר בעיתון הרפואי "לאנסט" בשנת 1834. ספרו החשוב ביותר היה "ספר הלימוד המקיף על הסטומה הרפואית" שבו יישם את העקרונות שנוסחו על ידי ג'ון האנטר.

מעבודתו צבר דופיטרן רכוש ניכר, ששוויו הוערך ב-1830 ל-3 מיליון פרנק. שליש מזה הוא תרם למלך שארל העשירי שהוגלה. סכום בשווי 200,000 פרנק תרם לפקולטה לרפואה והוא שימש להקמת קתדרה לאנטומיה פתולוגית ולייסוד מוזיאון אנטומי על שמו בידי מתייה אורפילה. כמו כן הקים קרן לסיוע לרופאים במצוקה. תלמידיו הנאמנים היו אדולף מרקס (1865-1797) שירש את כליו ואת ספריו, ופאיאר (1855-1802)

דופיטרן היה נשוי

• מורסת דופיטרן -מורסה של האגן הקטן, על הקיר הצדדי, בגומץ הכסל הימני (fossa iliaca dextra), עם עירוב של הרצועה הרחבה של הרחם ורצועת המפשעה והמתפתח כסיבוך של פרמטריטיס
• "פלגמון דופיטרן" ("מחלת דופיטרן") (1833) - פלגמון נרחב בחלק הקדמי של הצוואר. המונח אינו שוב בשימוש בימינו.
• כוויצת דופיטרן - כוויצת כף היד. -דלקת של אלל כף היד עם כוויצת הגידים הכופפים של האצבעות, בעיקר האצבעות IV ו-V. עם זאת יש לציין שהמחלה מוזכרת לראשונה על ידי הרופא השווייצרי מבזל פליקס פלאטר (1614-1536). הכוויצה נגרמת על ידי הפרעה המתאפיינת בהתרבות סיבית שפירה ומתקדמת. פרט לכוויצה עצמה ניתן למצוא קשריות רגישות בכף היד ולידו "מיתרים" הניתנים למישוש. בגלל צורתה, "היד ע"ש דופיטרן" מכונה גם "יד של ברכה אפיפיורית"
• השבר ע"ש דופיטרן - שבר דו-פטישוני של הרגל או שבר הצדדת הקרסול. ההגדרה ידעה שינויים אצל מחברים שונים.

בדרך כלל מדובר בשבר בבסיס הפטישון הפנימי, וכן בפטישון החיצוני, כ-5–6 ס"ם מעל השוליים התחתונים שלו, שבו התנגודת היא הקטנה ביותר.

עשיתי טעויות, אבל פחות מכירורגים אחרים

.

• 1816 - המלך לואי השמונה עשר העניק לו את התואר ברון.
• אות לגיון הכבוד של צרפת בדרגת קצין
• 1825 - חבר באקדמיה הלאומית לרפואה וחבר ה"המכון של צרפת"

• מוזיאון לאנטומיה על שם דופיטרן
• 1851 - רחוב ברובע 6 בפריז קיבל את שמו
• 1896 - פסלו עשוי ברונזה הועלה בעיירת הולדתו, מול המלון "אוטל דה טרואז' אנז'" (שלושל המלאכים) שאיכסן בזמנו את משרדי הדואר המקומי. בשנת 1942 תחת הכיבוש הנאצי הפסל נגנב. בשנת 1977 הוקם במקום פסל חדש.
• בית החולים האוניברסיטאי של לומוז' (סנט אלקסיס לשעבר) קיבל את שמו של דופיטרן - C.H.U. Dupuytren)

• דמות הכירורג דפלן בסיפור הקצר של בלזק "המיסה של האתאיסט" מבוססת על אישיותו של דופיטרן
• הצלחתו של דופיטרן בניקוז מורסה מוחית מוזכרת ברומן "מאדאם בובארי" מאת פלובר
• קיים אזכור שלו גם ברומן "עלובי החיים" מאת ויקטור הוגו:"דופיטרן ורקמייה נכנסו לריב באמפיתיאטרון של בית הספר לרפואה, ואיימו זה בזה באגרוף בנושא אלהותו של ישו"
• בספרה החמישי של סדרת "נוכרייה" (Outlander) של דיאנה גבלדון" "The Fiery Cross" (צלב האש) קלייר מאזנת את הידע העתידי שלה עם רישומים רפואיים מאז לידתו של הברון דיפיטרן.

