בעיות שעלולות להתעורר בגיד אכילס כוללות דלקת, ניוון, קרע וכן כתמת צהובה.
גיד אכילס
אנטומיה
מיקום גיד אכילס, בתמונה בשם "Tendocalcaneus"גיד אכילס וחיבורו לעצם העקב
גיד אכילס, כמו שאר הגידים, מחבר בין שריר לעצם והוא ממוקם בחלק האחורי של הרגל התחתונה. גיד אכילס מחבר את שריר הסובך ושריר הסוליה לבליטה בעצם העקב (אנ')[9] הגיד מתחיל מעט מתחת לאמצע השוק האחורית ויורד מטה תוך כדי היצרותו, לרוחב מינימלי של 4 ס"מ באזור מעל לאחיזתו בעצם העקב.
הגיד הוא מכוסה על ידי רקמת החיבור של העור, ועקב עוביו הוא יכול לשאת עומס רב של 3.9 פעמים משקל גוף במהלך הליכה ו-7.7 פעמים משקל גוף בעת ריצה.[10]
דלקת בגיד אכילס מורגשת ככאב או נוקשות באזור הגיד, המחריפה בעת פעילות גופנית, ונגרמת בדרך כלל עקב עומס יתר.[12] התסמינים הנפוצים הם כאב ונפיחות סביב הגיד.[13] הכאב הוא בדרך כלל חזק יותר בתחילתה של פעילות גופנית ונחלש לאחר מכן.[14] נוקשות של הקרסול יכולה להיות גם סימן לנוכחות דלקתית.[15] תחילתה היא בדרך כלל הדרגתית.[16]
הדלקת מתרחשת בדרך כלל כתוצאה של פעילות גופנית מאומצת יתר על המידה למשל ריצה מרובה.[17] גורמי סיכון אחרים כוללים טראומה, אורח חיים בלתי ספורטיבי, נעילת נעלי עקב, דלקת מפרקים שגרונית, תרופות מבוססות קינולון או סטרואידים מסוימים.[18] האבחון מבוסס בדרך כלל על ידי הסימפטומים ובדיקה גופנית.[19]
לעיתים קרובות מתיחות ותרגילים כדי לחזק השרירים באזור מומלצים למניעת הדלקת אך עם זאת אין דיי ראיות כדי לתמוך בהמלצות אלה.[20][21] הטיפול כרוך בדרך כלל במנוחה, שימוש בקרח, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים ופיזיותרפיה.[16]מדרסים עשויים להטיב. במידה והתסמינים נמשכים יותר משישה חודשים למרות הטיפולים, ניתן לשקול ניתוח.[22]
ניוון
ניתן לבדוק ניוון של גיד אכילס(tendinosis) בבדיקת MRI או אולטרה סאונד. בבדיקה ניתן לזהות רקמה שומנית או נוזלית אשר מחלישה את הגיד, בנוסף לרשת נימים שמטרתם להגביר חילוף חומרים באזור. אף על פי שניוון הגיד מקושר לעיתים לעליית גיל המטופל, הניוון קשור גם לדלקות פרקים כגון שיגדון ודלקות מפרקים ספונדילוארטרופתיות.[23]
קרע בגיד אכילס הוא כאשר גיד אכילס נקרע. התסמינים כוללים כאב פתאומי חד באזור העקב[24].[25] לפעמים הקרע מלווה בצליל וההליכה הופכת לקשה וכואבת.[26] קרע נגרם בדרך כלל כתוצאה מכיפוף פתאומי של הרגל בזמן ששרירי השוק מכווצים, ישירות מטראומה או מדלקת מפרקים. גורמי סיכון אחרים כוללים שימוש בקינולון, שינוי חד בדפוסי פעילות גופנית, דלקת מפרקים שיגרונית, שיגדון, או שימוש בהורמונים גלוקוקורטיקואידים.[27] האבחנה מבוססת בדרך כלל על התסמינים, בדיקה גופנית וכן על ידי דימות. קרע גיד אכילס מתרחשת ב-1 מתוך 10,000 אנשים בשנה.[28] קרע אצל גברים נפוץ יותר מאשר אצל נשים. בני 30 עד ה-50 נמצאים בסיכון הגבוה ביותר.
