ברצלונה היא הקבוצה המצליחה באקוודור. היא זכתה ב-16 אליפויות במסגרת ליגת העל, יותר מכל מועדון אחר, האחרונה שבהן ב 2020 בנוסף, היא הייתה לאקוודורית הראשונה בהיסטוריה שמעפילה לגמר גביע ליברטדורס, הישג אותו השיגה פעמיים (1990, 1998).
המועדון נוסד ב-1925 על ידי מהגר ספרדי שקרא לה על שם העיר ברצלונה ממנה הגיע. עם השנים הפכה ברצלונה לקבוצה האהודה ביותר במדינה, ופיתחה יריבות גדולה עם קבוצת אמלק. המפגשים בין השניים זכו לשם "אל קלאסיקו דל אסטיירו".
היסטוריה
ההקמה והשנים הראשונות (1925 - 1950)
מועדון הכדורגל ברצלונה נוסד ב-1 במאי1925 בעיר גואיאקיל על ידי אאוטימיו פרס, מהגר ספרדי, ובתמיכת הקהילה הקטלאנית בעיר. פרס החליט לקרוא לקבוצתו החדשה על שם העיר ממנה הגיע, ברצלונה. הקבוצה אימצה את סמל העיר ברצלונה בסמלה, ובהיעדר ליגה מקצוענית במדינה באותן שנים, החלה להתחרות בליגת חובבנים מקומית שאורגנה על ידי התאחדות הכדורגל של גואיאס, בהשתתפות מועדונים ממחוז גואיאס. משחקה הראשון של ברצלונה בהיסטוריה התקיים ב-15 ביוני, חודש וחצי לאחר הקמתה, ובו ניצחה 1-0 את אייקוצ'ו. מאמן הקבוצה הראשון היה מייסד הקבוצה, אוטימיו פרס.
במהלך שנות ה-40 החלה הפופולריות של הקבוצה במדינה לעלות, בין היתר הודות לסדרת משחקי ידידות מול קבוצות קולומביאניות, בתקופה שנחשבה לתור הזהב בכדורגל הקולומביאני. ברצלונה פגשה את שתי הבכירות בקולומביה, דפורטיבו קאלי ומיונאריוס (עליה גברה פעמיים בגואיאקיל). בשנת 1950 השיגה הקבוצה את תואר אליפות הליגה החובבנית, התואר הראשון בתולדותיה.
תחילת העידן המקצועני (1951 - 1967)
ב-1951 הפכה ליגת החובבים המחוזית לליגה מקצוענית שזכתה לשם "אליפות גואיאקיל". ב-1955 זכתה ברצלונה לראשונה בתואר אליפות מקצועני במסגרת הליגה.
בשנת 1957 הוזמנה ברצלונה, בהיותה אחת משתי הראשונות בליגה, להשתתף במהדורה הראשונה של ליגת העל האקוודורית, כשלראשונה בכדורגל האקוודורי הוכתרה אלופה לאומית. בעונת הבכורה של הליגה סיימה ברצלונה במקום השני, אחרי יריבתה העירונית הגדולה אמלק. לאחר עונת הבכורה, הופסקה פעילות הליגה לשנתיים.
ב-1958, במסגרת הליגה המחוזית, הפגינה ברצלונה יכולת חלשה שנבעה, בין היתר, מחילופי דורות בקבוצה ופרישתם של שחקני מפתח. בעקבות יכולתה באותה עונה ירדה ברצלונה לליגת המשנה המחוזית, מה שגרם לה לרצות לפרוש לאלתר מהתחרות. לבסוף לא נאלצה הקבוצה לשחק בליגת המשנה המחוזית, לאחר שתפסה את מקומה של אוניון דפורטיבה ואלדס שהתפרקה ונותרה בליגה הבכירה.
ב-1960, לאחר שנתיים של היעדרות, שבה ליגת העל האקוודורית לפעילות. החזרה נבעה בין היתר מהיווסדו של גביע יבשתי חדש בשם גביע ליברטדורס באותה שנה והצורך לשלוח נציגה לאומית למפעל. עם חזרת הליגה לפעילות זכתה ברצלונה בתואר האליפות הלאומית הראשונה בתולדותיה, ובזכות הזכייה הפכה לנציגה הראשונה בהיסטוריה של אקוודור בגביע ליברטדורס.
