בין השנים 1947–1958 רכש צי ארצות הברית מספר מסוקי בל 47 תחת הסימול HTL-1. גם משמר החופים של ארצות הברית ביצע הערכה למסוק ורכש שני מסוקי HTL-1 לבסיסו בנמל ניו יורק. הגרסה הנפוצה בצי הייתה גרסה HTL-4, שהייתה ללא כיסוי בד למנור הזנב של המסוק. משמר החופים רכש שלושה מסוקי HTL-5 ב-1952. גרסה זו הייתה זהה לגרסה HTL-4 אך הונעה במנוע פרנקלין O-335-5. משמר החופים הפעיל מסוקים אלה עד 1960. ב-1959 רכש משמר החופים שני מסוקים מדגם 47G, שסומלו HUL-1G.
צבא בריטניה הזמין מסוקי H-13, שיוצרו ברישיון על ידי חברת וסטלנד איירקראפט. חברת וסטלנד התחייבה בפני חברת סיקורסקי כי לא תייצר מסוקים של חברה מתחרה, ולפיכך רכשה את רישיון הייצור מחברת אוגוסטה האיטלקית, שהחזיקה ברישיון ייצור מחברת בל. החוזה הראשון היה עבור 200 מסוקים, ש-50 הראשונים שבהם נבנו על ידי אוגוסטה באיטליה, והשאר נבנו בבריטניה. טיסת הבכורה למסוקים מתוצרת בריטניה הייתה ב-9 במרץ1965.
תכנון
בל H-13 סו הוא מסוק לתצפית ואימון בסיסי, ובו שלושה מושבים. העיצוב המוכר של המסוק, עם חופה בתצורת "בועת סבון", הוא של דגם G, שנכנס לשירות ב-1953. בנוסף יש לדגם זה מנור זנב בעל מבנה של מסבך צינורות מרותך חשוף, מכלי דלק חיצוניים ומגלשיים. לדגם UH-13J הצבאי, המבוסס על גרסה 47J האזרחית, יש מנור זנב מכוסה וכן תא טייס עם מעטה אווירודינמי.
הדגמים הצבאיים היו מצוידים במקרים רבים במנשאים לאלונקות, שהיו מותקנים על המגלשים. מנשאים אלה היו מצוידים במגיני רוח מזכוכית אקרילית להגנה על הפצוע מהרוח.
דגם G הונע על ידי מנוע בוכנה לייקומינג VO-435 עם הספק של 260 כוח סוס. הדלק למנוע היה בשני מכלי דלק חיצוניים, אחד בכל צד של המסוק בחלקו העליון. הרוטור היה בעל שני להבים ראשיים, עם שני להבים משניים התמדיים (אינרטיים) לייצוב.
ה-H-13 היה אולי המסוק המזוהה ביותר עם המלחמה, לא מעט הודות לזיכיון מ.א.ש, שהניב סרט קולנוע וסדרת טלוויזיה בה הופיע המסוק.[2] המסוקים הראשונים אותם הפעיל הצבא בקוריאה היו מדגם B, שנשאו שני אנשים והיו בעלי חופתפלקיסגלס שקופה. ביצועי המנוע הנמוכים הביאו לכך שלעיתים היה צורך להמריא במכלי דלק מלאים חלקית. ככל שעבר הזמן והבנת האפשרויות הטמונות במסוק הוטמעה והעמיקה עלתה הדרישה לדגמים משופרים יותר. הדגמים הבאים היו בעלי מנועים חזקים יותר, בעלי יכולת לשאת שלושה אנשים, צוידו במגלשיים והותאמו לנשיאת אלונקות במנשאים חיצוניים.[3] משימות הפינוי הרפואי היו המשימות העיקריות שבהן התפרסם המסוק, וזאת בשל יתרונו הגדול בפינוי מהיר של פצועים על פני כל אמצעי קרקעי. המסוקים כונו "מלאכי רחמים" (Angels 0f Mercy) ופינו אלפי פצועים. משימות נוספות שביצעו המסוקים כללו הנחת כבלי תקשורת, קישור, הדרכה ותובלת מטען: מסוקי H-13 הובילו אלפי קילוגרמים של מטען לנקודות מבודדות ומרוחקות.[4]
מסוקי H-13 שירתו גם בתחילת מלחמת וייטנאם. עם פרוץ המלחמה היו בשירות צבא ארצות הברית 861 מסוקים כאלה, וטייסות ראשונות הגיעו לסייגון בדצמבר 1961, ושירתו בעיקר במשימות סיור ותצפית. עד 1969 הוחלפו המסוקים במסוקי בל UH-1 אירוקוי.[4]
גרסאות
צוות של בית חולים שדה של צבא ארצות הברית במהלך מלחמת קוריאה, עם מסוק ואמבולנסבל H-13G בתצורת פינוי רפואי, עם מנשאי אלונקות על המגלשים
YR-13/HTL-1
סימול שניתן ל-28 מסוקי בל 47 אזרחיים שנרכשו על ידי חילות האוויר של צבא ארצות הברית (YR-13) למטרות הערכה ובחינה. המסוקים היו עם מנוע בוכנה מתוצרת פרנקלין, דגם O-335-1. 10 מסוקים נרכשו על ידי צי ארצות הברית (HTL-1) לבחינתם כמסוקי אימון.
