בפועל, הזיכיון הגיע לסוף דרכו עם סיומה של הסדרה "Trapper John, M.D.", ב-4 בספטמבר1986. לסדרה יש קהילת מעריצים גדולה, ולפוקס הייתה הצלחה ניכרת בשיווק ביתי של הסרט והעונות של סדרות הטלוויזיה על גבי DVD.
"מ*א*ש", ספין אוף של הרומן, נמשכה 11 עונות וכללה 256 פרקים, אשר שודרו במהלך 1972–1983 - תקופה הארוכה יותר מפי שלושה מאשר הזמן שנמשכה באמת מלחמת קוריאה, המתוארת בסדרה. בסדרה כיכבו אלן אלדה בתפקיד הוקאיי פירס ווויין רוג'רס כטראפר ג'ון מקינטייר. אחרי סיום העונה השלישית, רוג'רס עזב את התוכנית והוחלף על ידי מייק פארל שגילם את דמותו של בי.ג'יי. האניקאט. שינוי נוסף בצוות השחקנים היה הצטרפותו של הארי מורגן בתפקיד קולונל שרמן ט. פוטר, שחקן אופי ותיק, שהחליף את מקלין סטיבנסון באותה השנה. סדרה זו היא הפופולרית ביותר והידועה של הזיכיון, והייתה מדורג במקום 25 ברשימת "50 סדרות הטלוויזיה הטובות ביותר בכל הזמנים" של TV Guide. הפרק האחרון של הסדרה, ששודר בשנת 1983, היה המשדר הנצפה ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית[1], שיא שנשבר רק ב-2010 עם שידור משחק הסופרבול XLIV[2].
"טראפר ג'ון, MD" (באנגלית: Trapper John, M.D.) בהשתתפות דמותו של טראפר ג'ון מקינטייר, בגילומו של פרנל רוברטס, הוא ספין אוף שהאירועים המתוארים בו מתרחשים 28 שנה לאחר אלו המתוארים בסרט ובסדרת הטלוויזיה המקורית. היה זה הספין-אוף הראשון בו נראית דמות מהסדרה המקורית בחייה האזרחיים, לאחר שפשטה מדים, בתקופה שלאחר המלחמה. מבחינה משפטית, "טראפר ג'ון, MD" הוא ספין-אוף של סרט הקולנוע "מאש", ולא של סדרת הטלוויזיה, בשל בעיות רישוי. פרק הפיילוט מציג בקצרה תצלום של רוג'רס ואלדה.
"AfterMASH" היה ממשיכתה של סדרת הטלוויזיה המקורית "מ*א*ש", בה כיכבו הארי מורגן, ג'יימי פר וויליאם כריסטופר, המגלמים את פוטר, קלינגר ומולקהי (בהתאמה) - אותן הדמויות שגילמו בסדרת הטלוויזיה המקורית, אך הפעם - בתקופה שלאחר המלחמה. גארי בורגהוף (ולטר "רדאר" או'ריילי) ואדוארד וינטר (פלאג) הופיעו בסדרה בתפקידי אורח. הסדרה בוטלה לאחר שתי עונות.
"ו*ל*ט*ר" (באנגלית: W*A*L*T*E*R) היה פיילוט לסדרת טלוויזיה שמעולם לא הופקה, בו השתתף גארי בורגהוף, ששב לגלם את דמותו של ולטר "רדאר" או'ריילי. הפיילוט שודר ברשת CBS כתוכנית "ספיישל" ב-17 ביולי1984.
מ.א.ש באמצעי מדיה אחרים
ב-1973, מחזה מאת טים קלי, המבוסס על הספר, תוכנית הטלוויזיה וסרט הקולנוע, יצא לאור בשתי גרסאות - קצרה (מערכה אחת) ומלאה[3][4]. המחזה משלב רבות מהדמויות, אבל משמיט היבטים רבים של הקומדיה השחורה שאפיינו את היצירות הקודמות שעליהן המחזה מבוסס. המחזה מועלה, מעת לעת, על ידי תיאטראות קהילתיים וכהפקות של תלמידי מגמות תיאטרון בבתי-ספר תיכוניים.
ב-1984, פוקס פיתחה משחק וידאו של מ.א.ש, בו השחקנים היו יכולים לשלוט במסוק המפנה חיילים פצועים מחזית הקרב, וכן לשמש כרופאים-מנתחים, המבצעים ניתוחים כירורגיים בחיילים[5].