בהמשך שנות ה-60 הוסיפה ברצלונה להיות דומיננטית בליגה הלאומית, והגיעה להישגים נוספים בליגה המחוזית. ברמה הלאומית זכתה הקבוצה בשנים אלו בשתי אליפויות נוספות, ובאליפות גואיאקיל זכתה הקבוצה בארבע אליפויות נוספות, בהן שתי אליפויות ללא הפסד ב-1963 וב-1965. הליגה המחוזית סיימה את פעילות ב-1967, לאחר 16 שנים, וברצלונה הייתה לשיאנית הזכיות המשותפת במפעל עם חמש אליפויות, כמו ליריבתה אמלק. באותה שנה זכתה ברצלונה להכרה בינלאומית, לאחר שאירחה למשחק ידידות את בנפיקה ליסבון, פעמיים אלופת אירופה עם כוכבה הגדול אאוזביו. ברצלונה עוד הובילה פעמיים במשחק, אך נכנעה למשחק מצוין של אאוזביו שכבש צמד והפסידה 3-2. על אף ההפסד, זכתה הקבוצה להערכה גדולה על הופעתה במשחק.
הנפילה והחזרה להישגיות (1968 - 1989)
עד לתחילת שנות ה-70 הצליחה ברצלונה להפוך לאחת הקבוצות המוצלחות באקוודור, וצברה כמות מרשימה של תוארי אליפות מחוזיים ולאומיים. עם זאת, על אף ההצלחה המקומית, לא הצליחה הקבוצה להגיע להישגים של ממש בגביע ליברטדורס. מציאות זו השתנתה ב-1971. באותה עונה הצליחה ברצלונה להפוך לאקוודורית הראשונה שזוכה בשתי אליפויות לאומיות ברציפות, והציגה קבוצה מרשימה עם כוכבים בהם אלברטו ספנסר, האקוודורי שחזר למולדתו לאחר עשר שנים בפניארול, פדרו פבלו לאון הפרואני שייצג את נבחרתו במונדיאל 1970, וחוסה פאאס הברזילאי הבינלאומי. במקביל לזכייה באליפות, הצליחה הקבוצה להעפיל לבית חצי הגמר של גביע ליברטדורס. על אף שלא הצליחה להעפיל לגמר הטורניר, רשמה הקבוצה הישג מרשים לאחר שגברה 1-0 בלה פלאטה על אסטודיאנטס לה פלאטה הארגנטינאית. עד לאותו משחק הייתה אסטודיאנטס, שהגיעה לטורניר כאלופה המכהנת שלוש פעמים ברציפות, בלתי מנוצחת בביתה בגביע ליברטדורס ארבע שנים רצופות. ההישג זכה לשם "ההישג בלה פלאטה" (בספרדית: La Hazaña de La Plata). שנה אחר כך השלימה הקבוצה העפלה שנייה ברציפות לבית חצי הגמר, והצליחה להתבסס גם ברמה הבינלאומית.
פתיחת העשור לא רמזה על שיתרחש בהמשכו. ברצלונה לא זכתה בתואר לכל אורך שארית העשור, ולא הצליחה להעפיל ולו פעם אחת לגביע ליברטדורס במהלכו.
ב-1989 הצטרף לקבוצה המאמן הארגנטינאי מיגל אנחל ברינדיסי. כבר בעונת הבכורה הוביל אותה לאליפות העשירית בתולדותיה, ופתח למעשה את שנות הזהב של המועדון.
שנות הזהב (1990 - 1998)
ברצלונה פתחה את שנות ה-90 במטרה להצליח בזירה המקומית ובעיקר לרשום הישגים גם בגביע ליברטדורס. ברינדיסי הוביל את הקבוצה בטורניר הליברטדורס של 1990, שלקראתו נבנתה הקבוצה והוחתמו זרים בינלאומיים מארגנטינה ואורוגוואי, ששילובם עם האקוודורים הצעירים והמנוסים שבקבוצה יצר תלכיד חזק מאוד עבור ברצלונה. הקבוצה רשמה טורניר ליברטדורס מוצלח, כשהדיחה ברבע הגמר את יריבתה העירונית אמלק עם ניצחון 1-0 בסיכום שני המשחקים. בחצי הגמר הפסידה ברצלונה 1-0 לריבר פלייט הארגנטינאית במשחק הראשון, אך גברה עליה בתוצאה זהה בגומלין, והעפילה לראשונה בתולדותיה לגמר גביע ליברטדורס לאחר 4-3 בדו-קרב בעיטות עונשין. ברצלונה הייתה לאקוודורית הראשונה אי פעם שמעפילה לגמר הטורניר. בשלב הגמר נוצחה ברצלונה על ידי קלוב אולימפיה מפרגוואי 2-0 במשחק הראשון, השיגה רק שוויון 1-1 בגומלין וסיימה את הטורניר במקום השני. ההישג הגדול של הקבוצה הביא אותה למעמד גבוה ביבשת, ושם אותה בשורה אחת עם גדולי המועדונים באמריקה הדרומית.
