מקצוע חופשי (מקור המונח הוא מצרפתית: Profession libérale) הוא מקצוע המתנהל על בסיס הכשרה ייעודית, על בסיס אישי, באחריותו האישית של בעל המקצוע, באופן עצמאי ומקצועי, המחויב לפעול לרוב לפי האינטרס הציבורי. בעיקר שירותים מקצועיים (משפטיים, פיננסים וכדומה), טכניים או טיפוליים במסגרת מוסדרת או בלתי מוסדרת.

בעלי מקצועות חופשיים פועלים לעיתים קרובות כעצמאיים, פרילנסרים, כחלק משותפות או נרשמים כחברה בע"מ^[1], אך רבים מהם מועסקים כשכירים. הם גובים שכר טרחה או עמלה עבור שירותיהם^[2]. הם חופשיים לקבוע את שעות העבודה ומשך יום או שבוע העבודה, בניגוד לעובד שכיר המחויב לשעות עבודה קבועות שהמעסיק קובע. הם חייבים לקיים הנהלת חשבונות של הכנסותיהם, וזכאים להטבות מס במקרים מסוימים^[3].

מקור הביטוי "מקצוע חופשי" מהמונח "אמן חופשי" (artisan libérale), שהתייחס לאנשים שהיו "חופשיים", כלומר, לרוב לבני המעמד הגבוה (או בני חסות שלהם), שיכולים היו להקדיש את זמנם ללימודים גבוהים ולא לאלה שנאלצו לדאוג לפרנסתם בעבודת כפיים מפרכת^[4].

מקצוע חופשי מוסדר הוא מקצוע בו עוסקים אנשים שקיבלו דיפלומה (בדרך כלל בעלי השכלה גבוהה) המוכרת במקצועם, המחויבים לקוד אתי, ונתונים לשליטת גופים מקצועיים^[5].

בין המקצועות החופשיים המוסדרים נמנים:

• משפט: עורך דין, נוטריון (הגוף המפקח בישראל לשכת עורכי הדין), עורך פטנטים (במדינות מסוימות, כולל ישראל, דורש המקצוע רישוי).
• הנהלת חשבונות: רואה חשבון (הגוף המפקח בישראל מועצת רואי החשבון)^[6], מנהל חשבונות (במדינות מסוימות דורש רישוי, בישראל כל אחד יכול לעסוק במקצוע, קיימת לשכת מנהלי החשבונות בישראל, אך היא גוף וולונטרי), יועץ מס (הגוף המפקח בישראל - מועצת יועצי מס);
• רפואה: רופא, רופא שיניים, וטרינר (הגוף המפקח בישראל משרד הבריאות). בשנות המנדט וראשית המדינה היו כל הרופאים חתומים על הסכם שכר קיבוצי, שבפועל ביטל את מעמדם כבעלי מקצוע חופשי והפך אותם לעובדים מאוגדים מהשורה^[7];
• מקצועות פארא-רפואיים (ההכרה בבעלי מקצועות אלו כבעלי "מקצוע חופשי" משתנה בהתאם למדינה): רוקח, פרמדיק, אחות פרטית, פיזיותרפיסטית, קלינאי תקשורת, פסיכומוטר, אוסטיאופת, תזונאי, מרפאה בעיסוק;
• פסיכולוגיה: פסיכולוג, פסיכותרפיסט;
• אדריכלות: אדריכל, הנדסאי אדריכלות, מודד, אדריכל נוף;
• ביטוח ופיננסים: סוכן ביטוח, יועץ השקעות;
• תרגום: מתורגמן (במדינות מסוימות)

חלק ממקצועות אלו נכנסים למסגרת של מקצועות חופשיים מוסדרים אך עשויים להיכנס גם למסגרת של מקצועות שאינם מוסדרים. הכל תלוי בפרמטרים שבהם בעל המקצוע מתכנן לבצע את פעילותו (עבור מי, עם מי, באילו מקומות ובאילו תנאים).

יצוין כי ניתן לעסוק בכל המקצועות הללו גם במסגרת העסקה בשכר. במקרה זה, איש המקצוע השכיר אינו עוסק ב"מקצוע חופשי" (לדוגמה: רופא המועסק במשרה מלאה, מהנדס או עורך דין שכיר של משרד גדול, רוקח העובד כשכיר, אחות בית חולים וכו').

"הוראות מס הכנסה, תשל״ג–1973" כוללת הגדרה כללית של ”בעל מקצוע חופשי“ לצורך ניהול פנקסי חשבונות:” נישום העוסק במקצוע של אגרונום, אדריכל, הנדסאי, חוקר פרטי, טוען רבני, טכנאי, טכנאי שיניים, יועץ לארגון, יועץ לניהול, יועץ מדעי, יועץ מס, כלכלן, מהנדס, מודד, מנהל חשבונות, מתורגמן, עורך דין, עורך פטנטים, רואה חשבון, שמאי וכן בעל מעבדה כימית או רפואית”^[8].

המקצועות החופשיים הבלתי מוסדרים הם כאלו שאינם נתונים לשליטה או פיקוח של ארגון מקצועי ספציפי. עם זאת, מקצועות חופשיים רבים שאינם מוסדרים מכבדים אתיקה מקצועית של המגזר הספציפי שלהם, מתוך כבוד למקצוע, לציבור או הלקוחות (לדוגמה עיתונאי פרילנסר או עיתונאי עצמאי)^[9]. אין רשימה רשמית של מה שמכונה מקצועות חופשיים "בלתי מוסדרים", בניגוד למקצועות חופשיים מוסדרים. מספר המקצועות החופשיים ממשיך לגדול, במיוחד עם התפתחות ה-gig economy ("כלכלת החלטורה" או "כלכלת השיתוף") בעשור השני של המאה ה-21^[10]. בין המקצועות החופשיים שאינם מוסדרים, נמנים לדוגמה: מעצבי אתרים, גרפיקאים, שיווק דיגיטלי, עורכי וידאו, מתרגמים ועוד.

• יוסף בן-דוד, המבנה החברתי של המקצועות החופשיים בישראל, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, ירושלים, האוניברסיטה העברית, 1956.

• גבריאל אסולין, ‏8 עצות עסקיות לבעלי המקצועות החופשיים, באתר גלובס, 14 בנובמבר 2007