YR-13A
מסוקים מדגם YR-13 שהותאמו לשירות בתנאי מזג אוויר קר ונבחנו למטרה זו באלסקה. ב-1948 סומלו מחדש YH-13A.
HTL-2
גרסה צבאית של דגם D האזרחי, בשירות צי ארצות הברית. נבנו 12 מסוקים.
HTL-3
גרסה צבאית של דגם E האזרחי, בשירות צי ארצות הברית. הונעו במנוע פרנקלין 6V4-200-C32, 200 כוח סוס. נבנו 9 מסוקים.
מסוק אחד מדגם H-13B ששימש כפלטפורמה לניסויי מנועים. עם מגלשיים ומנור זנב חשוף.
H-13C
מסוקים מדגם H-13B עם מנשאי אלונקות חיצוניים ומנור זנב של דגם YH-13C.
H-13D
דגם צבאי עם שני מושבים, מבוסס על דגם 47D-1 האזרחי, עם מגלשיים, מנשאי אלונקות, מנוע פרנקלין O-335-5. נבנו 87 מסוקים.
OH-13E
H-13D בתצורת שלושה מושבים, עם מערכת היגוי כפולה. נבנו 490 מסוקים.
XH-13F/Bell 201
בל 47G עם מנוע טורבו ציר קונטיננטל XT51-T-3 (דגם משופר של מנוע טורבמקה ארטוסט (Artouste) שיוצר ברישיון). זה היה המסוק הראשון שהונע במנוע טורבו ציר.
OH-13G
דגם תלת מושבי מבוסס על דגם 47G האזרחי, עם משטח היגוי קטן על מנור הזנב. 265 מסוקים סופקו לצבא ארצות הברית.
OH-13H/UH-13H
דגם עבור צבא ארצות הברית, מבוסס על הדגם האזרחי 47G-2. מנוע לייקומינג VO-435 250 כוח סוס. סופקו לפחות 453 מסוקים. דגם UH-13H היה בשירות חיל האוויר של ארצות הברית.
סימול מקורי: HUL-1M, עבור צי ארצות הברית. מנוע טורבו ציר אליסון YT-63_A-3.
OH-13S
דגם תלת מושבי לסיור ותצפית עבור צבא ארצות הברית. מבוסס על דגם 47G-3 האזרחי. נועד להחליף את דגם OH-13H. סופקו 265 מסוקים.
TH-13T
מסוק אימון דו מושבי עבור צבא ארצות הברית, מבוסס על דגם 47G-3B-1 האזרחי. מנוע לייקומינג TVO-435-D1B, 270 כוח סוס. נרכשו 411 מסוקים.
סו AH.1
מסוק רב תכליתי עבור צבא בריטניה. 50 מסוקים נבנו על ידי חברת אוגוסטה בל (אוגוסטה בל 47G-3B1) ו-250 נבנו על ידי חברת וסטלנד איירקראפט (וסטלנד אגוסטה בל 47G-3B1). חיל הנחתים המלכותי הבריטי הפעיל מספר קטן של מסוקים כאלה.
סו HT.2
מסוק אימון עבור חיל האוויר המלכותי הבריטי. נבנו 15 מסוקים על ידי חברת וסטלנד.
טקסס הליקופטר M74 וואספ
הסבה של מסוקים מדגם OH-13E למסוקים לשימוש חקלאי על ידי חברת טקסס הליקופטר קורפוריישן. המסוק המוסב מונע על ידי מנוע לייקומינג TVO-435-A1E, 200 כוח סוס.
טקסס הליקופטר M74A
הסבה של מסוקים מדגם OH-13H למסוקים לשימוש חקלאי על ידי חברת טקסס הליקופטר קורפוריישן. המסוק המוסב מונע על ידי מנוע לייקומינג TVO-435, 240 כוח סוס.
טקסס הליקופטר M79S ג'ט וואספ II
הסבה של למסוקים לשימוש חקלאי על ידי חברת טקסס הליקופטר קורפוריישן. המסוק המוסב מונע על ידי מנוע לייקומינג TVO-435, 270 כוח סוס.
טקסס הליקופטר M79T ג'ט וואספ II
הסבה של מסוקים מדגם 47G למסוקים לשימוש חקלאי על ידי חברת טקסס הליקופטר קורפוריישן. המסוק המוסב מונע על ידי מנוע סולוי-אליסון 250-C20S, 420 כוח סוס.
_medevac_inflight_bw.jpg)