ב-1992 הצליחה הקבוצה להעפיל עד לחצי הגמר, לאחר שהדיחה בדרכה בין היתר את קולו-קולו בשמינית הגמר ואת סרו פורטניו ברבע הגמר. בשלב זה פגשה הקבוצה את סאו פאולו החזקה של המאמן טלה סנטנה ובכיכובם של קאפו וראיי, שהדיחה את ברצלונה וזכתה לבסוף בטורניר.
בין כל הצלחותיה בשנים אלו, חוותה ברצלונה טרגדיה גדולה. ב-26 בדצמבר1993, שלושה ימים בלבד לאחר שהבטיחה את המקום השני בליגה ואת ההעפלה לגביע ליברטדורס, נהרג חלוץ הקבוצה האקוודורי קרלוס מוניוס בתאונת דרכים קטלנית, כשהוא בן 26 בלבד.
ב-1997, תחת המאמן הארגנטינאי רובן דריו אינסואה ובכיכובם של מרקו אטצ'וורי מבוליביה, אנטוני דה אווילה מקולומביה ואגוסטין דלגאדו המקומי, זכתה הקבוצה באליפות אקוודור השלישית שלה בשנות ה-90 וה-13 בתולדותיה. הקבוצה השתתפה בגביע ליברטדורס שנה אחר כך, כשרוב כוכביה הוותיקים לקראת עזיבה או פרישה. אף על פי כן, הצליחה הקבוצה לרשום הפתעה והצלחה גדולה מאוד, כשהעפילה לשלב הפלייאוף והדיחה את קולו-קולו, בוליבר וסרו פורטניו בדרך לגמר הגביע השני בתולדותיהם. במשחקי הגמר נוצחה ברצלונה פעמיים על ידי ואסקו דה גאמה וכוכבה הגדול לואיזאו, ולא הצליחה להשיג זכייה ראשונה בטורניר.
שנות השפל (1999 - 2011)
לאחר העשור המוצלח שחוותה הקבוצה, לא הצליחה ברצלונה לזכות בתואר האליפות במשך מעל לעשור. בתקופה זו הצליחה ברצלונה להעפיל לגביע ליברטדורס פעמיים בלבד. עם זאת, היא נותרה הקבוצה האהודה ביותר במדינה, ומשחקי הדרבי שלה מול אמלק הוסיפו להיות הנצפים והמעניינים ביותר באקוודור. שלוש פעמים במהלך העשור הצליחה הקבוצה לסיים כסגנית, אך לא הצליחה להמשיך ולזכות בתואר.
בנובמבר 2007 נבחר נשיא חדש למועדון, אדוארדו מארורי, תחת הסלוגן "ההתחדשות" (בספרדית: La Renovación). הוא הבטיח להעשיר את הקבוצה בשחקני מפתח בינלאומיים זרים וכן בשחקנים האקוודורים הטובים ביותר בנמצא, על מנת להחזיר את הקבוצה לזכיות ולהישגים. על אף ההצהרות, תוך שנתיים בלבד הגיעה הקבוצה לעונה החלשה בתולדותיה בליגה האקוודורית, וניצבה תחת סכנת ירידה ממשית לראשונה בתולדותיה. קבוצות נוספות ברחבי המדינה הביעו חשש מירידתה של ברצלונה, שכן היא הקבוצה האהודה במדינה ומשחקים מולה משוחקים בדרך כלל מול אצטדיון מלא, מה שמבטיח הכנסות לשאר המועדונים. ב-3 באוקטובר2009 מילאו מעל ל-70,000 צופים את האצטדיון הביתי של הקבוצה, שהשיגה ניצחון קריטי של 2-0 על פורטווייחו שהבטיח לה להמשיך בליגה הבכירה.
