במלחמת העולם השנייה הקימה גרמניה הנאציתבתי בושת במחנות הריכוז על מנת ליצור תמריץ לאסירים לשתף פעולה. בסופו של דבר בתי הבושת שימשו בעיקר את הקאפו, משום שאסירים רגילים היו בדרך כלל תשושים מדי ונזהרו מחשיפה לתוכניות האס אס. בתי הבושת במחנה לא הביאו לעלייה ניכרת ברמת הפריון בעבודה של האסירים.
בית הבושת הראשון הוקם במאוטהאוזן בשנת 1942. לאחר 30 ביוני 1943 החל להתקיים בית בושת במחנה אושוויץ, והחל מ-15 ביולי 1943 בבוכנוואלד. במחנה הריכוז נוינגמה הוקם בית בושת בתחילת 1944, ובדכאו במאי 1944, של דורה-מיטלבאו בסוף הקיץ של 1944, ושל זקסנהאוזן ב-8 באוגוסט 1944. ישנם תאריכים סותרים לבית הבושת בפלוסנבירג: מקור אחד טוען בקיץ 1943, ואחר קובע שהוא לא נפתח לפני 25 במרץ 1944.
בתי הבושת במחנה נבנו בדרך כלל כצריפים מוקפים בגדר תיל, עם חדרים בודדים קטנים לעד 20 אסירות, בהשגחת נשים בשורות הנאצים. הנשים הוחלפו בתדירות גבוהה עקב תשישות ומחלות, ובדרך כלל נשלחו אל מותן מאוחר יותר.[2] בתי הבושת היו פתוחים רק בשעות הערב. הנשים הותאמו ללקוחות על ידי איש אס אס. חלק מהנשים עברו עיקור בכפייה וכן הפלות כפויות, שגרמו לרוב למוות.[1]
ישנן עדויות (שנויות במחלוקת במקצת) שבחלק מבתי הבושת, ייתכן שלנשים היו קעקועים על החזה שלהן שאומר פלד-הורה ("זונת שדה").
נושא הזנות הכפויה במחנות נרמז בזיכרונותיהם של הניצולים כבר ב-1972, כאשר יצאה לאור המהדורה הראשונה של ספרו של היינץ הגר. עם זאת, הנושא נשאר ברובו טאבו במחקרי הנאציזם עד אמצע שנות ה-90, כאשר פרסומים חדשים של חוקרות שברו את השתיקה.
לעיתים פיתה האס אס נשים לשרת בבתי הבושת על ידי הבטחה שיקבלו יחס אנושי יותר או הפחתת עונשן הבלתי מוגבל.
בנוסף לשימוש בבתי בושת במחנות כאמצעי לשלוט באסירים, לעודד שיתוף פעולה ולמנוע מהומות ובריחות, היינריך הימלר התכוון שישמשו אותם כאמצעי ללמד לאסירים משולשים ורודים (הומוסקסואלים). הגר טוען כי הימלר הנחה שכל האסירים ההומוסקסואלים יגיעו לביקורי חובה בבית הבושת במחנה פעם בשבוע כאמצעי "לרפא" אותם מההומוסקסואליות שלהם.
הסופר הצ'כיארנושט לוסטיג כתב רומן בשם עיניים ירוקות מקסימות, המספר את סיפורה של ילדה יהודייה בת 15 שגורשה למחנה ונאלצה לשרת בבית בושת במהלך מלחמת העולם השנייה. בדרמת הטלוויזיה האוסטרלית המתרחשת בשנות ה-50, מקום לקרוא לו בית, הדמות הראשית, שרה אדמס, היא אוסטרלית שהתגיירה ונכלאה במחנה הריכוז ראוונסבריק לפני שנאלצה להיכנס לבית בושת במחנה.[5]
