בזכות קשרי הידידות שלו עם מיכאילו ואלטרוביץ' תרם ליפאי את אוסף הציורים האיטלקיים שלו למוזיאון הלאומי של סרביה בבלגרד, מה שהיווה בסיס לאוסף האומנות האיטלקית של המוזיאון.[5]
ליפאי נפטר ב-17 דצמבר 1919 בווינה, ברובע אחד, ברחוב שטובנבאסטיי 2, אחרי מחלה קשה וארוכה. הובא לקבורה ב-22 בדצמבר 1919 בבית הקבורת המרכזי של וינה.[6]
חייו הפרטיים
בשנת 1887 המיר ליפאי את דתו לנצרות הרומית-קתולית ובשנת 1889 התחתן עם ג'ודיטה הולפגרטנר מוונציה.
לזוג נולדו שישה ילדים, ביניהם אלכסנדר ליפאי, מנצח ומורה, מייסד תזמורת במנילה, פרנץ רודולף ליפאי (1965-1897), חתן פרס ליבן. שני ילדים אחרים שלו, בן בשם גזה והבת בשם נינה הפכו גם הם לאמנים.[7]
דמותו של ליפאי במדיה האמנותית
הוא מוזכר בשם "הרוזן ליפאי" על ידי הסופר קרל קראוס בספרו "הימים האחרונים של האנושות".[8] לפי קראוס שם המשפחה המקורי של ליפאי-ליפנר היה ליפשיץ.
Lippay Bartholomäus (Bertalan) Dominik. In: Österreichisches Biographisches Lexikon 1815–1950 (ÖBL). Band 5, Verlag der Österreichischen Akademie der Wissenschaften, Wien 1972, S. 234.
הערות שוליים
^A Magyar nemzeti muzeum képtárának leiró katalogusa / Feldolgozta Dr. Peregriny János. — Budapest, Az Athenaeum irod. és nyomdai r.t. könyvnyomdája, 1900. — קטלוג היצירות בגלריית המוזיאון הלאומי ההונגרי עורך: יאנוש פרגריני, עמ' 166
^בכמה מקורות 17 בינואר 1920Adriana Boidi Sassone. Ville Piemontesi: interni e decorazioni del XVII e XIX secolo. — L’Arciere, 1986. — עמ'. 62
^Hans-Joachim Böttcher Ferdinand von Sachsen-Coburg und Gotha 1861 - 1948 - Ein Kosmopolit auf dem bulgarischen Thron Osteuropazentrum Berlin-Verlag (Anthea Verlagsgruppe)Berlin 1948 ISBN=978-3-89998-296-1 עמ' 52
^Ernst Pawel - The Labyrinth of Exile - A Life of Theodor Herzl, Farrar, Straus and Giroux, 2011 עמ' 518
^Da Carpaccio a Canaletto: tesori d’arte italiana dal Museo nazionale di Belgrado / A cura di Tatjana Bošnjak, Rosa D’Amico. — Venezia: Marsilio, 2004. — P. 13
^לפי רישום באוסף החברה הגניאלוגית-הרדלית "אדלר" בווינה