חודש בלבד אחר כך הודיע נשיא הקבוצה מארורי על שכירת שירותיה של חברת המולטימדיה והתקשורת הספרדית מדיהפרו, שתעזור לקבוצה להתאים את עצמה לעשור החדש בנושאי הפרסום, הפיננסים והמקצועיים. המטרה העיקרית הייתה השבת תואר האליפות למועדון. עם זאת, המהפך המיוחל בראשותו של מארורי נקטע ב-22 בדצמבר2010, כשהנשיא הגיש את התפטרותו עקב עניינים משפחתיים, כשנה לפני תום הקדנציה שלו. לאחר שמחליפו של מארורי החזיק מעמד בתפקיד יום אחד בלבד לפני שהתפטר, נכנס לתפקיד אלפונסו הארב, שהודיע כי לא יתמודד פעם נוספת על הנשיאות, וקבע תאריך לבחירות חדשות, 11 ביוני2011.
העידן הנוכחי (2011 - )
בבחירות לנשיאות הקבוצה נבחר איש העסקים אנטוניו נובואה לכהן כנשיא המועדון. כשבועיים לאחר כניסתו לתפקיד התמנה לקבוצה מאמן חדש, לואיס סובלדיה הארגנטינאי, שחקנה ומאמנה לשעבר של לנוס במשימתו הראשונה בקריירה מחוץ לקבוצה. משימתו הראשונה של סובלדיה היה הסגונדה אטאפה (השלב השני - העונה באקוודור חולקה לשני חלקים, השלב הראשון והשלב השני, בדומה לשיטת האפרטורה וקלאוסורה, שבסיומם מחושבת הטבלה הסופית כסיכום שני השלבים). לאחר שסיימה שמינית בשלב הראשון, הוביל סובלדיה את קבוצתו לסגנות השלב השני, וברצלונה הייתה רחוקה רק שתי נקודות מפלייאוף ההעפלה לגביע ליברטדורס.
לאחר תשעה חודשים בתפקיד, על אף ההצלחה היחסית של סובלדיה ובניגוד לרצון האוהדים, הובילו המחלוקות בין ההנהלה לסובלדיה להתפטרותו של המאמן. סובלדיה היה זה שיצק את היסודות עבור מחליפו, גוסטבו קוסטס הארגנטינאי, שהוביל את הקבוצה החל מאמצע השלב הראשון לזכיות בשני השלבים של עונת 2012, ולזכייה באליפות אקוודור בפעם ה-14 בתולדות המועדון, ולראשונה מזה 15 שנים. בכך, עקפה הקבוצה את אל נסיונל, שהשתוותה אליה בכמות האליפויות בשנת 2006, וחזרה להיות שיאנית הזכיות הבלעדית בתואר. ב-2016 זכתה באליפות ה-15 בתולדותיה.
אצטדיון
אוהדי ברצלונה ביציעי אצטדיון המונומנטל, 2007
מאז הקמתה השתמשה ברצלונה בשלושה אצטדיונים עיקריים. הראשון שבהם היה אצטדיון ג'ורג' קפוול, אותו חלקה עם יריבתה העירונית אמלק. ב-1959 עברה הקבוצה לאצטדיון מודלו אלברטו ספנסר, בו שיחקה קרוב לשלושים שנים. בחלקן חלקה הקבוצה את האצטדיון עם אמלק ועם קבוצות נוספות מהעיר.
בעקבות ההצלחה של המועדון באצטדיון מודלו, החל נשיא הקבוצה איסידרו רומרו קרבו את הפרויקט להקמת אצטדיון בבעלות המועדון. רומרו חלק את הרעיון עם חיימה נבוט, ראש עיריית גואיאקיל, ועם נשיא אקוודור לאון פברס קורדרו, שניהם אוהדי הקבוצה, והם החליטו להירתם לפרויקט. נבוט תרם שטח גדול בעיר לטובת האצטדיון, וקורדרו סייע בגיוס הכספים להקמת האצטדיון החדש. ב-1986 החלו עבודות ההקמה, ושנה אחר כך, ב-1987, נפתח אצטדיון המונומנטל, שנשא את שמו של הנשיא רומרו. האצטדיון נחשב לאחד המרשימים בדרום אמריקה. תכולתו, שיכולה להגיע עד ל-90,000 צופים, היא השנייה בגודלה באמריקה הדרומית אחרי המרקנה.
האצטדיון נחנך רשמית במאי 1988 בטורניר ידידות באירוח ברצלונה ובהשתתפות ברצלונה הספרדית, מחזיקת גביע ליברטדורס פניארול מאורוגוואי ואמלק המקומית. משחק הבכורה של האצטדיון הפגיש בין ברצלונה האקוודורית לזו הספרדית, והסתיים בניצחונם של האקוודורים 2-1. בטורניר עצמו זכתה אמלק, שגברה על ברצלונה 1-0 בגמר.