חלק גדול מתרומותיו לכירורגיה ולרפואה ומהרצאותיו ושיעוריו פורסמו על ידי תלמידיו.

• Propositions sur quelques points d'anatomie, de physiologie, et d'anatomie pathologique, -thèse de médecine de Paris n° 379-, Migneret (Paris), 1803, הטקסט המלא של עבודת הדוקטורט ברפואה, 1803.(בצרפתית)

"הצעות בכמה נושאים של אנטומיה, פיזיולוגיה ואנטומיה פתולוגית"

• Note de quelques travaux exécutés par M. le baron Dupuytren, Impr. Rignoux (Paris),הטקסט המלא.

"תזכיר על כמה מחקרים של האדון ברון דה דופיטרן" (בצרפתית)

• Abcés developpé dans le petit bassin (אבסצס שהתפתח האגן הקטן)

Revue médicale française et étrangère, Paris, 1829; 1: 367—368

• De la rétraction des doigts par suite d’une affection de l’aponévrose palmaire, opération chirurgicale qui convient dans ce cas.

Journal universel et hebdomadaire de médecine et de chirurgie pratiques et des institutions médicales, Paris, 1831, 2nd series; 5: 352—365

• 1834-1832 Leçons orales de clinique chirurgicale-שיעורים לכירורגיה קלינית - ב-4 כרכים

כללו דו"חות שהקיפו את כל יום העבודה של המנתח - לרבות תאורי המקרים, עם אנמנזה, נתונים אנטומיים-פתולוגיים, אבחנה מבדלת, הטיפול, המהלך אחרי הניתוח ובמקרים של מוות - ממצאי הנתיחה שלאחר המוות.

• « Des anus contre nature — Nouvelle méthode pour les traiter », dans Leçons orales de clinique chirurgicale faites à l'hôtel-Dieu de Paris, vol.4, 1839 (בצרפתית)

(הסטומה הרפואית - שיטה חדשה לטיפול ב"שיעורים לקליניקה כירורגית בבית החולים "אוטל דייה" בפריז)

• Mémoire sur une manière nouvelle de pratiquer l'opération de la pierre, J.-B. Baillière (Paris), 1836, הטקסט המלא.

(תזכיר על שיטה חדשה לניתוח האבנים בדרכי השתן) (בצרפתית)

• On the injuries and diseases of bones, 1847

(על החבלות והמחלות של העצמות) (באנגלית)

• Lesions of the vascular system, diseases of the rectum, and other surgical complaints, 1854

(הפרעות של מערכת כלי הדם, מחלות החלחולת ובעיות כירורגיות אחרות) (באנגלית)

• Paul Wylock The Life and Times of Guillaume Dupuytren, 1777-1835, Brussles University Press

• 1841 Jean Cruveilhier Vie de Dupuytren,. Bechet Jeune et Labé, Paris
• Léon Delhoume, Dupuytren, dans Bulletin de la société archéologique et historique du Limousin, t. 76, 1935-1936, p. 1-454.
• Paul Wylock The Life and Times of Guillaume Dupuytren, 1777-1835 ,VUB Press 2017

• גיום דופיטרן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• ביוגרפיה באתר הארכיונים של מחוז הוט וייאן קטע מתוך

Figures de la Haute-Vienne au temps de Napoléon, Limoges, Conseil général de la Haute-Vienne - Archives départementales, 2004). (דמויות של מחוז הוט-וייאן בתקופת נפוליאון)

• Jose L.Fresquet Guillaume Dupuytren febrero 2006 באתר הספרדי על היסטוריה של הרפואה
• באתר Who name it
• על המוזיאון דופיטרן
• גיום דופיטרן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גיום דופיטרן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• [CHARACTER AND CONTRIBUTIONS*

ROBERT M. GOLDWYN