האצטדיון היה ממארחי טורניר קופה אמריקה 1993 שנערך באקוודור. אירוע השיא של הטורניר, משחק הגמר בו גברה ארגנטינה 2-1 על מקסיקו, נערך באצטדיון, וכן נערכו בו שני משחקים בשלב רבע הגמר ומשחק אחד בשלב חצי הגמר.
יריבות
היריבה הגדולה ביותר של ברצלונה היא יריבתה העירונית אמלק. הדרבי של גואיאקיל זכה לשם "אל קלאסיקו דל אסטיירו" (בספרדית: El Clásico del Astillero, הקלאסיקו של המספנה).
הקבוצות נפגשו לראשונה ב-22 באוגוסט1943, ובו ניצחה ברצלונה 4-3. המשחק זכור בכינוי "דרבי הקורות", בשל המספר הרב של הכדורים שנעצרו בעמוד השער של ברצלונה. משחקי הדרבי ידועים כאחד המשחקים החשובים בכל עונה בכדורגל באקוודור, והיריבות בין המועדונים אף זכתה להכרה עולמית על ידי פיפ"א.
אחד מהמפגשים המפורסמים ביותר בין שתי הקבוצות התקיים ברבע גמר גביע ליברטדורס1990, ובסיום דו-קרב כפול העפילה ברצלונה לשלב הבא בזכות ניצחון 1-0 בסיכום שני המשחקים. ברצלונה המשיכה עד לגמר הטורניר, והייתה לאקוודורית הראשונה שעושה זאת.
היריבות הגדולה בין המועדונים הביאה גם לאלימות של ממש ביציעי הקבוצות. אחד מהאירועים הטרגיים ביותר בתולדות ההתמודדות התרחש ב-16 בספטמבר2007, כשקרלוס סדניו וליס, ילד בן 11 אוהד אמלק, נהרג כעשרים דקות לפני תחילת הדרבי במונומנטל מפגיעת זיקוק שנורה מיציע אוהדי ברצלונה בחזהו. על אף האירוע המשחק עצמו לא נדחה, ואמלק המשיכה לניצחון 1-0. באירוע אחר שהתרחש שנה קודם לכן, ב-30 באפריל2006, הובילה אמלק 3-0 בביתה על ברצלונה. בתגובה, החלו אוהדי ברצלונה לזרוע הרס במגרש הביתי של יריבתם. בין היתר הם פרצו לתאי שידור הרדיו באצטדיון וגרמו נזק לרכוש הפרטי של התקשורת המקומית. חלק מאוהדי נמלטו אל כר הדשא מחשש ממעשיהם של חבריהם ליציע. בסיומו של האירוע נעצרו תשעה אוהדים ונפצעו כארבעים.
סמל ומדים
סמל
סמל המועדון הראשון מ-1925
סמל המועדון עבר מספר שינויים לאורך שנות קיומו. הסמל הראשון היה גרסה מעובדת של סמל העיר ברצלונה, ספרד בתוך מגן. סמל העיר משלב בין צלב גאורגיוס הקדוש ודגל הפסים הקטלאני.
לאחר מספר שינויים שחלו בו, נקבע ב-1955 סמל חדש למועדון, הנמצא בשימוש עד היום. הסמל שואב השראה וכמעט זהה לזה של קבוצת הכדורגל של ברצלונה, עם מספר שינויים - צבע הכדור שונה ללבן, המעטפת הזהובה לא נכללה בסמל, וראשי התיבות השתנו (BSC - ברצלונה ספורטינג קלוב לעומת FCB - פוטבול קלאב ברצלונה).
מדים
מדיה של הקבוצה מתהדרים בצבעים הרשמיים של הקבוצה, צהוב ושחור. חולצת המדים צבועה צהוב ובעלת עיטורים בשחור ובאדום, בעוד המכנסיים והגרביים הם שחורים, לעיתים בעלי עיטורים צהובים. אלו הם צבעי המדים של המועדון מאז שנות ה-50, וקדמו להם מספר סגנונות אחרים. ברצלונה החלה את דרכה עם מדים בצבעי שחור ולבן, ולאחר מכן עברה לצבעי הדגל הקטלאני, ולבשה חולצות עם פסי אורך צהובים ואדומים. למשך תקופה קצרה בשנות ה-40 לבשה הקבוצה מדי פסים כחולים ואדומים כמו ברצלונה הספרדית, אך בעקבות סדרת הפסדים עם המדים החדשים הצהיר נשיא המועדון כי הקבוצה לעולם לא תעלה עוד עם צבעי המדים האלו.
